עליות רבות היו בעשרות השנים האחרונות, חלקן מאורגנות ואף מנוהלות כמבצע, כמו מבצע 'מרבד הקסמים' להעלאת יהודי תימן, וחלקן עליות לא מאורגנות וקורות לאט ובמשך שנים, כמו העלייה של יהודים מארה"ב. אחת העליות המשמעותיות ביותר בתולדות המדינה היא עלייתם של יהודי ברית המועצות בשנות ה-90, עלייה שהביאה איתה יהודים שלפעמים גדלו בתנאים רחוקים מאוד מכל מה שקשור ביהדות וכבר לא קיבלו חינוך יהודי, אך ביניהם היו רבים שלמרות זאת ידעו תמיד להיות גאים במורשת שלהם ועל עצם היותם יהודים ושמחו לקחת חלק בהקמת המדינה, כשהם מתפרסים על כל טווח העבודות הקיימות, החל מרופאים בכירים ועד לעובדי אחזקה, הכל במסירות וללא תלונות, העיקר להיות חלק מבניין הארץ, דבר שראו בו מנוחה לאחר שנים של רדיפות בארץ מולדתם.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בשנים שקודם לעלייה היו מנהיגים, בארץ ומחוצה לה, שהתבטאו בשבחם של יהודי ברית המועצות. הרבי מליובאוויטש, שהיה בעצמו יליד אוקראינה והקדיש מאמצים רבים לחיזוק היהדות בברית המועצות, התבטא על יהודי האזור: "יהודי ברית המועצות הם גיבורים אמיתיים, השומרים על אמונתם למרות כל הקשיים". כמו כן, מרן רבי משה פיינשטיין, מגדולי פוסקי ההלכה בדור הקודם ומהמנהיגים הבולטים בארצות הברית, הביע במכתביו את הצורך לתמוך בהם וכתב: "עלינו להתפלל ולהשתדל בכל כוחנו למען אחינו שבברית המועצות, העומדים בניסיונות קשים לשמור על יהדותם".
השבוע שוחחתי עם מיכאל, שיחה עשירה בניסיון חיים רב ותובנות בתחומים רבים. מיכאל הוא יהודי יקר שעלה לארץ בשנות ה-90 עם משפחתו כשהוא כבן 30 והשאיר אחריו קריירה מכובדת וחברה מצליחה והתחיל הכל מההתחלה. מיכאל, שהשכלתו הרשמית היא תואר ראשון ושני בהנדסת רכבות מאוניברסיטת סנקט פטרסבורג, החל לעבוד כשהגיע לארץ בעבודות כפיים כדוגמת שטיפת כלים, נהיגה מקצועית ועוד, עד שהגיע למשרה ניהולית בחברת הייטק, חברה זו לא הצליחה ומיכאל החליט למצוא לעצמו עבודה שתעניק לו סיפוק, הוא בחר להיות מורה נהיגה כשמגמתו היא להכשיר אנשים גם לנהיגה נכונה ובטוחה שתוכל להציל חיים וגם לאפשר לרבים הזקוקים לפרנסה, ביניהם גם לתלמידים רבים שלמדו ושעודם לומדים אצלו מהציבור החרדי, להתפרנס בכבוד כנהגים מקצועיים, עבודה בה לפי טענתו ניתן לשלב למידה יותר משאר עבודות.
"היום בארץ זה גן עדן, הפרנסה מצויה והתחושה היא בבית"
אשמח לשמוע ממך תחילה על התקופה שבה היית בברית המועצות, מה זכור לך מאותם הימים?
"גדלתי באוקראינה, במשפחה של ניצולי שואה. סבא שלי מצד האמא, שהגיע מרומניה, סיפר שכדי לחמוק מהנאצים שהגיעו הוא פשוט לקח את הסוס והעגלה של השכן וברח איתם. אם הוא היה מחכה שם עוד יום אחד הוא לא היה יכול יותר לברוח".
איך היה התהליך של הלמידה שלך שם? איפה למדת?
