מעסיקים רבים מתמודדים עם גניבות בידי עובדים. למרות שאין נתונים רשמיים אודות התופעה, ניתן להתרשם מהיקפה הרב כפי שהוא משתקף במחקרים ועדויות מומחים.
למשל, מחקר שנערך לפני מספר שנים בארה"ב מצא שרק כ-25% מהעובדים העידו על עצמם שמעולם לא נטלו דבר ממקום העבודה. לעומתם, אחד מכל ארבעה עובדים הודה שלקח פריטים או מידע ללא רשות, וכ-50% השיבו שייתכן והם "יתקשו לעמוד בפיתוי" אם תקרה בדרכן "הזדמנות". מה בנוגע לשוק הישראלי? ובכן, מומחים מעריכים כי עלותן של גניבות עובדים למשק עומדת על 3-5 מיליארד שקלים בשנה
מה יכול לעשות מעסיק ש"תופס" עובד גונב?
כאשר מעסיק מזהה גניבה בידי עובד הוא יכול לנקוט בצעדים מרחיקי לכת אך עליו לפעול כמובן בזהירות המתבקשת ובמסגרת החוק. ראשית, על פי סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורין, קיימת למעסיק אפשרות לפטר את העובד ללא פיצויי פיטורין ואף ללא הודעה מוקדמת (לפי סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות).
שנית, המעסיק יכול לפעול באפיקים פליליים על ידי הגשת תלונה במשטרה כנגד העובד שסרח. גניבה היא עבירה פלילית וחוק העונשין אף קובע נסיבות מחמירות הנוגעות לגניבה ממעביד ו/או גניבה על ידי עובד ציבור.
אפיק פעולה שלישי שפתוח בפני המעסיק הוא הגשת תביעה נזיקית כנגד העובד. קרי, פנייה למישור האזרחי והגשת תביעה שמבוססת על הנזק שנגרם בגין הגניבה. מדובר בתביעה המוגשת מכוח "עוולת הגזל".
שימו לב, מכיוון שגניבה היא מעשה בעל אופי פלילי, הוכחת תביעה נזיקית בעוולת גזל איננה מעשה פשוט. נהפוך הוא, זהו הליך משפטי מורכב שבו גם לעובד הנתבע יש כמובן את הזכות להשיב מאבק. בנוסף, היות שזוהי תביעה נזיקית, אין די בהוכחת מעשה הגניבה. המעסיק צריך להוכיח גם את הנזק שנגרם לו.
עד כמה הדברים מסובכים? דוגמה לכך קיבלנו לאחרונה בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט השלום בתל אביב (תא"מ 55494-11-16). זאת במסגרת תביעה שהוגשה על ידי יבואנית מכשירים סלולריים שגילתה כי אחד הטכנאים גנב במהלך עבודתו חלפים וחלקים בעלות של כ-30,000 שקלים.
כיצד התגלתה הגניבה?
מעשיו של הטכנאי התגלו לאחר שגורמים בהנהלת החברה החלו לחשוד בגניבת ציוד. החברה החלה לעקוב אחר מצלמות האבטחה שהוצבו במעבדה ובאחד מהסרטונים התברר כי הטכנאי נוטל ציוד ללא רשות. העובד זומן לבירור ובמהלכו הודה במעשה ואף השיב ציוד שנלקח. הצדדים הגיעו לבית המשפט משום שיבואנית הסלולר טענה שהטכנאי לא השיב את כל הציוד שנלקח על ידו, ושעליו לפצות אותה בסך של כ-30,000 שקלים.
האם התיק סגור? תחשבו שוב
על פניו, נראה כמו תיק "פשוט". לפנינו עובד שלא רק הודה במעשה הגניבה אלא אף החזיר ציוד שהיה בידיו. הבירור תועד בפרוטוקול והחברה לכאורה הגיעה עם כל הראיות בכיסה. עם זאת, כאשר הצדדים נכנסנו לאולמו של כב' השופט אודי הקר, התיק קיבל תפנית.
השופט אמנם קבע כי מעשה הגזל הוכח, אך מצד שני יבואנית הסלולר לא הצליחה לעמוד בחלק הבא של תביעת הגזל. קרי, להוכיח מה היה היקף הגניבה, מה היה שוויו של הציוד שנגנב וכיצד היא יודעת שלא כל הציוד הושב לאחר שיחת הבירור.
"כבכל תביעה אזרחית ונזיקית", כתב השופט בפסק הדין, "אין די בכך שהנתבעת הוכיחה שהנתבע גזל ממנה רכיבים. עליה להוכיח גם את הנזק שנגרם לה – את היקף הגזל ואת השווי הכספי של הרכיבים שנגזלו". השופט הקר אף הזכיר לנתבעת שבתביעות גזל מוטל על התובע "להוכיח ברמת וודאות סבירה את הנתונים העובדתיים המשמשים בסיס לחישוב הפיצוי בגין הנזק, שאם לא כן תידחה תביעתו".
האם לא היה ניתן לפסוק את הפיצויים לפי אומדן?
שימו לב, ישנם מקרים בהם תביעת גזל תסתיימנה בפסיקת פיצויים על דרך האומדנה. כלומר, הערכת הפיצויים למרות העדר הוכחה ברורה של הנזק. אולם אלו מקרים חריגים שבהם קשה להוכיח את מידתו ושיעורו של הפיצוי לאור טבעו ואופיו של הנזק. כמו כן, בית המשפט לא יפסוק פיצויים על דרך האומדנה אם התובע לא יציג ראיות שיהיה ניתן לגזור מהן כלים להערכת אומדן הנזק.
במקרה הנ"ל, בית המשפט קבע כי גם אם היבואנית הייתה מוכיחה שאכן נגרם לה נזק בעקבות מעשיו של הטכנאי, הנתונים שהוצגו על ידה לא אפשרו לקבוע את שיעורו. "בבוא בית המשפט לפסוק נזק על דרך האומדנא, עליו להימנע ממצב בו אומדנא תביא לתוצאה קלוטה מהאוויר", הטעים השופט.
טבלת אקסל אינה מספיקה
יבואנית הסלולר לא הגיעה לשלב זה בדיון בידיים ריקות. כראיה לנזק שנגרם לה היא הציגה "רשימת חוסרים" בטבלת אקסל שנערכה לטובת ההליך המשפטי על ידי מנהל המחסן.
כב' השופט הקר קבע כי רשימת החוסרים הנ"ל היא ראיה שאיננה מספיקה. זאת משום ש"רשימת החוסרים" לא נלקחה מהמסמכים הרשמיים של החברה כמו מערכת הנהלת חשבונות או מערכת מלאי. כמו כן, לא צורפו לה דוחות מלאי מהתקופה אשר קדמה למעשי הגזל או מהתקופה שלאחר פיטורי העובד (למרות שנציגי החברה העידו כי יש בידיהם מסמכים כאמור). הנתבעת אף לא זימנה לעדות את מנהל המחסן אשר הכין את רשימת החוסרים בכדי לאפשר לו להסביר את הנתונים ו/או לעמוד בפני חקירה נגדית.
לסיכום, בית המשפט מתח ביקורת על התנהגותו של העובד ("מעשיו החמורים ראויים לכל גינוי") אך דחה את התביעה. בפסק הדין נקבע כי לא הוכח שהטכנאי לא השיב את מלוא הציוד לאחר "תפיסתו" ועל כן לא הוכח הנזק שנגרם לכאורה.
מהי המסקנה? כאשר מעסיק מצליח להוכיח ולתעד גניבה בידי עובד, ואפילו אם יש בידיו הודאה של ממש, לא מדובר בהכרח בסוף פסוק. חשוב לזכור כי תביעת גזל היא תביעה נזיקית לכל דבר ועניין. פיצויים בהליכים אלה ייפסקו אך ורק על בסיס נתונים ברורים שאינם משתמעים לשני פנים.