את היומיים הגדושים בפעילות להן ולילדיהן, התחילו הנשים בהפרשת חלה שנערכה בערב שבת. לאחר תפילת קבלת שבת ערבית, קיימו עשרות הניצולות סדנת היכרות בין האחת לשניה על מנת שיכירו טוב יותר את המשתתפות האחרות בשבת.
"הניצולות נשארו ערות עד השעות הקטנות של הלילה עם הצוות הגדול של הארגון שהתלווה לשבת, ערכו דיונים ושאלו הרבה שאלות שהטרידו אותן", סיפרו ביד לאחים.
במרכז סעודת השבת הופיע בפני הניצולות המרצה הנודע הרב מיכאל לסרי ששיתף אותן באסון הקשה שחוו הוא ורעייתו כשהוא מקדיש את הרצאתו המאלפת להטמעת המסר שכל מה שהקב"ה עושה הכל לטובה. עין לא נותרה יבשה לשמע התיאור הנורא מכלי ראשון. הניצולות, המתמודדות עם קשיים רבים בחייהן הזדהו מאוד וקיבלו כוח רב ונקודת מבט אחרת על החיים. הרב והרבנית לסרי מסרו שיעורים והרצאות נוספים בפני הניצולות גם בהמשך השבת.
צוות גננות ומדריכות מקצועיות שגויס במיוחד לשם כך בנה לקראת השבת תכנית מיוחדת עבור הילדים. "מעבר למתן מרחב ושקט נפשי לאמהות, מטרת הפעילות היתה העמקת הזהות היהודית והקניית מושגים ביהדות", אומרת הגב' ש' קוסטליץ, שריכזה את עבודת ההכנה על השבת. "ריגש אותי לראות במוצאי שבת ילד בן שש שלא ויתר לשמוע הבדלה פעמיים גם אצל האמהות וגם אצל הילדים. לחשוב על כך שעד לפני חודשים אחדים הילד הזה לא ידע הבדלה מהי".
את השבת כולה ליווה הרב ישראל ליפשיץ, יו"ר יד לאחים, אשר בסעודות השבת נשא בפני הניצולות דברים מאלפים ומחזקים על ההשגחה הפרטית שהועידה אותן לרגעים שבהם ניתנו להם כל הכוחות להתחיל הכל מחדש. את דבריו תיבל הרב ליפשיץ בדברי תורה מאלפים ובסיפורת מרגשת שיצאו מן הלב ונכנסו אל לבבות השומעות.
לנערות הדור השני, שנולדו לאב ערבי, נערכו סדנאות בנפרד כשהנושא המרכזי היה הזהות היהודית. כך סיפרה ש', בת 45, שנולדה לאב ערבי ואמא יהודיה, ושחולצה מכפר ערבי לפני כחצי שנה, במבטא ערבי כבד: "אמא שלי התחתנה עם ערבי ונפטרה בגיל 52 ממחלה קשה. מספר ימים לפני מותה אמרה לי כי החלום שלה הוא שאחת הבנות שלה תעזוב את הכפר ותחזור בתשובה". כשדמעות בעיניה אמרה ש' למשתתפים כי היא מרגישה שהיא עומדת להגשים את חלומה של אמה וכי בעקבות השבת החליטה להתחיל לשמור שבת מעתה ואילך.
ניצולה נוספת שדיברה בפני הנוכחות היא ר', שחולצה בתקופת החגים האחרונים. היא סיפרה שבעלה הערבי היה אדם אמיד ומשפחתו משפחה מכובדת. אבל עם כל הטוב, היא הרגישה שהיא לא היא. "כל המנטליות של הבית הערבי ושל צורת החיים היתה זרה ומנוכרת לי", סיפרה ר' והמשיכה, "לא הייתי אני! זה מה שהפריע לי".
היא סיפרה שהסתירה ממשפחתה שלה על הקשר עם בעלה, ושהיתה מבקשת ממנו לא לדבר בקול ברחוב כשהיו בתוך ישראל כדי שלא ישמעו את המבטא. מאוחר יותר בא השלב של הסבל הנורא והקשה שחוותה. "הרגע הזה שבו את מסונוורת חולף מהר מדי עד שהכל יוצא משליטה", סיכמה ר' מול הנוכחות.
"שבת יד לאחים היא הזדמנות נהדרת להתנתק ממרוץ החיים, גם שלנו וגם של המטופלות שלנו, ולהעניק להן ולילדיהן את הכלים, ההקשבה ותשומת הלב כשהזרקור מופנה אך ורק עליהן", סיכמו ביד לאחים.