"הלכתי ללמוד תואר בהנדסת רכבות באוניברסיטת סנקט פטרבורג בערך בשנת 75', שם התואר היה 'חתיכה אחת', תואר ראשון ומיד לאחריו התואר השני. התחלתי בגיל 17 וסיימתי בגיל 22. המעניין הוא שבאותה התקופה, הסיבה שיהודים רבים הלכו ללמוד באוניברסיטה הייתה כדי לחמוק מגיוס, כל מי שלא למד גויס ונלקח למקום שממנו לא יכל לראות את משפחתו שנים ואולי גם לעולם לא. לכן יהודים רבים מיהרו בהגיע גיל גיוס להירשם ללימודים אקדמיים כדי להיפטר מחובה זו.
"התחום שבחרת הוא לא בהכרח היה תחום שאהבת, לא היו הרבה מקומות שהסכימו בכלל לקבל יהודים כתלמידים, זה החריף לאחר מלחמת ששת הימים, רוסיה ניתקה את קשריה עם ישראל והחל גל אנטישמיות אדיר בתוך רוסיה שהועצם על ידי הממשל, זה נמשך עד לשנים 88-89 כשעלה גורבצ'וב, אז זה פחת".
האנטישמיות הייתה גלויה או מוסוות?
"לא היה צריך לדבר על זה, כולם ידעו את זה. היית מגיע לראיון עבודה ומציג את הפספורט, אם ראו שכתוב שאתה ממוצא יהודי היו אומרים לך שלצערם הם לא יכולים לקבל אותך, הבנת את הסיבה גם בלי שפירטו. מי שלא היו לו קשרים לא היה מתקבל לשום מקום, לא לימודים ולא עבודה.
"הרבה פעמים אני נזכר בזה כשאני שומע תלונות שהערבים מופלים במדינה זה מצחיק אותי, הם לא מבינים מה זה אפליה, הם יכולים להתקבל לכל מקום שירצו באקדמיה עוד יותר ממה שיהודים יכולים, אם כבר יש אפליה מתקנת".
תיארת את הסיבה לזה שהלכו ללימודים כדי לא ללכת לצבא, זה מזכיר, להבדיל, את הפטור שניתן ללומדי תורה אצלינו, 'תורתו אומנותו', נושא שעכשיו על הפרק.
"נכון, יש דמיון רב, בשני המקרים המדינה פטרה את הלומדים בגלל שיש תועלת בכך שילמדו לא פחות אם לא יותר משיגויסו, ברוסיה התועלת היא כלכלית, המדינה מקבלת אנשים משכילים שמחזקים אותה בתחומים שונים, ופה התועלת שפעלו לפיה בחוק היא רוחנית מתוך הכרה בערך לימוד התורה.
"לגבי הנושא של גיוס חרדים, לדעתי יש שלוש דרכים, שלוש שיטות, לפיהן אפשר לפעול בנושא. הראשונה, דרך קשה בסגנון רוסיה הצארית, לקחת ילדים בכוח מהמשפחות שלהם, ברוסיה היה זה בגיל 12 ופה זה 17-18. אז גיוס כזה היה מביא את המשפחות לישב שבעה על הילדים מתוך הבנה שמהצבא של הצאר לא חוזרים. היהודים היו מתקדמים בצבא למרות התנאים הקשים ונעשים לגיבורי מלחמה הרבה יותר משאר החיילים, חלקם אף הגיעו למעמד בכיר אך תמיד היתה תקרה שאותה אי אפשר היה לעבור. ככה זה תמיד, כשצריכים יוזמה ותקיפה לקחו את היהודים וכשחילקו את ההטבות שכחו מקיומם.
"ככה גייסו אז ויש כאלה שחושבים שהדרך הזאת נכונה, כמובן שאין בזה שום היגיון, לא יתכן לעשות תהליך של כפייה ולצפות שיחזיק מעמד ושאנשים ישתפו פעולה עם השנים.
"שיטה שנייה היא ישיבות הסדר, לאפשר לשלב למידה בישיבה ושירות צבאי. בציבור הדתי לאומי זה ככה עובד, אבל יש בזה חסרונות, אם תחליט לעשות את זה בעוד קהילות תראה שלאט לאט כל אחד ידרוש דרישות לעצמו ויבנה פלוגות משלו בהנהגת הרב או האדמו"ר. דבר כזה הוא ממש לא רצוי מצד הצבא, שרוצה אחידות ושליטה מלאה בחיילים, ולכן גם כן לא רלוונטי."
אז מה כן אפשר לדעתך לעשות?
"לדעתי יש את הדרך השלישית, לפיה הצבא יציע למי מהציבור החרדי שכבר נשוי ובעל משפחה ומחפש דרך להתפרנס את האפשרות לשירות התנדבותי שיעשה מבחירה ושיקבלו עבורו גם שכר בו הוא יוכשר הכשרה מקצועית בתחומים שונים, אם זה מדעי המחשב ומודיעין כדוגמת 8200 או נהיגה מקצועית בכלי רכב צבאיים וכדומה. ככה יוכלו לקבל כוח אדם שמתלוננים על חסרונו, ובנוסף הצבא יוכל לקבל אנשים בעלי כושר למידה מיוחד כמו שיש בציבור החרדי יותר מבשאר ציבורים.
"אני תמיד מתרשם שבציבור החרדי יש התנהלות נכונה, אין אצל ילד חרדי מכשיר פלאפון ובטח שלא אינטרנט, זה מאפשר לאדם להיות מרוכז בדברים החשובים, כשיש לך כל כך הרבה מידע זמין, ללא הפסקה, זה גורם לך לאבד הרבה מהיכולות של המוח, וזה קורה אצל הנוער שכן נחשף לכל המידע כבר בגיל צעיר, הוא מאבד ריכוז ומאבד יכולת לקחת אחריות.
"בכלל ביהדות היה דגש רב מאוד על השימוש בכוח החשיבה, במוח. תמיד למדו וכל אחד ידע מה לעשות במצבים מורכבים, הרי להכל יש התייחסות בתורה. עם השנים קמו דתות אחרות שניסו לאמץ גם הן את הדגש על החשיבה, האינטלקטואל, אבל במקום שזה יתרחש בצורה הנכונה זה נהפך להיות אצלם לכלי השתלטות על האחרים, תשים לב שאין דת עם כל כך הרבה ערך בין המנהיגים אחד לשני כמו היהדות, גם כשיש מחלוקות, אצל אחרים זה ממש ניסיון 'לנצח' אחד את השני ולהגיע לראש הפירמידה. אצל היהדות הרב תמיד ראה את עצמו כחבר בקהילה שמטרתו לסייע לחברים בקהילה ככל יכולתו כשהוא מעדיף פעמים רבות את טובת הקהילה על פני טובתו שלו".
נחזור לעליה שלך, למה בחרת לעלות לארץ?
"לאחר שסיימתי את התואר עבדתי בעבודות שונות עד לתקופת הפרסטרויקה (ברוסית: "בנייה מחדש", השינויים הכלכליים והפוליטיים שהתרחשו בברית המועצות החל מיוני 1987 ועד 19 באוגוסט 1991. השינויים הובלו על ידי מיכאיל גורבצ'וב, במטרה להגיע לרפורמה במערכת הכלכלית והחברתית של המדינה. א"ל), אז הקמתי חברה לניהול פרויקטים שהצליחה, לאחר זמן פנו אלי קרימינלים, פושעים, וביקשו ממני שותפות בעסק. באותם הימים היו פושעים רבים שהיה להם כסף מעסקים מפוקפקים ולא חוקיים שהם ניהלו, הם התחברו לק.ג.ב שלו היה כוח וככה הם הצליחו להתעשר עוד ועוד כשהם בדרך פוגעים באנשים רבים.
"כשהם פנו אלי אני הבנתי שזה לא יגמר טוב, הם אפילו הציעו לי רכב ומשרד חדש העיקר שאכניס אותם, כשהם משתמשים בטענות של השקעות כספיות שיביאו לי או הגנה מפני אנשים שיכולים להזיק לי. אמרתי להם שאענה להם תשובה בעוד כמה ימים ותוך יומיים ארזתי הכל ועליתי לארץ, למדתי מאבא שלי שלפעמים התיזמון חשוב ואם לא תברח בזמן אולי כבר לא תוכל לעשות את זה בעתיד".
