פרק סיום: חזון לא נדיר לראות בשנים האחרונות אדמו"רים חסידים נפגשים עם ראשי ישיבות ליטאים, ומכבדים האחד את השני, למרות ההבדלים ההשקפתיים.
גם בפוליטיקה זכינו ומקויים בנו וְגָר גפני עִם גולדקנופּ, ופרוש עִם אשר יִרְבָּצו וביחדְ עם מקלב טסלר אייכלר ופינדרוס יִישְּׁבוּ למפלגה אחת מאוחדת.
הפרקים האחרונים >>
- נשתכחה תורת הבעש"ט, זולת 'חב"ד' ברסלב' ו... ה'מתנגדים'
- האם היה קשר בין רבי נחמן מברסלב לבעל התניא מחב"ד?
- על מי כתב בעל התניא בחריפות: "רוח שטות שבדמיונו"?
- כשבעל התניא פסל את התפילין - במחשבה בלבד
- האם סירוק פאות במקווה - הוא "מצווה גדולה ביותר"?
אולם לא כך היו הדברים במאה הי"ט.
כ"ק האדמו"ר מלובלין, רבי יהודה לֵייבּ אֵיגֶר, הסתלק לעולם שכולו טוב בתאריך כ"ב בשבט תרמ"ח (1888) בהשאירו את קהל חסידיו כצאן ללא רועה.
האדמו"ר רבי לֵייבַּלֶ'ה, הוא נכדו של הגאון הליטאי העמקן רבי עקיבא איגר, וכשהגיע לפרקו בתור נכד של גדול הדור, הוא נישא לבתו של הגביר הנודע ר' עזריאל מאיר גרדשטיין, ששילם נדוניה מכובדת כיאה לשפיץ ליטאי מיוחס.
לאחר החתונה התגורר החתן אצל חמיו ר' עזריאל בעיר לובלין שהיה נודע כמתנגד קיצוני לחסידות. לאחר כמה חודשים שהזוג הצעיר חי בשלוה ובנחת, התקרב ר' לֵייבַּלֶ'ה לחסידות קוצק.
מתברר שהאש של קוצץ סחפה את ר' לייבלה הצעיר, אליה הוא נסע בתוך "השנה ראשונה". חמיו קיבל את הידיעה בהלם, ומיד שלח שליח להביא אליו את חתנו הסורר.
בהגיעו לשם, החסידים לא ידעו מיהו האברך הצעיר לייבלה איגר. לאחר מספר בירורים הבינו במי מדובר, ואף התברר שהיה לו כינוי מיוחס אצל חבריו: "ליבל-שלמה-עקיבא'ס" כשמותיהם של אביו ר' שלמה, וסבו רבי עקיבא.
השליח נדהם לשמוע כיצד מזלזלים במנהיג הדור רבי עקיבא איגר וכורכים את כל שלושת השמות בנשימה אחת, כאילו היו אנשים מהשוק, וחזר כלעומת שבא.
שליח אחר שליח לא הועילו ור' לייבלה נשאר בקוצק בהשאירו את אשתו הצעירה לבדה בבית אביה.
בנתיים, חמיו רצה להפריד את החבילה, ולקבל גט מר' לייבלה, אולם אשתו/בתו התערבה וטענה בפניו כי "גם יתרו חותן משה שהשאיר את אשתו ויצא להתבודד במדבר, יתרו לא שלח אליו שליחים, אלא נסע בעצמו. סע אתה בעצמיך!", כך דרשה אשת ר' לייב'לה.
נסע ר' עזריאל לקוצק, אולם נאלץ לשוב בידיים ריקות לאחר שנכנס למעון קודשו של הרבי מקוצק, ודרש לקבל את חתנו שהשאיר את בתו כעגונה.
ר' עזריאל טען לרבי מקוצק: "כלום לא כתוב בתורה, 'שנה אחת יהיה נקי לביתו?'. השיב לו הרבי מקוצק: "אילו ידעתי שבביתו יהיה לו בית נקי כמו אצלי הייתי שולחו מיד הביתה".
גם אביו רבי שלמה איגר נסע להחזירו והיה בהלם לשמוע על הכינוי הקוצקאי "ליבל-שלמה-עקיבא'ס" שביזה את גאוני שושלת איגר.
במהלך המתנתו לבנו, החסידים רקדו ופיזמו את השיר המפורסם "אש בוערת בקוצק העיר, אור חדש בקוצק יאיר", ר' שלמה המתין עד בוש ובראותו שבנו איננו, לא יכול עוד לשלוט ברוחו ופרץ בקול מחריד: "השיבו לי את בני!" אך איש לא שם לב אליו.
אז הוסיף ר' שלמה לצעוק ביתר שאת: "האם בית מרזח כאן? אנה העלמתם את בני? השיבוהו אלי". לקול קריאותיו אלו, הפסיקו החסידים את ריקודם והיו מוכנים לקרוע את ר' שלמה כדג ולהשליכו מבית המדרש, אולם הרבי מקוצק הגה"ק רבי יצחק מאיר אלתר לא נתן להם לנגוע בו.
