בימים כתיקונם, העיר 'דֵיר אל-בַּלַח' צפונית לח'אן יונס, היא עיר שלווה, עם עצי פירות רבים ונוף לים התיכון, ואכן לחלק מראשי החמאס, היו בתי נופש בעיר זו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
דֵיר אל-בַּלַח שוכנת במרכז רצועת עזה, ומשמעות השם בערבית היא "מנזר התמרים", על שום מטעי התמרים הרבים מסביב לעיירה.
מדריך הטיולים והחוקר יוסף ברסלבי, ביקר בדיר אל בלח לאחר 'מבצע קדש' בשנת תשט"ז (1956), לאחר שמדינת ישראל שלטה ברצועת עזה, ואת רשמיו כתב בספרו 'מרצועת עזה עד ים סוף':
"על הברכה הרבה, הצפונה בעמקים ובשקעים שבין גבעות החול אתה עומד בעיקר בכפר הגדול דיר אל-בלח, הוא כפר דרום בתקופת התלמוד... התמר הוא הטובע את חותמו על הנוף החקלאי של דיר אל בלח, והוא המרהיב את עיניך בעמדך לפני חורשותיו הסמיכות, הגבוהות והרעננות, שאין כמוהן בכל הארץ.. בחורשות הדקלים ניכרת יד חרוצה ומטפחת.. הכפר מצטיין לא רק בדקליו בלבד. בצידן של חורשות הדקלים אתה מוצא גם עצים מעצי פרי שונים, כגון התפוח והאפרסק, הרימון והשזיף, עץ התות והמשמש, התאנה והגפן. אפילו עץ הגוייאווה מצא את דרכו אל הפינה הזאת... דיר אל בלח הייתה אחד מספקי הירקות החשובים ביותר לשווקי הארץ" (יוסף ברסלבי, מרצועת עזה עד ים סוף).
בארות המים בדיר אל בלח
שפע עצי הפרי, הדקלים והירק בדיר אל בלח, לא היה עולה ומתפשט בדיר אל בלח ללא אוצרות המים באדמת הכפר. במקום מצויים בארות מים רבות, חלקם מלוחות אלא שלהשקיה הם מעולות. הבארות ביר א-סוויד, עמראן, פוח'ארה, וג'וז מימיהם מעולות, ומסביבם העצים עמוסים בפירות לרוב, וגבהם עד 20 מטר (!).
מציאות של מים מתוקים כמה עשרות מטרים מתחת פני הקרקע, הם שאפשרו זאת. ככל שאתה מרחיק מהחוף, כך מי תהום עמוקים יותר. אם בארות ח'אן יונס הרחוקים מחוף הים כ-4 קילומטר, עומקם כ-30 מטרים. עומקם של הבארות של בני סוהיילה הרחוקים מהחוף כ-6 קילומטר, מגיע ל-64 מטרים.
במלחמת העולם הראשונה, הזרימו הכוחות הבריטים את מי הנילוס לאורך התקדמותם עד הגיעם לח'אן יונס. שם העמידו את משאבותיהם לבארות הרבות המצויות במקום. מ-3 בארות בח'אן יונס ובני סוהיילה, שאבו הבריטים 600 אלף ליטרים ליום.
דיר אל בלח – כפר דרום בו התגורר האמורא רבי אליעזר בן יצחק
'דיר אל-בלח' ככל הנראה השם הינו שיבוש של השם "דרום", ובמקום היה כפר דרום בתקופת חז"ל, בו התגורר רבי אליעזר בן יצחק איש כפר דרום, הנזכר בתלמוד בבלי. בתקופה הביזנטית השם שונה לדיר א- רום, (מנזר הביזנטים), ולאחר מכן נהפך לדיר- אל בלח.
דיר אל בלח קו גבול דרומי של ממלכת ירושלים
בתקופה הצלבנית המקום היה לקו גבול הדרומי של ממלכת ירושלים, והיא שמשה כאתר התקפות של המוסלמים שהגיעו ממצרים. כך במקום נבנה במחצית המאה ה-12 מצודה שכללה ארבעה מגדלים, ומאוחר יותר הוסיפו ביצורים נוספים. בסוף המאה ה-12 ישנה עדות שלמבצר היה לא פחות משבעה עשר מגדלים שנראו למרחוק.
מלחמות נוצרים ומוסלמים בדיר אל בלח
באמצע דצמבר 1170 הופיעו לפני המבצר כוחותיו של צאלח - א- דין, ופתחו בהתקפות. לצלבנים היה כוח קטן, בראשות האציל הצרפתי האמיץ אנזלם-דה-פאסי, והודות לו המבצר הצליח להתקיים במשך 48 שעות, גם לאחר שהמוסלמים הצליחו לחדור לחצר החיצונית, ולהשתלט על אחד המגדלים. ב-19 לחודש הגיע תגבורת מאשקלון עם פיקודו של מלך ירושלים אמאלריד ובערב פקד צאלח אדין על כוחותיו לסגת, ולעזוב את מבצר דרום.
סופם של הצלבנים היה בתאריך הידוע 4 ליולי 1187, ובמקביל בצפון בקרני חיטין המוסלמים הביסו את הצלבנים, וכפר דרום, אח של המצביא צאלח אדין, אלמלך אל עאדל כבש את המבצר.
ארבע שנים לאחר תבוסת קרב קרני חיטין, התארגן מסע הצלב השלישי בראשות מלך אנגליה איצ'ארד לב הארי, הוא החליט להחזיר את המבצרים שנפלו בידי המוסלמים, בין השאר את כפר דרום. בתאריך 17 במאי 1192 הופיע שם עם צבאותיו, ושם עליו מצור.
מעכו הגיעו ספינות צלבנים והפגיזו את המבצר, וכוחות יבשה חפרו מתחתיו (את המנהרות החמאס לא המציא כמובן). לאחר חמישה ימי לחימה עזים, נכנעו המוסלמים, והצלבנים נכנסו כמנצחים אך חודש וחצי לאחר מכן, בתאריך הסמלי 4 ליולי, החליטו הצלבנים לצמצם כוחות, ובפקודת ריצארד לב הארי נהרס המבצר. במאה שלאחר מכן מצודת אשקלון נבנתה מאבניו של המבצר ההרוס של כפר דרום.
לקריאה נוספת:
- יוסף ברסלבי, 'מרצועת עזה עד ים סוף'.
- צבי אילן, 'סיני ורצועת עזה'.
- ישראל שפירא, 'שלום לך עזה - בעקבות עזה היהודית'.