אמרת שלדעתך אפשרי לחרדים גם לעבוד כנהגים, למה לדעתך עבודה מסוג כזה יכולה להתאים?
"דבר ראשון זה השכר, נהג מקצועי, כמו נהג משאית או שאר כלים כבדים יכול להרוויח שכר גבוה מאוד יחסית לשאר עבודות שלא דורשות השכלה. זה נחוץ מאוד היום, התחום הזה הוא בבעלות בלעדית כמעט של ערבים, לא שיש לי בעיה עם ערבים, יש לי בעיה עם 'רק ערבים'. לדעתי צריך שיהיה בתחום גם עובדים יהודים ושזה לא יהיה מופקר מצידנו.
"דבר שני, זאת עבודה מהבודדות שאפשר לשלב בה למידה, אדם יכול לנהוג ולהקשיב לשיעורים או אפילו להשתתף בשיעורים מרחוק בזום וכדומה, יש כל כך הרבה חומר מוקלט ונגיש ברשת, תראה את עולם הפודקאסטים, יש שפע אדיר של מידע איכותי שאפשר לרכוש ככה, ובוודאי בשיעורי תורה. לגבי זמן העבודה, זהו תחום גמיש, אפשר לעבוד בו יום מלא ואפשר לעשות נסיעות חלקיות, הכל לפי הצורך של האדם".
זאת בעיה חדשה? כבר שנים שהמקצועות מהסוג הזה קיימים, למה עכשיו לדעתך המצב דורש יותר יהודים שיתגייסו לתחום?
"הייתה 'מתנה' שהמדינה קיבלה בשנות ה-90, עליית יהודי ברית המועצות, עלו אז כמויות גדולות עד שהגיעו למיליון עולים, הם היו מוכנים לעבוד בכל עבודה שנדרשת גם בתנאים לא תנאים. הדבר הזה כבר לא קיים ולכן עבודות רבות נותרו עזובות מידיים יהודיות".
זאת באמת תופעה מעניינת, איך זה שהם היו מוכנים לעבוד בלי תנאים כפי שיש היום?
"הם עלו והיו צריכים פרנסה, אין חכמות. הם חייבים היו להביא לחם לבית וכל דבר שעזר להם לזה הם היו מוכנים אליו".
ולמה לדעתך לא טוב שאין יהודים בתחומים מסוימים? מי אמר שתמיד צריך שדברים יעשו על ידי יהודים?
"לדעתי, עם כל הנכונות לסייע לקהלים מופלים, עדיין צריך להיות זהירים, יש הרבה אנשים שחושבים על שלום במובן של ביטול של מה שהם רואים כאפליה בכל מחיר. כך למשל היתה דעתו של אבא אבן שהיה גם סגן ראש ממשלת ישראל, אני הייתי נהג שלו בכמה הזדמנויות ושוחחנו רבות, הוא תמיד אמר שיש לעשות שלום עם הערבים גם במחיר של מסירת רמת הגולן. הוא באמת האמין בזה. אבל מי שמכיר את התרבות הערבית יודע שזה לא ככה, והיום אחרי מה שעברנו הרבה יותר אנשים מסכימים עם זה".
אז מה אפשר לעשות? כלום?
"אפשר לחיות יחד, אבל רק כשאתה בתור מדינה מפקח על כלל התושבים ודואג שכולם יהיו תחת מרות הממשלה, אם תיתן לערבים עצמאות במקומות מסוימים זה לא יתפתח לשלום אלא יגרום לכך שבאותו המקום יגדלו דור של מחבלים שיהיו נגד המדינה, אתה ראית את זה קורה, דברים שהתרחשו לאחרונה קרו בדיוק בגלל זה".
אתה חושב שיש הבדל בהתנהגות בין יהודים לערבים? ובמה זה קשור?