ר' שלמה ביקש להחזיר את ר' לייבלה לאשתו ולמרות שניגש אתו לרבי מקוצק וגזר עליו בגזירת כיבוד אב שיחזור לביתו, הרבי מקוצק הגיב: "הן יודע כבודו את מאמר הגמרא 'שלושה שותפים הן באדם: הקב"ה ואביו ואמו'. אלי באו רק חלקו של הקב"ה בלבד, ועל חלק זה אין לכבודו דעה". ר' שלמה חזר לביתו כלעומת שבא.
את המשך הסיפור הביא רבי אברהם יצחק ברומברג בספרו "מגדולי התורה והחסידות" בהוצאת "המכון לתורה וחסידות", בו מתואר שכאשר חזר רבי לייבלה סוף סוף לאשת נעוריו אותה השאיר בודדת בבית חמיו, האחרון זעם עליו ביותר, ותוך כדי שנתו הוא רצה להשליכו מקומה שניה ארצה, ורק בקושי הדבר נמנע. אח"כ גירש השווער את חתנו בחמת זעם מביתו. נביא את הדברים כלשונם:
"ויהי באחד מימי החנוכה וישב ר' לייבלה לביתו בשעה שחותנו לא היה שם. עייף ויגע ממסעו שש פרסאות והקור גבר אז בארץ, שכב בחדרו שלא הוסק כל ימי החורף וירדם. בבוא ר' עזריאל מאיר וישמע כי חזר לייבלה, וירץ לחדרו ויאחזוהו וישאהו המסדרונה להשליכו מהקומה השניה דרך חלל המדרגות. ואשת ר' עזריאל מאיר ושתי בנותיו... עצרוהו ויזעקו זעקה גדולה ומרה.
"הקול נשמע בחדר שבין שתי הקומות שם אשר שם ישבתי יחד עם ידידי משולם עהרליך... ונחיש ונשתומם לראות את ר' לייבלה בלי לבוש עליון רק בטלית קטן כמעט תולה באוויר החלל ונמהר לעזרת הנשים להודיע לכלת ר' עזריאל מאיר פריידקא בת ר' עקיבא איגר אשר יקרה בעיניו וישא פניה והיא ישבה בקומה הראשונה.
"ויהי בהתחננה לפניו כי ירף ממנו ולא שמע גם לה, אז אמרה כי אין לו המשפט לעשות בו משפט ממרה בחיי אביו ואבי אביו בלי הסכמתם. והוא בקצפו השיב כי ליבו בטוח כי אביה ואחיה יברכוהו בגלל זאת. בעמל רב עלתה בידי כולנו להציל את הנפש היקרה מיד חותנו, בתנאי כי יעזוב תיכף ומיד את הבית".
ר' לייב'לה התגורר בביתו של ר' משולם זלמן אשכנזי, ואח"כ חזר אל אשתו, שכר לו דירה וזוגתו פרנסה אותו מעסקי ממון בדמי הנדוניה שלה והוא ישב על התורה והעבודה, עסק בחסידות ומידי פעם בפעם נסע לקוצק.
כמה צדקו רבותינו מרנן החפץ חיים והאמרי אמת שהקימו את תנועת אגודת ישראל שבין היתר דאגה לשלום בין החסידים והמתנגדים, ואירועים מצערים כגון אלו לא שבו על עצמם.
ה"חסידים וה"מתנגדים" התאחדו באופן רשמי כפי שכתב רבי יצחק קוסובסקי שחור לאחר ועידת וילנה בשנת תרס"ט (1909), בראשות מרנן החפץ חיים, הגרח"ע גרודזנסקי, האדמו"ר מגור, ואדמו"ר הרש"ב שניאורסון מלויבאוויטש וכתב בהאי לישנה: "באסיפה ההיסטורית ההיא נפגשו לראשונה בעיר ווילנה ראשי ישראל משתי המפלגות, המתנגדים והחסידים, כשהרבנים והאדמו"רים נותנים יד איש לרעהו. הפגישה הנהדרת ההיא עזרה לקרב את הלבבות אחרי פירוד של יותר ממאה שנה", (מתוך מאמר שפורסם בירחון 'בית יעקב' גליון אב- אלול 1960).
היטיב לתאר את האיחוד הוא רי"מ לוין בעיתון הפלס בשמו של הגרח"ע גרודז'ינסקי בתום האסיפה ההיסטורית הזו: "וילנה המסמלת את הפילוג שחל בין יראי ה' לפני מאה וחמישים שנה, המחלוקת בין החסידים למתנגדים, היא זו שזכתה לשמש כיום כגשר לאיחוד הלבבות מחדש".
לקריאה נוספת: הגאון רבי אברהם יצחק ברומברג סדרת מגדולי התורה והחסידות, 24) כרכים) ספר יג, ירושלים תשי"ח הוצאת המכון לחסידות
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות