ולפני עיוור לא תתן מכשול(ויקרא יט' יד')
הגמרא בפסחים כב: אומרת כי מהפסוק ולפני עיוור לא תיתן מכשול לומדים כי אסור לו לאדם להושיט כוס יין לנזיר מפני שהנזיר אסור בשתיית היין וכן אסור לו לאדם להושיט אבר מן החי לבן נח מפני שבני נח אסורים הם באבר מן החי.
ומקשה הגמרא בעבודה זרה ו: מדוע איסור יש בהושטת היין לנזיר והרי הנזיר יכול לקחת בעצמו את כוס היין ואם כן איזו בעיה יכולה להיות בפעולה שהנזיר יכול לעשות בעצמו.
ומתרצת הגמרא שהאיסור להושיט לנזיר את כוס היין הוא במקרה שהנזיר עומד בצד אחד של הנהר והמושיט עם הכוס עומד בצד השני של הנהר ומאחר שהנזיר אינו יכול להגיע בעצמו אל כוס היין הרי יש איסור לסייע לנזיר בכדי שלא להכשילו.
סיוע בדבר שמותר לנותן ואסור למקבל
האמונת שמואל בסימן יד' רוצה לחדש כי האיסור של לפני עיוור נאמר רק בדבר שאסור גם על המסייע אבל אם הדבר אינו אסור על המסייע הרי המסייע אינו עובר על לפני עיוור לא תתן מכשול.
אלא שמקשה האמונת שמואל על עצמו שהרי הגמרא אוסרת להושיט כוס יין לנזיר ואין הגמרא מציינת כי האיסור נאמר דווקא במקרה שגם המושיט הוא נזיר שאסור ביין אלא הדין נאמר בכל מקרה הגם שהמושיט אינו אסור בשתיית יין.
ומבאר האמונת שמואל שבהושטת יין לנזיר האיסור נובע מכך שהמושיט יכול לקבל על עצמו נזירות וממילא להיאסר בשתיית יין ולכן נחשב שהוא מוזהר על איסור שתיית יין אלא שלא התקיים עדיין התנאי שאוסר אותו מפני שעדיין לא קיבל על עצמו נזירות וכדברי האמונת שמואל מצינו בדברי המאירי בנזיר ו:
אך נראה שלא כל הראשונים מסכימים לשיטה זו דהרא"ה והר"ן הקשו מדוע הגמרא מביאה דווקא את דין הושטת היין לנזיר כדוגמא לאיסור של לפני עיוור.
ומבארים הרא"ה והר"ן שהגמרא רצתה לחדש כי האיסור לפני עיוור לא תתן מכשול נאמר גם במקרה שהמושיט מותר בדבר ורק הנעזר והמסתייע הם האסורים בדבר וכגון הנזיר שאסור הוא בשתיית יין.
איסור לפני עיוור בחד עברי דנהרא
מתוך סוגיית הגמרא עולה כי איסור לפני עיוור נאמר במקרים המוגדרים כתרי עברי נהרא שמשמעותם היא שבלא עזרת המסייע לא היה ניתן לעבור את האיסור.
וכתב הדרכי משה ביו"ד סימן קנא' כי במקרים המוגדרים כחד עברי דנהרא שמשמעותם היא כי גם ללא עזרת המסייע היה ניתן לעבור על האיסור יש לכאורה מחלוקת בראשונים האם המסייע לדבר חייב משום לפני עיוור.
דעת המרדכי והמאירי דאין איסור לפני עיוור אם יכול להשיג את הדבר לבדו ולכן התיר המרדכי למכור לגוי חפץ המשמש לעבודה זרה באם יכול הגוי לקנות זאת לבדו וללא סיוע במקום אחר.
אבל התוס' בשבת ג. וכן הר"ן ועוד ראשונים סברי כי גם בחד עברי דנהרא יש איסור לסייע לחברו לעבור עבירה.
וכתבו הראשונים להוכיח דהרי קטן האוכל נבילות בית דין מצווים להפרישו מאכילת האיסור וממילא יש לומר דאם בקטן יש חובה להפרישו מדבר איסור כל שכן שבגדול ודאי קמה לה החובה להפרישו מן האיסור ולא לסייע בעדו לעבור על איסורים.