"כמובן, יהודים הם תמיד חיפשו לשרוד, לא להכעיס את הסביבה ולנסות להתבסס כמה שאפשר, ככה הם פעלו בכל המקומות. ערבים לעומת זאת הם יותר 'אידיאולוגים' הם מחפשים להשליט את האמונה שלהם על כל האומות שסביבם. לא תראה את זה אף פעם ביהדות. אתה תראה למשל שגם אם גוף פוליטי יהודי מסוים עולה לשלטון, הוא לא מנסה להשמיד את מי שמתנגד לו, אלא ינסה לדאוג לעצמו ולתת גם לאחר, אולי פחות אבל כן לתת. זה לא המצב אצל הערבים, תראה למשל את יחיא סינוואר, גם אנשים שהיו מאוד מקורבים אליו, אם הוא חשב שהם לא בסדר הוא פשוט דאג להעלים אותם.
"ביהדות, אם אדם שייך למשל לחסידות מסוימת והוא יחליט לעזוב אותה לטובת שיטה שונה, אולי לא יאהבו את זה וינסו ללחוץ עליו שלא לעשות את זה אבל ברור לנו שלא יהרגו אותו. לעומת זאת, בתרבות הערבית הרבה פעמים יש ממש 'הוצאה להורג' על דברים שנראים לא כל כך נוראים אבל נוגעים ב'כבוד המשפחה'".
סיפרת שעבדת בעבודות שונות כשהגעת לארץ, איך השלמת עם זה שברוסיה היה לך מעמד טוב וקריירה מצליחה ופה היית צריך להתחיל מההתחלה?
"בהתחלה עבדתי ממש בכל מה שיכולתי, בין אם זה לשטוף כלים או לעבוד במפעל נעליים. תוך כדי עשיתי רישיון נהיגה על משאית והתחלתי לעבוד בזה, לאחר תקופת הכשרה קבלתי רישיון למונית והתחלתי לעבוד בזה.
"אתה שואל אותי מה הביא אותי לעשות את כל זה מבלי להרגיש לא טוב? דבר ראשון זאת הפרנסה כמו שאמרתי, אבל יש דבר נוסף, כשעליתי ועוד לא ידעתי מילה בעברית נחתתי בשדה התעופה וראיתי שני נהגי מוניות מדברים בניהם, לא הבנתי דבר ממה שאמרו אבל מילה אחת כן הבנתי, אחד קרא לשני 'שרוליק' ואת זה הבנתי, באותו רגע הרגשתי שהגעתי הביתה, וכל היתר כבר לא היה לי קשה, זה כבר שווה את המאמץ".
איך הגעת לכל העולם הזה של הנהיגה? זה משהו שהתחלת כבר ברוסיה?
"ברוסיה נהיגה הייתה דבר שלא היה מצוי, בימיי שם, משכורת חודשית היתה מאה רובל כשרכב הכי זול עלה ששת אלפים רובל, ועכשיו לך ותתחיל לחסוך פת לחם לרכב, וזה עוד בלי התחזוקה השוטפת, אז לא היו ביטוחים שם ואם הרכב היה ניזוק הכל היה נופל על בעל הרכב.
"אבל לאחר שנולדה הבת שלי, כשהייתי בן עשרים ושתים, התחלתי להרגיש את האחריות על פרנסת הבית, חפתי עבודה בתחום שלי כמהנדס אבל לא מצאתי משהו שיתאים. חיפשתי אפשרות אחרת וראיתי שדורשים נהגים וכמו שאמרתי כמעט ואין מי שיש לו רישיון, חיפשתי מקום ללמוד ומצאתי בית ספר לנהיגה שהיה ממוקם במקום כמו מתנ"ס וכולו עבד 'בדיעבד', רק בשביל להצדיק את המשכורת של המורה שם החזיקו שני רכבים ומי שהיה מגיע היה משלם כמה לירות והיו עושים לך כמה שיעורי נהיגה, אם היית יודע להזיז את הרכב כמה מטרים - היית מקבל רישיון, עשו את זה רק פורמלית ומי שסיים לא תמיד ידע כיצד לנהוג ובטח שלא נהג בפועל על רכב שהיה כאמור יקר מאוד. אבל אני שרציתי למצוא עבודה וכן אהבתי את התחום למדתי וניגשתי למשרדים רלוונטיים ובקשתי להיות נהג".
מה יש לך להגיד כמורה על לימודי נהיגה פה בארץ?
