אמה של הלל יפה אריאל הי"ד, רינה, מספרת למנחמים הרבים שבאים לבית שבקרית ארבע, שבתה הקטנה, בת 4, גילתה כתם דם קטן שלא נמצא קודם לכן, על המיטה של הלל שנרצחה באכזריות על ידי מחבל, וביקשה לא לנקות אותו. "זו המזכרת היחידה שנשארה לי ממנה", אמרה הפעוטה.
אך במשפחת אריאל מעדיפים להתמקד בעיקר בזכרונות הטובים, וכאלו יש רבים: כבר לפני כמה שנים, עוד כשהייתה ילדה קטנה, החליטה הלל שלעולם לא תפגע ביצור חי. "היא אהבה מאוד חיות, תמיד דיברה עליהן וציירה אותן. בגלל זה היא גם בחרה להיות צמחונית", מספר יוסף פז, קרוב משפחתה. בחדרה של הלל נותרה מזכרת כואבת: עשרות ציורי החיות שהספיקה לצייר עד שנקטפה בדמי ימיה – החל מקשקושי עיפרון ועד ציורים מיוחדים על קנבס.
בני המשפחה מספרים בשבחה של הלל הי"ד, כי שנה לפני בת המצווה שלה, כשהיא היתה בת 11, החליטה אמה להכין אותה באופן מיוחד ליום הגדול: באותה השנה הן נפגשו עם 12 נשים משמעותיות ומיוחדות, אחת בכל חודש. בין הנשים - יהודית דסברג, ששכלה את בתה וחתנה בפיגוע ירי ליד בית שמש לפני 20 שנה ומאז היא מגדלת את ילדיהם, כש-15 שנה לאחר הפיגוע נהרג גם בעלה, הרב אורי, מעורכי האנציקלופדיה התלמודית, בתאונת דרכים. הטרגדיה המשפחתית הקשה שעברה יהודית, קיבלה תהודה עולמית לפני כמה שנים, כשבית המשפט הפדרלי בארה"ב פסק למשפחתה פיצויים בסך 116 מיליון דולר מכספי החמאס והרשות הפלסטינית.
בדרשת בת־המצווה שלה, שעותק ממנה נמצא בחדרה, כתבה הלל: "יהודית דסברג הבינה שאם היא מגדלת את הילדים היא לא יכולה להיות כל הזמן עצובה, אז היא עבדה על להיות שמחה. למדתי ממנה תמיד לראות את חצי הכוס המלאה".
בחדר שבו נרצחה הלל, חדר הילדות, ישבו אחיותיה הקטנות עם חברותיהן ועם מבוגרים שהקפידו לחייך ליד ערימות של חומרי יצירה וצבעים, בניסיון לשדר שהחיים נמשכים.