הערב (רביעי) נציין את חג ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות. ברוב קהילות ישראל נוהגים לציין את היום באכילת פירות מסוגים שונים בכלל, ובפרט פירות משבעת המינים, ועל ידי כך לשבח את פירות ארץ ישראל העסיסיים, כפי שכותב ה'מגן אברהם' "נוהגין להרבות בו במיני פירות של אילנות בט"ו בשבט, להראות בזה שהוא ר"ה לאילנות".
בחצרות החסידים, נוהגים לציין את ט"ו בשבט, לא רק כראש השנה לאילנות, אלא גם כחג בעל משמעות רבה להמשך השנה בשלל נושאים רוחניים. בחלק מחצרות החסידים נהוג להתייחס לט"ו בשבט כאל יום המסוגל לישועות ממש, מה שהביא לכך שברוב החצרות חוגגים את ראש השנה בהידור רב, בעריכת 'טישים' המוניים, ואף במגשי פירות יוקרתיים, כשהחסידים מזמרים ניגוני ימים הנוראים לעת זו.
קיבצנו לפניכם כאן ב'כיכר השבת' את זמני ומועדי הקודש בחצרות האדמו"רים, וכמובן שלל מנהגי קודש שונים, החל מהלחם חיטה והבירה בבעלזא, מגש ארבעים סוגי הפירות של הגאון רבי מרדכי גנוט, ועד כלי הכסף והזהב בסאדיגורה והניגונים המיוחדים בסאטמר.
בחסידות סוכטשוב מקובל לספר בשם האדמו"ר בעל ה'אגלי טל', שהתבטא כמה פעמים בחייו ואמר, כי ראש השנה לאילנות הוא גם ראש השנה לחידושי תורה, וכי מיום זה הוא מרגיש שחידושי התורה שלו מתחדשים בצורה מופלאה.
בחסידות ויז'ניץ מקובל להתייחס לט"ו בשבט כאל יום המסוגל לישועות של ממש. מובא בשם האדמו"ר בעל ה'אהבת ישראל' מויז'ניץ זיע"א, ששנה אחת בעת עריכת השולחן בט"ו בשבט התבטא הרבי ואמר כי "ט"ו בשבט הוא יום המסוגל לפקידת עקרות, והפירות שאוכלים הם על מנת להזכיר לכולם את עניין הצאצאים, ואלו שטרם זכו לילדים שיאכלו פירות ועל ידי כך יעזרם הקב"ה שייפקדו בפירות מתוקים שצילם נאה".
חסידים רבים נוהגים להתפלל דווקא ביום זה על כך שייזכו באתרוג מהודר לחג הסוכות הבעל"ט, וחלקם אף נוהגים לאכול קומפוט ממרקחת אתרוגים שברכו עליו בחג הסוכות ביום זה ולכוון על כך, כפי שנכתב בספר 'בני יששכר', שם מביא הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב את העניין, ולראייה הוא כותב כי עצם זה שאנו אמורים "אילן אילן במה אברכך", אילן בלשון יחיד, ולא אילנות, הכוונה לאילן לצורך מצווה, וזהו מצוות נטילת האתרוג.
סיבה נוספת לאכילת אתרוג בקרב החסידים היא, שהאתרוג הוא הפרי היחיד שטעם עצו ופריו שווים, ועל ידי כך מתפללים על הילדים שיגדלו כפי ההורים, באותה דרך, ובאותו הטעם, בדיוק כמו האתרוג.
כמה סוגי פירות אוכלים?
בעניין סוגי הפירות, ברוב המקומות נהגו לאכול בעיקר פירות משבעת המינים, אך ישנם מנהגים רבים נוספים, בהם מנהג שכתב בספרו רבי חיים ויטאל, שנהגו לאכול 30 סוגי פירות. 10 סוגי פירות ללא קליפה בכלל, 10 סוגי פירות שיש להם קליפה פנימית - דהיינו פרי עם גרעין שלא נאכל, ו-10 סוגי פירות שיש להם קליפה חיצונית.
עוד נהגו בחלק מהמקומות לאכול י"ג פירות כמניין אח"ד, ועוד שלל מנהגים שמקורם בספרים ובמקורות החסידיים.