"בהתחלה שלי כמורה התמקדתי דווקא בתלמידים מתקשים, אלה שנכשלו בחמישה טסטים ומעלה או לקחו מאה שיעורים ולא היו מוכנים. לקחתי את כל אלה שאחרים לא רצו ללמד אותם. יש כאלה שתופסים מיד, אמנם גם להם לוקח זמן לאחר קבלת הרישיון לנהוג ממש כמו שצריך אבל הם עם החוש לזה ולכן תופסים מהר ונשאר להם רק ניסיון, אני לא עבדתי איתם, העדפתי את אלה שהיו חסרים את הכישורים האלה.
"לדעתי תהליך הלמידה בנהיגה הוא מתמשך, אין טעם לדחוף שיעורים אחד אחרי השני, זה תהליך מנטלי שדורש זמן לעיכול".
יש לך משהו שתוכל לומר מניסיונך למי שרוצה ללמוד נהיגה? מה חשוב?
"דבר חשוב מאוד זה לדעת שאין חשיבות לעלות של שיעור, מי שהשיעורים שלו זולים יותר זה לא אומר שבסך הכללי תשלם אצלו פחות על נהיגה. מורה טוב שמלמד מהר יכול לגבות אולי עוד עשרה או עשרים שקל יותר בגלל הביקוש שיש לו אבל ללמד מהר וטוב יותר. מי שעושה מחיר זול לפעמים זה בגלל שאין לו עבודה כי אין אליו ביקוש ולכן הוא מוכן להוזיל, גם לי בתקופות שלא הייתה עבודה היו מחירים מוזלים יותר כדי למשוך תלמידים. לכן חשוב מורה טוב שאולי יקח יותר עבור שיעור אבל בסוף תשלם לו כמה אלפים על הכל מאשר מורה זול שבסוף שלם לו למעלה מעשר אלף שקל סך הכל.
"דבר נוסף, נהג טוב הוא מי שלא יושב מרוכז ודרוך בנהיגה כולה, זה סימן שהאדם לא יודע ללמוד וזה רק יפגע לו בנהיגה, כשמישהו מרוכז מאוד זה לוקח ממנו סוכר מהגוף וזה פוגע ביכולת שלו להשים לב לכל הסביבה, זה כמו ריטלין שאולי יסייע להתרכז במשהו אחד אבל יפגע לך באפשרות לשים לב למשהו אחר. בנהיגה אתה צריך להיות עירני לכל מה שקורה סביבך, וכשאתה מזהה סכנה אז אתה מתרכז בה כדי להימנע ממנה, אם תהיה מרוכז ברמזור חזק תוכל לפספס את הילד שחצה מהר באדום, אבל אם אתה רכשת שליטה בנהיגה בעזרת מורה טוב אתה תוכל להיות עירני לכל הסביבה ולא לפספס משהו אחד כי היית מרוכז במשהו אחר.
"אני לפעמים כדי ללמד תלמיד כיצד לנהוג בצורה משוחררת מדבר אתו על נושאים שונים ומסיח את דעתו מהריכוז שהוא נמצא בו, שיתרגל לכמה דברים במקביל, לא חלילה שיתעסק במה שאסור כמו פלאפון, רק מבחינת ריכוז שיוכל להשים לב לכמה דברים במקביל".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
סיימתי את השיחה עם מיכאל כשאני חש בר מזל, ב"ה שנולדתי בבית מסודר בו הורי לא היו צריכים להתבייש בזה שהם יהודים ולא הופלו על כך בשום מקום. זה לא מובן מאליו שבארץ מי שמבקש לעצמו מה לאכול יש לו, גם אם לא תמיד מותרות, את הבסיס יש לכולם. הוא גם חיזק אצלי את ההכרה בחשיבות האמונה ובכוחה לסייע לאדם לעבור קשיים, עצם זה שמיכאל הבין שהוא הגיע לארץ המובטחת הוא היה מוכן לעשות הכל כדי להיות חלק ממנה, להיות בחברת יהודים כמוהו שנקראים 'ישראל' או 'מנחם' ולא רק בקרב גויים שבאותם ימים תיעבו אותו ואת משפחתו רק בגלל שנולד יהודי. אשרינו שזכינו.