'דע מה תשיב' – רוצים גאולה!
ביום שישי היה היארצייט של רבי זאב וולף קיציס שטמון באוהלו של אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש, בתחילה היה מתנגד לבעל שם טוב הקדוש, ולאחר שהכיר בגדולתו וקדושתו העצומה, הפך לחסידו, ייצג את הבעש"ט הקדוש, באסיפות ופולמוסים מול המתנגדים.
יש רשות לעלות לא"י – ויש תנאי!
כשרבי זאב וולף קיציס רצה לעלות לארץ ישראל, הוא הלך לבקש את הסכמתו של הבעל שם טוב הקדוש, וקיבל ממנו אישור לנסוע, אך, אמר לו הבעש"ט הקדוש, זכור ותזהר בדבריך - "ודע מה שתשיב"!
וקיבל ממנו 'ברכת הדרך' ברכת פרידה.
רבי זאב וולף יצא לדרכו מהעיר מגץ, ועלה לספינה שנוסעת למחוז חפצו. בדרך, עצרה הספינה ליד אי אחד בים התיכון, והנוסעים ירדו מעט לטייל, גם רבי זאב וולף ירד עימם, ועמד ליד האילן להתפלל את מזמור 'הודו' בניגונו המענג של הבעל שם טוב הקדוש, והאריך בתפילתו, ובמיוחד בפסוק: "יורדי הים באוניות, המה ראו מעשי ה'".
מרוב דבקותו תפילתו ארכה זמן רב, ועד לסיום תפילתו, הספינה הפליגה ועזבה את האי.
רבי זאב וולף נדהם - מה יעשה לבד באי, ואיפה ישבות את השבת?
הוא הלך כה וכה, וראה צל של בית, והשמש כבר הייתה בראש האילנות, וניגש לבית, ומה גדלה שמחתו שראה איש זקן יהודי ע"י החלון.
הזקן נתן שלום לרבי זאב וולף, ואמר לו: "מדוע תדאג כל כך?" ענה לו רבי זאב וולף: "הלוא בצרה גדולה אני. ספינתי נסעה ואני - נשארתי לבדי!"
השיב לו הזקן: "אל תדאג מכך. מן הסתם שומר שבת אתה, הישאר איתנו השבת, ולאחר השבת יגיעו לכאן ספינות נוספות, שתוכל להפליג בהן הלאה לדרכך".
והוסיף ואמר: "כאן תוכל למצוא גם מניין יהודים ומקווה לטבול בו את גופך לקראת השבת, כפי שוודאי תרצה."
ורבי זאב וולף שבת באי את שבתו, ולאחר השבת, הגיעו לאי ספינות נוספות, והזקן ליווה את רבי זאב לספינה, ולפני שרבי זאב עלה לספינה, שאל אותו הזקן:
"ר' וולף, שכחתי לשאול אותך: מה שלום היהודים שבארצך? מה מצבם?" ובאותו הרגע, רבי זאב וולף שהיה טרוד במחשבתו, ענה:
"ברוך ה', הקדוש ברוך הוא - אל יעזבם".
ותוך כדי דיבור, סגר רב החובל את הדלת והספינה הפליגה.
נזכר רבי זאב וולף בהבטחה שהבטיח לבעל שם טוב הקדוש, שיהיה זהיר בדבריו "ודע מה שתשיב" - והתחרט מאוד בליבו על תשובתו, והחליט שלא להמשיך בדרכו לא"י, וחזר למז'יבו'ז בחזרה לבעל שם טוב הקדוש.
כשהגיע לרבו, ברכו הבעל שם טוב הקדוש לשלום, ואמר לו:
"דע לך, כי הזקן שפגשת אינו אלא - אברהם אבינו! והוא עומד ובוכה ומתפלל לפני ה' יתברך, ושואל – 'ריבונו של עולם, מה שלום בניי?'.
והקב"ה עונה לו: 'לא שכחתי אותם'.
ובפעם זו, כשאברהם אבינו שאל את שאלתו, ענה לו הקב"ה:
'לא שכחתי אותם, ואם אתה רוצה ראיה, הנה לך עד נאמן, רבי זאב תלמידו של הבעל שם טוב הקדוש שנוסע לא"י, הוא יהודי טוב ונאמן מאוד, תוכל לשאול אותו ולקבל ממנו דרישות שלום מבניך.
