This browser does not support the video element.
שלום לאורית מרק אטינגר, אחיה של פדיה הי"ד שנפל בקרבות ברצועת עזה, תודה רבה שהגעת אלינו.
משפחה שחווה שכול, אביך נרצח בפיגוע, ופדיה היה איתו אז ברכב ונפצע, אחיך שנהרג כשהיה בדרכו לעבודה במשרד הביטחון, גם בן דודך, אלחנן, שנפל גם הוא בקרבות ברצועת עזה, שמוזכר הרבה בספר שכתבת שגם על זה נדבר, איך מתמודדים עם כאב כל כך גדול אורית ?
"קודם כל, אני לא יודעת איך מתמודדים, התמודדות זה משהו שלמדנו לאט לאט, וכל בן אדם מתמודד אחרת, יש אנשים שישר צריכים לקום ולעשות, וזה מה שנותן להם את הכוח אבל יש אנשים שלוקח להם טיפה יותר זמן, ואני יכולה להגיד שגם מתוך המשפחה אפשר לראות איך לכל בן אדם יש את הדרך שלו"
"חשוב לי להגיד, שאין נכון או לא נכון בהתמודדות, כי כל דרך מתאימה לאדם אחר ואני מרגישה שאני בתוך כל הדבר הזה, מנסה למצוא סיבה לעצמי למה כל הכאב הזה ולמה אני עוברת את כל הדברים האלה, שאשה אחת שמגיל 17 עוברת את כל הדברים האלה, ואיבדה כל כך הרבה אנשים שקרובים לליבה, ואיך אני קמה מכל הדבר הזה, ואני אומרת לעצמי רגע, הם היו אנשים כל כך משמעותיים בחיים שלי, איך אני ממשיכה הלאה בצורה כזאת שאני מנחיכה אותם שקשה לי מאוד וקשה לי מאוד כי בסוף זה קשה, אבל בתוך כל זה אני מחפשת את הנוכחות שלהם בחיים שלי, וזה נקודות אור להאחז בהם בתוך הסיטואציה הקשה הזאת"
כשהרבה שמעו שאחיך פדיה הי"ד נפל בקרב, התגובה הראשונית בראש היא "איך זה יכול להיות" ? זה לא נתפס בשכל
"זו הייתה התגובה שלי, אני גם אמרתי את זה, שהחיילים באו להודיע לי תפסתי לאחר מהם את היד ופשוט אמרתי 'זה לא יכול להיות, אתה משקר לי' ואז אני מבחינתי חוזרת לסיטואציה שמודעים לי על מישהו שמת, ואני כבר יודעת מה זה אומר כבר, ואני יודעת מה ההשלכות של זה, ואני מתחילה לדמיין את כל האחים שלי באיזה סיטואציה בחיים שלו, ואיך הוא יגיב כשיספרו לו על כך, ופה לא האמנתי, כי זה פשוט לא היה יכול לקרות ולא הגיוני"
וכשנכנסים לתוך ימי השבעה, ארבעה שבעות בתוך שבע שנים, משהו משתנה
"כן, זה שבעה אחרת לגמרי, בשבעה רגילה אתה יושב, מגיעות משפחות שכולות לתת 'טיפים' ובאים לנחם אותך, וכאן אנשים לא נתנו לנו טיפים כי אנחנו אלה שבדרך כלל מחבקים ותומכים, ומשבעה לשבעה פחות אחר חסר, ותמיד אנחנו בודקים שכולם נמצאים, ואנשים הכי בסיסיים שהיו איתנו בשבעות הקרבות כבר לא נמצאים".
ספרי לנו עליו, על פדיה, החיוך לא יורד לו מהפנים
"החיוך כן ירד לו, היה לו תקופות מאוד קשות לאחר הפיגוע, ודווקא בגלל זה בעיני החיוך שלו טהור, והחיוך שלו תמיד היה יפה, בכל התמונות, החיוך הזה כל כך משמעותי כי אתה מבין מאיפה החיוך הזה בא, הוא לא ילד תמים שלא עבר כלום בחיים שלו, זה בן אדם ששרד פיגוע, ועבר דברים קשים, והחיוך שלו היה ממקום של עברתי דברים וקמת, ואני רוצה להמשיך לחיות ולשרת את המדינה שלי"
אחרי מסעות האמונה והחיזוק שלך עד היום, משהו קורה ללב ?
"אתה צריך משמעות לכאב שאתה חווה בחיים, ואני מצאתי לי את המשמעות שאני ממשיכה את האור של אבא שלי, הקמתי עמותה שמשמחים בבית חולים, וכך העשיה שלי זה תחת המחשבה שזה באור של אבי, ואז ששלומי נהרג אמרתי גם את האור שלו צריך להמשיך ? אני רוצה שהם יהיו כאן בחיים שלי, לא שאמשיך אותם, ולאט לאט, שזה גם הגיע לאלחנן ופדיה, ואז אמרתי לעצמי על כמה הלוויות אני יכולה לספר בהרצאה אחת ?
מצד שני, אני באה ואומרת שאני לא יודעת מה יקרה מחר, ואני צריכה להעריך ולנצל כל כרגע בחיים שלי, ואנחנו חייבם להמשיך הלאה, אחרת אין משמעות לכל הכאב הזה"
את גם נפגשת עם המשפחות לאורך הימים האלה , תספרי לנו על המפגשים האלו, מגיעה לחזק, ויוצאת מחוזקת או להפך ?
"אני לא הבנתי למה זה עושה טוב לאנשים, למה זה מחזק, מבחינתי זה עצוב, ואז מישהי אמרה לי שמספיק רק שאת נכנס ושיש לך חיוך על הפנים, אתה נמצא בבור שחור בזמן השבעה, אני זוכרת מהשבעה על אבא שלי, ואתה לא רואה איך אפשר לקום מהזוועה הזאת, ואז אתה רואה מישהי שעברה כל כך הרבה מחייכת, והיא חייה ומסתובבת, מבחינתי זה מספיק וזה משמעותי"
מה מצליח להחזיק אותך ? מה נותן לך כוח לעמוד על הרגליים כל בוקר אחרי כל זה ?
"העולם הוא מורכב, העולם מלא בכאב, ובתקופות קשות, אבל בסוף אף אחד לא יכול לקחת את הכאב שלי, ולהחזיר את האהובים שלהם, אבל זה שאני יהיה רק בשבילם, ואתן להם את החיבוק ואת המילה הטובה ויראה להם שזה אפשרי לקום, ויש משמעות לכל הדבר הזה אז אני יעשה את זה"
היחסים שלך עם בורא עולם בתקופה הזאת ?
"אני אוהבת אותו. אני מאמינה בו מאוד. אני יודעת שהוא מדייק את החיים שלי, והוא שולח לי את המלאכים שנמצאים סביבי שמחזיקים אותי ולא נותנים לי ליפול. אני לא מבינה מה הוא עושה, אבל אני מאמינה בו, ויודעת שהוא עושה הכל לטובה"
נפגשת עם רה"מ נתניהו לפני כמה ימים, המסר המחזק שלך ממנו ?
"מבחינתי לא היה מסר מחזק. כל אחד אמר מה שהוא חושב הוא אמר שננצח ונביס את החמאס אבל לי זה לא הספיק, כל הפגישה הזאת הייתי בשקט, עשיתי את זה בעיקר בשביל המשפחה שלי".
המסר המחזק שלך, לצופים שלנו, לנשים לאימהות שיושבות בבית בדאגה על ילדיהם שנמצאים בקרב ?
"אני כל הזמן מדברת על הדאגה, ועל הפחד השרוי בעם עכשיו, לא משנה כמה נדאג עכשיו זה לא ישנה את המצב, ואם אנחנו מתעסקים בפחדים ודאגות אנחנו נוציא מלא אנרגיה על משהו שלא ישתנה, אז צריך להניח את הדאגות ולהתעסק במסביב ובמה אני כן יכול לעשות ולא רק במה שלא בשליטה שלי כי בסוף הדאגה הזאת מוציאה ממנו אנרגישה שאנחנו צריכים לשמור אותה בלחזק אולי אחרים גם"
אני רוצה להתייחס לספר שהוצאת לפני מספר חודשים, שמעתי סיפורים עד כמה הוא מסייע כיום לאנשים שחווים את השכול ואת האובדן ?
"כיום אני מגיעה לאבדן הזה ממקום אחר, לאחר שחוויתי את זה כמה פעמים, אנשים שזה האובדן הראשון שלהם - הספר שלי הוא פשוט על השלבים הממש הראשוניים, באיך לקום בבוקר שאחרי, לא דמיינתי כשנגיע למלחמה הזאת והוא יהיה כל כך קריטי, רק בדרך לכאן מפקד בכיר התקשר אלי ורצה לקרוא איזה קטע מהספר, ואני רק מקווה שזה יתן כח לאנשים"
לסיום, את כותבת בספר שלך, שהבכי הוא כבר חלק מהשמחה שלך, ואחרי שפדיה נפל אמרת שבגלל שיש לך תקווה שבסוף נקום, כי כבר חווית את זה, אז זה נותן פתח כלשהו לתקווה ?
"נכון, כי תמיד השאלה היא איך תקומו ? אבל האמת שנקום, כי אין באמת ברירה, החיים הם חזקים מהכל - וזאת האמת. נולד לי ילד אחרי שאבא שלי נרצח ויש המשכיות לחיים, לא משנה כמה הם יעברו. ואני מרגישה שזה הכי שלנו".
צפו בראיון המטלטל והמרגש.
הצגת כל התגובות