יש מן האחרונים המבארים כי איסור הסיוע במקרים המוגדרים כחד עברי דנהרא הוא איסור דרבנן שנסמך על הדין של לפני עיוור לא תיתן מכשול. שמדין דאורייתא לפני עיוור נאמר במצבים שהם תרי עברי דנהרא ועל כך הוסיפו חכמים לאסור על סיוע בעבירה גם במצבים המוגדרים כחד עברי דנהרא.
אך יש מן האחרונים שסוברים כי גם במצבים המוגדרים כחד עברי דנהרא יש איסור מדאורייתא לסייע בעבירה מדין הוכח תוכיח את אמיתך המחייב כל יהודי להוכיח את חברו אם רואה בו ערוות דבר וממילא ברור הוא שיש חובה גם למנוע מחברו לעבור על איסור וכל שכן שאין כל היתר לסייע לו.
הגורם בעקיפין שחברו יעבור על איסור
החפץ חיים בהלכות לשון הרע כלל ט' כותב שיש דברים שאסור לומר אותם מטעם אבק לשון הרע וכגון המספר בשבחו של חברו בפני שונאיו דגורם בזה לשונאו שיספר בגנותו.
וכתב החפץ חיים שיש לומר כי המספר יעבור גם על האיסור של לפני עיוור לא תיתן מכשול והסיבה היא כי למרות שהשונא יכול לדבר לשון הרע מתוך החלטה אישית שלו אך כיוון שלפני אמירת דברי השבח השונא לא דיבר לשון הרע ורק אמירת דברי השבח של המספר היא שעוררה את השונא לדבר בגנותו של חברו אזי המספר עובר על לפני עיוור לא תיתן מכשול.
והוכיח החפץ חיים את דינו מתוך דברי הגמרא במועד קטן יז. שהמכה את בנו הגדול הרי הוא עובר על לפני עיוור לא תיתן מכשול ומבאר רש"י שמתוך הכאת האב את בנו ייתכן שהבן ישיב הכאה לאביו והרי הוא עובר על האיסור של מכה אביו.
וממילא חזינן כי למרות שהאב אינו מעוניין להכשיל את בנו ואדרבה הכאת האב את בנו הייתה בכדי להשיבו אל דרך טובה בכל זאת מאחר שהאבא בהכאתו מכניס את בנו באופן עקיף לחשש של עשיית איסור הרי האב עובר על הלאו של לפני עיוור לא תיתן מכשול.
עוד הוכיח החפץ חיים מדברי הגמרא בבבא מציעא עה: האומרת שהמלוה כסף לחברו בלא עדים הרי הוא עובר על האיסור של לפני עיוור ומבאר רש"י שמאחר ואין עדים על ההלוואה הרי הלווה יכול לעלות על ליבו לכפור בהלוואה ולומר כי אינו חייב דבר.
וממילא חזינן כי למרות שאין המלווה רוצה להכשיל את חברו ואדרבה הרי הוא מלווה לו ממון בכדי לסייע לו אך מאחר שחברו עלול להיכשל בגללו הרי הוא המלווה עובר על האיסור של לפני עיוור לא תיתן מכשול.
נתינת דבר מאכל למי שאינו מברך
השו"ע או"ח סימן קסט' סעיף ב' פוסק כי אין לתת דבר מאכל למי שאינו מברך ומוסיף הרמ"א שיש המקילים לתת בתורת צדקה אף למי שאינו מברך.
ומבאר המשנה ברורה שסברת הרמ"א היא שאין להפקיע את מצוות הצדקה בשביל החשש שמא המקבל אינו יברך אך אם ידוע לנותן כי אין המקבל יברך אין לתת לו אף אם מתכוון לנתינת צדקה.
ומתוך כך יצאו הפוסקים לדון האם מותר למכור דבר מאכל למי שאינו מברך או אינו נוטל את ידיו ואף אם נאמר כי נטילת ידיים וברכות הם דין דרבנן וייתכן כי יש להקל אם המוכר אינו מאכיל את הקונה איסור בידיים אלא מוכר דבר מאכל כשר ורק הקונה הוא זה שאינו נוהג כדין.
עדיין יש להמשיך ולדון האם הקונה שאינו מברך ברכת המזון יגרום לכך שמוכר המאכל יעבור על האיסור של לפני עיוור לא תיתן מכשול. וצ"ע לדינא כיצד לנהוג.