כ"ק אדמו"ר הזקן הגרש"ז מלאדי כתב "אשר בלימוד ספרי הקבלה יש להזהר שלא ידמה הדברים כפשוטתן", (ליקוטי תורה, ויקרא, נא ע"ג).
לאמור: בעל התניא סבור שהלומד ספרי קבלה, יש לו להיזהר שלא יבין את הדברים כפשוטם, וכוונתו לתיאורי ההגשמה שיש בתורת הקבלה, כביכול יש לקב"ה רגשות, פנים, רגליים וידיים.
- "אין לו גוף ולא דמות הגוף"; המחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד
- הראב"ד כתב על הרמב"ם: "גדולים וטובים ממנו"; מי הם?!
נכדו של בעל התניא, כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק' מליובאוויטש כתב באופן יותר חריף בשם הבעל שם טוב: "ומזה הטעם ציוה הבעש"ט שלא ללמוד ספרי הקבלה כי מי שאינו יודע להפשיט הדברים מגשמיותן, מתגשם מאוד ע"י לימוד זה כשנותן ציור בעניות דעתו לאלוקותו יתברך", (דרך מצוותך, עמ' קטו ע"ב).
מסורת זו מאת אור שבעת הימים הבעל שם טוב, נשמרה אצל ה'צמח צדק', וממנה משתמע כפי שכתב בעל התניא, שהלומד בספרי קבלה, בטעות יוכל ל"התגשם מאוד", כי הוא עלול להיכשל בהגשמה על ידי "ציור" פני הקב"ה, מה שלפי הרמב"ם מוגדר כ"מין".
ה'צמח צדק' היחיד מבין אדמור"י ליובאוויטש שחיבר ספר פילוסופי בשם "ספר החקירה - דרך אמונה" בסגנון "מורה הנבוכים" של ה"רמב"ם" ספר העיקרים, ועוד. מקובל בחסידות חב"ד להסביר שהספר נכתב בשנים שהצמח צדק הרבה להתווכח עם ראשוני הרפורמים ברוסיה כשהוצרך להתווכח עמהם כנגד דרכיהם הקלוקלות.
הסוגייה מתחילה מהרמב"ם (פ"ג מהלכות תשובה הלכה ז') שכתב "חמשה הן הנקראים מינים... והאמור שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה". והראב"ד כתב "ולמה קרא לזה מין וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה, לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות".
לאמור: הראב"ד סבור כהרמב"ם שיש איסור על הגשמת האל, אולם הוא התרעם על פסקו הקיצוני של הרמב"ם, שמי שסובר כך הוא מין, שכן אלו למדו זאת מה"מקראות", ומה"אגדות המשבשות את הדעות", ומה אשמים אלו בהבנה שגויה כאשר התורה בפשטות נקטה כמו הבנתם.
התנגדות להגשמת האל כפי שפסק הרמב"ם, הובא כבר בלשונו של אבי שושלת חסידות ליובאוויטש בעל התניא שכותב כמה פעמים ממש כלשונו של הרמב"ם "רק שהתורה דברה כלשון בני אדם", "אין לו דמות הגוף", ועוד.
האדמו"ר האחרון בשושלת ליובאוויטש המשיך בקו זה, אולם מעט שונה. הרמב"ם כמפורסם קבע את עיקר שלילת ההגשמה מתוך הכרה שכלית והוכחות פילוסופיות, אולם לדעת הרבי מליובאוויטש האחרון, ההוכחות השכליות אינן תקפות בנושא זה, ויש מקום לדעתם של אלו שפסקו שהקב"ה יכול להיות גם גוף, אלא שמה שמחייב אותנו להאמין שהקבה הוא אינו גוף, הוא פסקו של הרמב"ם, והחולקים על הרמב"ם שסברו שיש לקב"ה גוף, יש מקום לדעתם, וכך דבריו:
"מובן שיש מקום לדעתם של אותם גדולי ישראל ש"הלכו בזאת המחשבה" שהוא גוף ובעל תמונה".
ממשיך הרבי מליובאוויטש ומבאר שאלו שפסקו שלקב"ה יש גוף, פסקו זאת מקום שהקב"ה הוא כל יכול, ומשכך הוא יכול להתגלות גם בגוף אנוש ולא יתכן להגבילו:
"והביאור בזה – מפני שהם הגיעו למסקנה מצד הענין של אמונה וכו' כלומר, מכיון שהקב"ה הוא "כל יכול" הרי ברצונו הוא יכול להתלבש בציור של בעל גוף ותמונה ולא יתכן להגבילו שאינו יכול להתלבש בציור של גוף".
ברם, דעה זו של הרמב"ם כנגד הגשמת האל התקבלה אצל כל תפוצות ישראל, ולכך מבאר הרבי שלאחר שנפסקה ההלכה, אין מקום לשאר הדעות:
"והנה כל זה שייך רק לפני שנפסקה ההלכה, שאז היה מקום לשאר הדעות של גדולי ישראל, אבל לאחרי שנפסקה ההלכה ברמב"ם ש"אין הקב"ה גוף"... (הלכות יסודי התורה פ"א ה"ח), ומי שאומר שהוא בעל גוף נקרא "מין" – שוב אין מקום לדעה זו, כי כבר נפסקה ההלכה באופן אחר". (התוועדויות, תשמ"ג, ג, עמ' 1574)
למעשה סברתו של הרבי מליובאוויטש היא שמחמת שהקב"ה הוא "כל יכול" ואין שום "נמנעות" לגביו, ברור שהוא יכול להתגלות ב"גוף אנוש", אלא שהרמב"ם פסק ולכן הקב"ה לא יכול להתגלות בגוף אנוש.
לקריאה נוספת: יעקב גוטליב, שכלתנות בלבוש חסידי, דמותו של הרמב"ם בחסידות חב"ד, בר אילן 2009.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות