This browser does not support the video element.
לו הייתם מקוראיו הנאמנים של עיתון חילוני מובהק כלשהו, הייתם מגלים שאחת הסיטואציות היותר ישראליות היא, השאלת עיתון במקומות ציבוריים לאלו שיושבים אחריך באוטובוס או ברכבת. בעיקר, הייתם נדרשים להיפטר בראשונה ממוסף הספורט. כל השאר, גם אם מדובר על דיווח אודות מתקפה גרעינית קרבה (היל"ת), פשוט לא מעניינת את הישראלי הממוצע, שבורח למחוזות הדשא הירוק (של השכן?) באצטדיון הכדורגל.
ניחשתם נכון, זה אומר שהמכנה המשותף של כל אלה (שהם לכאורה הרוב הקובע כאן בארץ) הוא נמוך ביותר. אני מודה שבסופו של דבר מדובר בעניין של טעם, אולם אישית, אני מטיל דופי בתופעה ובעיקר באנשים שהספורט הוא לחם חוקם, משל היינו גרים באחת ממדינות הגוש הסקנדינבי.
לאחרונה, נחשפו צופי הטלוויזיה בישראל (וגם הם הרוב הקובע במדינה) לתוכנית בשם "היכל התהילה" המשלבת בין תחרות זימרה לאבק כוכבים של סלבריטאים/זמרים מהעבר הרחוק יותר, המנסים לכבוש את לב הקהל בשנית. כל זה מתנהל במשך 24 שעות ביממה לעיני המצלמות והצופים שאמורים לכאורה לשפוט את הזמר המבצע, הן לפי יכולותיו הווקאליות והן על פי התנהלותו האנושית לכאורה בסביבת חבריו בכלוב הזהב הזה. מכנה משותף נמוך כבר אמרנו?
למען הגילוי הנאות, אציין שעל מצבתי בהחלט יוכלו לחרוט באותיות זהב שמעולם לא צפיתי ולו בדקה אחת מהתוכנית העלובה הזאת. כל המידע שלי אודות התוכנית מסתכם בכותרות ידיעות אודות התוכנית שנחשפתי אליהן באקראי. ובעיקר דרך בקשות מוזרות שנחתו בתיבת המייל שלי, כנראה מטעם חוג מעריצים של אחד המתמודדים בהוראה חד משמעית להצביע עבורו באמצעות שליחת SMS להפקת התוכנית. הייתם רוצים! כל זה לא מפריע לי לצאת נגד התופעה והאנשים שנטלו בה חלק. ואני אסביר.
זמר המחאה מחפש תהילה
אם לא ניחשתם, כמיטב המסורת הישראלית, בתואנת "מתן אפשרות ביטוי לכלל צבעי הקשת המרכיבים את הפסיפס הישראלי", נטלו חלק בפרויקט הלזה כמה זמרים ממוצא מזרחי. ובאמת שלא נדרשה מהם יצירתיות מיוחדת בכדי להציג את עצמם כפתטיים ביותר עלי אדמות. בין שלל השמות למי שלא מכיר (וטוב שכך) הייתם מוצאים את הזמר אבי ביטר ואת מיודענו, הזמר בני אלבז (הוא זכאי), למי שלא זוכר, זמר המחאה הפרטי של אריה דרעי.
אחסוך מכם את המתח הקשה, בני אלבז הוא הזוכה של התחרות. אולם אנחנו כציבור הדתי חרדי, דווקא המפסידים הגדולים בסיפור הזה. מעבר לכך שהתוכנית הייתה בהפקה חילונית גרנדיוזית למהדרין, מדובר בתוכנית שבעיקר באה לבוז לצופה המשועמם בפנים.
גם אם הוא לא כוס התה שלי, אי אפשר לומר שבני אלבז שר רע או גרוע. ההיפך, הוא ניחן במתת- א-ל, קול גבוה וצלול כמי מעיין. ובכל זאת, קשה לי לשים את האצבע על הרגע המכונן שמר אלבז חש צורך בהול להיענות לבקשת ההפקה. ושלא תטעו, אינני בא באצטלת רב המתפלפל בהינף אגודל ימין אודות ההיתרים ההלכתיים למהלך הזה. ודווקא משום כך אני חושב שכאזרח חרדי מן השורה, מר בני אלבז ביזה אותי ואת שכמותי כאחרון יושבי הקרנות בשוק. השטחיות הכללית של הלך הרוח בתוכנית והבאזז המגוחך בעקבותיו, בהם הוצגו הזמרים כלא יותר מכבשים המובלים בעיניים קשורות לשחיטתם (המטאפורית כמובן), היו אמורים לגרום למעריץ החרדי למשוך את ידיו מהתופעה הקלוקלת הזאת.
אלבז לא מייצג אותנו
צריך וחשוב להדגיש שאין משום הופעתו של בני אלבז בתוכנית ולו גרם אחד של "קידוש ה'". מצטער אם הרסתי למי מכם את החוויה המכוננת, אבל אני לא קונה את הרגשנות היהודית המיוסרת הזאת. כן, למרות "ההתעטפות בטלית לעיני חצי מהמדינה" כהגדרת אחד מאתרי המוזיקה החרדיים, ולמרות הצהרותיו הפומביות באתרי המוזיקה ובראיונות שלאחר הזכייה כאילו ביקש שלא יתחלל שם שמיים על ידו.
כן, זה אומר שבגדול, מר אלבז השתתף בתוכנית הזאת בכדי להאדיר את שמו ופועלו, או מקסימום בכדי לחדש את נעוריו כקדם, כזמר הלאומי של מדינת ישראל. ואין לי בעיה עם זה כלל ועיקר, כל עוד הוא מדגיש שהוא איננו מייצג כרגע אף לא אחד מהציבור החרדי שרואה בו פרסונה לגיטימית במוזיקה הקרויה "מוזיקה חסידית".
הגיע בהחלט הזמן לרענן ולעדכן את המושגים האלסטיים משהו "מוזיקה חסידית", "זמר חסידי" ו"פלייליסט חסידי". לא יכול להיות שכל מושך בכינור ובמקצבי הצ'ה צ'ה בשם "זמר חסידי" יכונה. בעיני רוחי (ואני מקווה שאני לא היחידי) המילים "מוזיקה חסידית" ו"זמר חסידי" מעוררים בי אסוציאציה הלקוחה מעולם סיפורי הצדיקים בהם רקדו ושרו בדבקות ובקדושה שאין לה כל אזכור במחוזות הנ"ל. הופעתו בתוכנית לא מיצגת את שומרי התורה והמצוות. השירים שהוא שר שם לא שייכים בשום צורה לפלייליסט החרדי ואין מקומם שם.
גם צרחת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" שהייתה מהדהדת מקצה העולם ועד קצהו, לא הייתה מכפרת על הפארסה שבנטילת חלק בתוכנית שכזאת. מה הפלא שהשיר איתו הוא זכה נקרא: "אם יש גן עדן". אכן כך, אם יש גן עדן, הוא גן עדן של שוטים. לא בני אלבז חלילה שקנה את חמש עשרה דקות התהילה שלו (בשנית), אלא של כל אלה שטרחו לעמוד לימינו בסימוס עצבני ומיותר כאילו מדובר במלחמת היוונים נגד המכבים. אם זו לא בושה, אז מה כן?
(צפו בוידאו: רגע הזכייה של בני אלבז. צילום מסך: אתר mako וערוץ 24)
הצגת כל התגובות