מכובדי כולם. שבע שנים הן הרבה זמן ובפרט, שבע השנים האחרונות, שאפשר לקפל לתוכן היסטוריה שלמה. בתחילת כהונתי, נשאתי נאום, שזכה לשם "נאום השבטים". הוא זכה לשמו, בשל חלקו הראשון, בו שיקפתי את המציאות הדמוגרפית והתרבותית המשתנה בה אנו חיים. ואולם, אילו היו קוראים לנאום על שם חלקו השני, הרי שהנאום הזה היה זוכה לשם, "נאום השותפות", או נאום התקווה – התקווה הישראלית. שכן, בחלקו השני של הנאום, ביקשתי להציע יסודות פרגמטיים לשותפות, במדינה היהודית והדמוקרטית.
שבע השנים שלי כנשיא העשירי, היו במפגש עם הרוב, הדומם לעיתים, של החברה הישראלית. לאורכה ולרוחבה של הארץ, מכל השבטים, מכל קשת הדעות. בתום שבע שנים, אני יכול לומר לכם נבחרי הציבור ומשרתיו, בוודאות: יש חברה ישראלית אחת, ורובה ככולה רוצה ומחויבת להפוך את חזון השותפות בתוכנו - למציאות. בעת הזאת, יותר מתמיד, ממלכתיות ישראלית היא שותפות ישראלית. והשותפות הזאת היא עמוד השדרה שלנו. החוסן החברתי, הכלכלי והערכי שלנו.
This browser does not support the video element.
במשך שבע שנים, פעלתי בכל כוחי לחיזוק השותפות הזאת. בישיבות ובאוניברסיטאות, בקיבוצים, ומושבים, מצפון עד דרום, ביהודה ושומרון ובערים הערביות. בחינוך. בהשכלה הגבוהה. בתעסוקה. בשלטון המקומי. בתרבות ובספורט. לכם, מנהיגות ומנהיגי הציבור אני אומר היום: השבטים השונים בחברה הישראלית נמצאים כאן כדי להישאר. עלינו להבטיח, תמיד, שבמתח הטבעי בין ממלכה לשבטיות, תהיה זו הממלכה, המדינה, שתגבר תמיד על האוטונומיה התרבותית ועל השבטיות הקהילתית. השאלה היא: מה כל אחד ואחת מאתנו מוכן וחייב לעשות, כדי להבטיח זאת. כדי שייבנה כאן אמון. כדי לאפשר וויכוח בונה ולא מפרק. מתוך הבנה, שלא נגזר עלינו, אלא, נועדנו, לחיות יחד. אנחנו מוכרחים לתת סיכוי אמיתי, כנה, מחויב לכללי המשחק, לתהליך הזה. כי זה הסיכוי, האופק והעתיד של הילדים והילדות שגדלים כאן.
יקירי, העם היהודי שב להיסטוריה, והמציא את עצמו מחדש כאומה, כמדינה, בעלת עוצמה כלכלית, ביטחונית, ומדינית - בזכות היכולת לתרגם חזון, לתוכנית עבודה. האבות המייסדים של המדינה, והדורות שבאו אחריהם, יצרו כיסי מצוינות מעוררי השתאות, בבריאות, בחקלאות ובמשק המים, בגופי הביטחון, בהשכלה גבוהה, במחקר ובפיתוח, בתשתיות שהם הניחו לדורות הבאים. אבל, לא סיימנו. לדור הבא במדינת ישראל, לצעירות ולצעירים, חשוב לי לומר היום: לא סיימנו! אל תנוחו ואל תשקטו. רק היכולת לשנות ולתקן: להתאים את מערכת החינוך שלנו למאה ה-21; לחשוב מחדש על מערכת היחסים בין השלטון המרכזי למקומי; לחשוב מחדש על השיטה הפוליטית שלנו; על תהליך ההשתלבות שלנו במרחב; רק היכולת להמציא את עצמנו מחדש ולעשות את זה ביחד- היא שתשמור עלינו. היכולת להפוך אתגרים להזדמנויות היא - היתרון האיכותי של מדינת ישראל. מדינת ישראל- היהודית והדמוקרטית, הדמוקרטית והיהודית, היא עדיין ותמיד תהיה מדינה בצמיחה. יוזמת – או לא קיימת.
