מה גרם להחלטת הבעש"ט הקדוש?
שמעתי מרב ק"ק ליניץ רבי גדליה, שפעם אחת הבעל שם טוב הקדוש נסע לחמעלניק, ושמע בדרך כרוז על רבי יוסף מלמד מק"ק הנ"ל, שימות.
כשהגיע הבעל שם טוב הקדוש לעיר, אנשי העיירה הגיעו אליו ורצו לשלם לו עבור שירפא את רבי יוסף, ולא רצה הבעל שם טוב הקדוש לרפאו, ולא גילה להם את הטעם לדבר.
ולאחר שנסע משם הבעל שם טוב הקדוש, הגיע דוקטור אחר וריפא את רבי יוסף, והבריא.
ובתוך כך, הבעל שם טוב הקדוש חזר לעיר, וסיפרו לו שרבי יוסף הבריא ע"י הרפואות של הדוקטור.
ושאלו שוב את הבעל שם טוב הקדוש, מדוע לא רצה לרפא את רבי יוסף ולא ענה על כך, ואמר להם הבעל שם טוב הקדוש, היטב עשה הדוקטור שריפא אותו.
ועוד בזמן שהיה שם הבעל שם טוב הקדוש, רבי יוסף ביקש מהדוקטור לעשות לו איזה טיפול רפואי לגרש את הכינים שהתרבו בראשו מחמת רוב חוליו, והדוקטור עשה לו משחה שעשויה מכסף חי למשוח את ראשו, ורבי יוסף משח את המשחה על ראשו, ומת ע"י משחה זו.
והבעל שם טוב הקדוש גילה את טעמו, מדוע לא רצה לרפא את רבי יוסף שזה מחמת קול הכרוז הנ"ל ששמע.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
נראה לאדם שבנתינת צדקה, הוא נתן או החסיר משהו משלו או מעצמו, אבל, ראוי לאדם לידע:
מצות צדקה אינה נתינה, אלא, דווקא – היא הנותנת!
בנתינת צדקה, הקב"ה מלמד ומזכיר לאדם, שהכל שלו, כמו שכתוב:
"לי כסף ולי הזהב נאום ה' צבאות" (חגי ב, ח'), ולכן נאמר: "ויקחו לי משלי" (מדרש אגדה) כי נתינת הצדקה, היא רק נתינה מהפיקדון שהקב"ה הפקיד בידינו.
מדוע נקראים זוזים? אומנם הכסף נמצא ברשות האדם, אבל, הוא בידו רק כפיקדון זמני "ולמה נקרא שמם זוזים? שזזים מכאן לשם..." ובאמת, אין לאדם שום בעלות אמיתית על כספו.
הקב"ה אוהב שהאדם נותן מכל אשר לו, יכולותיו וכשרונותיו, זמנו וממוננו ומכל אשר הפקיד בידו בורא עולם, כמו שנאמר: "כי צדיק ה' צדקות אהב" ועל כן, הקב"ה מבטיח לאדם שמפזר צדקה, הבטחה מיוחדת: "פיזר נתן לאביונים, גם צדקתו עומדת לעד".
לעורר את המידות העליונות: הצדקה מעוררת על האדם את 'שלוש עשרה המידות העליונות של הרחמים', במיוחד כאשר הצדקה נעשית בלב שלם, ומתוך רצון ורחמים להיטיב, שאז מעוררים על האדם החסדים והרחמים העליונים, והקב"ה סולח ומוחל לאדם על עוונותיו, ועוד ידוע שהצדקה ממתקת מעל האדם את כל הדינים שח"ו נגזרו עליו.
צדקה שלא לשם שמים: אומר הבעל שם טוב הקדוש על הפסוק: "ויקחו לי תרומה" שאפילו צדקה שאינה ניתנת ל'שם שמים' עולה יפה, מכיון שגם אם הצדקה אינה לשם שמים, עדיין, מתקבלת יפה אצל בורא עולם, מכיון שעני ניזון מהצדקה, שמחיה את גופו ונפשו (עפ"י תורי זהב, פר' ראה).
הצדקה – הכנעת הרצון: הצדקה גורמת לאדם הכנעה וביטול של רצונו לרצון הבורא, ושינוי הרצון שהוא: "עיקר נפלאות נוראות הבחירה", כי: הבחירה ביד האדם, וניסיון גדול עבורו, וכאשר האדם מתגבר על רצונו ובוחר נכון:
הדבר בגדר 'פלא' וזוכה ש'פלאי פלאות' – ניסים ונפלאות יעשו לו!
ויבין הקורא את עומק הדברים, ויזכה לישועות, אמן!
לעורר את הרצון הפנימי – הארת הרצון: כדי שניתן צדקה בלב שלם צריך לעורר את הרצון הפנימי, שנקרא: 'הארת הרצון', כי הארה זאת מושכת לאדם שפע ברכות וישועות, וע"י הקב"ה משפיע לאדם שפע רב, כפי שנאמר: "הצדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע, ועל ידה – נשפעין כל הברכות".
הקב"ה רוצה ומתענג להשפיע לאדם שפע רב: יש לקב"ה תענוג מיוחד להשפיע לאדם שפע רב בזכות מצוות הצדקה, אומר על כךרבי נתן: "כי כל מה שמשפיעים לו יותר, מתענג ה' יתברך יותר, ומשפיע לו יותר ויותר" (ליקוה"ל ריבית, ג'), ז"א, כמה שהקב"ה משפיע יותר שפע על האדם, הוא שמח להשפיע לו עוד יותר שפע, כי יש לה' יתברך תענוגים ושעשועים גדולים מכך, ומי שיבין את תוכן הדברים, יטעם ויתענג ממתיקותם.
צדקה היא שבירת 'כלי' עבור יצירת 'כלי' יותר גדול: אדם שמחסר מממונו לצדקה, הוא יוצר 'כלי' לקבלת שפע יותר גדול, איך יתכן הדבר?
נראה בעין לכאורה, שהצדקה מחסרת את ממונו של האדם, אבל, חיסור הממון הוא בגדר שבירת ה'כלי' לשפע שהיה קיים עד היום, , ויצירת 'כלי' חדש לשפע חדש יותר גדול, יוצא שדווקא החיסור והצמצום הוא שיוצר 'כלי' שיכיל שפע גדול עצום ורב, והבן.
צדקה תציל ממוות ובטח מכל שאר מרעין בישין: ידוע שבכח הצדקה להציל ולשמור את האדם, כפי שכתוב: "צדקה תציל ממוות" (משלי י), ואם הצדקה מצילה ממוות, בטח שהיא מצילה מכל מיני מחלות ויסורין, קשיים ובעיות, שומרת עליו מכל רע, ומביא לאדם שפע ברכות וישועות, אמן!
יהי רצון שיהיה לכלל ישראל חודש טוב ומבורך, עם שפע ברכות וישועות, ובשורות טובות, אמן!