הרה"ג ר' מרדכי גנוט בעל מחבר לוח 'דבר בעיתו' נוהג להביא לאדמו"ר מויז'ניץ מידי שנה בשנה מגש ענק עם ארבעים סוגי פירות.
יצוין, כי על אף המנהגים הרבים ישנן חסידויות שלא נוהגים ביום זה מנהגים יוצאי דופן, מלבד כמובן אכילת פירות משבעת המינים בצורה מצומצמת, ואפילו ללא עריכת 'טיש' כלשהו. כגון בחצה"ק 'גור', שם אין מנהגים מיוחדים לט"ו בשבט והרב אפילו לא עורך טיש ט"ו בשבט. החסידים ובחורי הישיבות לומדים ועסוקים בעבודת ה' כבשאר ימות השנה.
גם בחצה"ק סלונים, האדמו"ר אינו עורך 'טיש' מיוחד לט"ו בשבט. בסלונים מקובל מדורות עברו, שאפשר ועובדה זו נובעת מכך שערש חסידות סלונים היה בברנוביץ', שם לא ניתן היה להשיג פירות מארץ-ישראל.
ואגב, האדמו"ר מסלאנים שוהה בימים אלו בארה"ב במסגרת מסע הקודש שם בקרב חסידיו. אחד החסידים מסביר ל'כיכר השבת', שבסתם יומא דפגרא הרבי נוהג לערוך במרכז החסידות בבני ברק, וכעת טס לארה"ב, כי אין שום ענין לערוך טיש בט"ו בשבט בקרב החסידים.
בחצרות הקודש לבית רוז'ין, נוהגים להדר ולהעלות על שולחן מלכים משלל פירות ארץ ישראל, בכלי כסף וזהב נאים, וזאת ע"פ מאמרו של אבי השולשלת הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין, שבכלל נהג ללבוש בגדי שבת ביום זה, בהטעימו 'כי האדם עץ השדה', והוסיף כי אכילת פירות ארץ ישראל הם סגולה ל'יראת שמים'. ועד עצם היום הזה מרבים צאצאיו במנהגי קודש ביום הזה, כשהם עורכים את השולחנות הטהורים חבושים במלבוש הקאלפיק ועוד.
בחצרות הקודש לבית סאטמר לא נהגו לעשות מצב גדול מעריכת הטיש ביום זה, אכן נהגו האדמו"רים להסב עם החסידים, אולם לא הקפידו שיהא במקום מושבם, ולפעמים עשו זאת בעת ששהו למנוחה, אולם נוהגים לאכול ט"ו סוגי פירות, ולפי כל פרי ופרי לזמר 'שיר המעלות', החל ממזמור ק"כ עד קל"ה שבתהילים.
בחצה"ק בעלזא נוהג האדמו"ר לערוך את השולחן, תחילה נוטל ידיים על לחם מחיטת ארץ ישראל, ומגישים לעת זו 'הערינג' (דגים) מטובלים בשמן זית זך, ועוד מיני סוגי פירות שונים, וגם שותים בירה זכר לשעורה ועוד.
בחצה"ק ויז'ניץ עורך האדמו"ר את שולחנו הטהור לכבוד היום, כשהוא לבוש במלבוש הקאלפיק, הגה"ח ר' אפרים לרנר מגיש לעת זו מרקחת אתרוגים מאתרוג שבירך עליו האדמו"ר בחג הסוכות האחרון, כשהוא מערבב במרקחת מקופמוט האתרוגים של האדמו"רים בעל ה'אמרי חיים' ובעל ה'ישועות משה' מויז'ניץ זי"ע, ונמצא שהחסידים אוכלים שיריים מלפני שבעים שנה ויותר.
בחצרות הקודש לבית נדבורנה, נוהגים האדמו"רים לברך על שבעת המינים יחדיו בעמידה, כשהם לבושים בבגדי שבת ויו"ט.
בשנים האחרונות יצאו ברוב חצרות הקודש נגד תופעת שליחת מתנות יקרי ערך לחתנים ולכלות ביום זה, ובחצה"ק סאטמר הגדילו לעשות ופרסמו מבעוד מועד מודעה האוסרת קניית 'קופסת אתרוג לחתנים' ביום זה.
בישיבות הלטאיות נשארים בט"ו בשבט מול הסטנדר והגמרא, ורק בארוחה מוסיפים פרי או שניים.