יקיריי, הדור הבא של מדינת ישראל, המשיכו ליזום אם משהו לא עובד – תשנו אותו. אל תקבלו את הדברים כמובנים מאליהם, מהסיבה הפשוטה - שמדינת ישראל, היא לא דבר מובן מאליו. היא נס – ועל הנס הזה צריך לשמור מכל משמר. היא נס – גם מפני שכל אתגר דאגנו להפוך להזדמנות. ועוד אני רוצה לומר לכם: מדינה יהודית היא לא דבר מובן מאליו. מדינה דמוקרטית היא לא דבר מובן מאליו. לא תהיה ישראל אם היא לא תהיה דמוקרטית ויהודית, יהודית ודמוקרטית, בדיבור אחד. המתח הפנימי שמבעבע בנו, בין שלמות העם, לשלמות החברה, לשלמות הארץ, הוא מחלוקת שסופה להתקיים, רק אם לא נתכחש לה. נצליח, רק אם נדע להחזיק במורכבות – ולדחות את הפשטנות, שהיא תמיד מפתה כל כך. נצליח, רק אם נדע להחזיק במתח הזה, למצוא בתוכו את האיזונים והפשרות, רק אז, נוכל לשמור על הנס הזה, שהוא הבית שלנו.
מכובדי, אזרחיות ואזרחי ישראל. אנחנו חיים בעידן של מפנה במזרח התיכון. זהו המרחב שבו אנחנו חיים, שבו נטועה מדינת ישראל. עלינו לחזק את התהליך הזה, בכך שנעמיק את ההיכרות וההבנה שלנו, עם השפה, ההיסטוריה והתרבות שסביבנו. זהו תהליך חשוב וחיוני, שאי אפשר בלתו. לישראל תפקיד מרכזי, בעיצוב הסדר האזורי, גם בהיבטים הביטחוניים והמדיניים, אבל גם בהיבטים הכלכליים והחברתיים במציאת פתרונות להתמודדות עם מצוקות המים, המזון והבריאות. בהתמודדות עם סכנות משבר האקלים והסביבה. זאת הדרך ועלינו להמשיך וללכת בה, עם כל שכננו, בתוככי ישראל ומחוצה לה. אני מאמין, שאם אנחנו נצליח לחיות פה יחד, יהודים וערבים, נמצא את הדרך לחיות יחד, בין הים לנהר הירדן ובאזור כולו. אנחנו מוכרחים להגביר את האמון, כדי לאפשר לילדינו עתיד אחר. צעד צעד. לא באוטופיה, לא נגד ההיסטוריה. מדינת ישראל הייתה ותמשיך להיות ההוכחה לשכנותיה, שאפשר להתמודד עם אתגרים ביטחוניים קיומיים – ועדיין להיות דמוקרטיה. שאפשר להחזיק בחרב ביד האחת ועדיין, לראות בעקרון היהודי והדמוקרטי הנעלה מכולם: כבוד האדם וחירותו- ערך קדוש.
כבוד הנשיא האחד עשר, חברי הטוב, יצחק. אני מפקיד בידיך הטובות את העם היקר הזה. העם בישראל, כולו. מי ייתן ותהיה לו לרועה באהבה, בבינה ובדעת. בנאום ההשבעה שלי התפללתי, כי הלוואי ותהיה לי הזכות ללמוד וללמד, הקשבה, שותפות ותקווה. את כל אלה אני מאחל גם לך. בתלמוד מתוארים חילופי המשמרות שהיו נעשים בבית המקדש, בין המשמר היוצא למשמר הנכנס. וחכמים קבעו ברכה מיוחדת לאירוע זה, ואין מתאימה ממנה גם לחילופי משמרות נשיאי ישראל. וכך נאמר: "משמר היוצא אומר למשמר הנכנס: מי ששיכן שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחווה ושלום ורעות".
אזרחיות ואזרחי ישראל, אתם הנשמה היתירה של מדינת ישראל. תודה לכם על הזכות שנתתם בידי, לשרת אתכם כנשיא העשירי של מדינת ישראל. תודה לכם על אינספור רגעים של התרגשות עצומה. של צחוק ובכי. של אהבה. של חזון ותקווה. תודה לנחמה שלי. שאליה אני מתגעגע בכל יום ויום. תודה לבנות ולבנים שלי. תודה לנכדים ולנכדות שלי. עכשיו אני חוזר להיות, אבא וסבא רק שלכם, בגאווה אדירה. הייתי בן תשע כשקמה מדינת ישראל. אז, ראיתי את דגל ישראל, כחול ולבן, מונף לראש התורן. בשבילי, מדינת ישראל, לעולם לא תהיה דבר מובן מאליו.
יחי נשיאה האחד עשר של מדינת ישראל. תחי מדינת ישראל.
הצגת כל התגובות