המשיך הבעל שם טוב ואמר, אלמלי היית נזהר בדבריך לקיים את שהבטחתני "דע מה שתשיב" - והיית מתאר לפניו את גודל הייסורים והצער שיש לישראל בגלות, ומעמדם בין גויים, שנשבו בשבי ובצרה, היו דבריך נשמעים, ותפילתו של אברהם אבינו הייתה עושה פירות, והקב"ה היה עושה כבקשת אותו צדיק, אברהם אבינו על בניו, ומיד היו נגאלין, כעת, בעוונותינו 'חזרה הגלות לאיתנה.'"
מדוע רבי זאב וולף ענה כך? הוא נזכר בדברי הזוהר הקדוש (שמות, דף ב') כשישראל יצאו לגלות בבל, כתוב:
"על נהרות בבל גם ישבנו, וגם בכינו" מפני מה כולם בכו על גלות בבל? "בגיל דהוו בתפנוקי מלכין".
ממשיך הזוהר הקדוש ואומר, בשעה זו קרא הקב"ה לכל הפמליה שלו וכל צבא השמים, ואמר להם: מה אתם עושים פה?
בניי האהובים יהיו בגלות בבל, ואתם תשבו פה?
קומו ורדו לבבל - ואני ארד עמכם!
וכשירדו לבבל נפתחו השמים, והיה רואה יחזקאל מראות אלוקים, וראו הגולים שהקב"ה עימם - ולא נתייראו מהגלות, כי ידעו שהקב"ה לא עזבם.
לצעוק ולבקש – גאולה: הבעל שם טוב הקדוש ביקש מתלמידו דבר אחר, הוא רצה שיאמר לאברהם אבינו, שלא מספיק להרגיש שהקב"ה איתנו בגלות, אלא:
חייב להרגיש איך השכינה מצטערת בצערנו, צריך להרגיש את צער השכינה "בכל צרתם לו צר", ועל כך שאינה ב'יחוד' עם דודה, ועבור:
יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה – לבקש את הגאולה, והיא – תגיע מיד!
עוד דחיפה קלה - ומשיח בא!
אומר השרף רבי אורי מסטרעליסק:
"לפני ביאת המשיח צדקנו, כבר לא יהיה חסר רק דחיפה אחת קטנה, והאדם החלש הזה, שייתן - את הדחיפה הקטנה הזאת"!
ואותו אדם: "הוא יהיה, זה שיגרום לקרב את הגאולה השלימה - בפועל ממש"! (אמרי קודש השלם, עמ' סח').
בימים טרופים אלו, שהציבור מאוחד, מכל אחד נדרש - השמיעיני את קולך... תתפלל, תצעק, תעשה 'תזוזה' קטנה שתוכיח שאתה מבקש ברצינות, ותעל שוועתך עד כיסא הכבוד:
ואולי תפילתך תכריע את הכף? ותבנה את ה'קומה' שחסרה בשכינה הקדושה, והיא שתעורר את:
תשוקת השכינה הקדושה, לעלות ולהתייחד עם דודה, ביחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ותגרום לביאת המשיח בפועל ממש?
"וע"י רוב התפילות, יכמרו רחמיו, ויתהפך מידת הדין - למידת הרחמים" (ליקוטי מוהר"ן, סימן ב').
הגיע הזמן לבקש את שלושת הדברים שמאסנו בהם:
מלכות שמים – גילוי מלכות ה' וש'אין עוד מלבדו' לעיני כל העולם.
מלכות בית דוד – לעורר ולבקש: קום בן דוד מלכא משיחא!
בנין בית המקדש – שירד אלינו במהרה, ובשעריו - נכנס בתודה.
אומר הבעש"ט הקדוש: "דע מה למעלה ממך" – רצה לומר, שלא תשמע ליצר הרע, ותדע מה שלמעלה:
הקדושה והתפארת שבכל העולמות העליונים – היא ממך! והבן! (אור יצחק, פרקי אבות).
תעמוד אמא רחל, ורבי זאב וולף, והרב ברוך מרדכי אזרחי זצוק"ל שהחזיר נשמתו הטהורה ליוצרו - לפני כיסא הכבוד, עם כל האבות והאימהות הקדושים וצדיקי הדורות, ויבקשו על כלל ישראל גאולה ברחמים במהרה, אמן!
ונזכה - "פתאום יבוא אדון אל היכלו"... אמן!