פרק ל"ד: לפני מספר ימים אירחנו לשיחה מרתקת את הרב עינב וספי, נהג הג'יפ החב"די שחילץ את הטנדר הברסלבי אי שם בהרי הגליל.
הפרקים האחרונים >>
- מהיחס של בעל התניא לגאון מוילנה ועד המחלוקת בפוניבז'
- "רבם הידוע אשר התיר דמינו"; האגרת של בעל התניא - מזויפת?!
- "האור של ליובאוויטש" הציל את "האש של רבי נחמן" • צפו
- נהג ה'וואן' הברסלבי שחולץ בידי החב"דניק משחזר: "נס של ממש"
משפט סיום שאמר עורר הדים רבים, ורצוננו פה במאמר זה לחדד את דבריו.
ממשמעות דבריו מובן שחסידי חב"ד וברסלב, הם אלו הממשיכים את דרכו של הבעש"ט, בשינוי משאר החסידויות שמשפיעות על קהל חסידיהם המצומצם, לעומת חב"ד וברסלב[1] עקב יציאתם מגבולות הקודש, הם יכולים להשפיע על כלל עם ישראל.
• • •
הן, פשוט וברור שאדמו"ר דובר אידיש תושב בני ברק, אין ביכולתו להשפיע על יהודי רחוק שמתגורר בבאר שבע, או בקרית שמונה. עם היהודים הללו נפגשים בעיקר חב"דניקים ב"מבצעים", ברסלבים "מפיצים", ומעט שלוחי 'לב לאחים' הליטאים.
כמובן לא רק הם, אלא אין ספור ארגוני קירוב, והחזרה בתשובה, שרובם ככולם נמנים מהציבור הליטאי, והספרדי, ומיעוטם על המגזר המיינסטרים החסידי.
יודגש שרק שני הקבוצות עמהם פתחנו את המאמר (חב"ד וברסלב), נפגשים בעצמם עם היהודים הרחוקים במקומות בילוי שלהם, ולא ממתינים שיבואו אליהם להרצאה או 'שבת סמינר', אלא הם בעצמם מגיעים אל עם ישראל עם תפילין, סופגניה, נרות שבת, או ספרון חיזוק. ראוי לציין אגדה חב"דית שטוענת שהרב אורי זוהר לראשונה פגש חרדי במפגש של חב"דניקים בחנוכה שהביאו לו סופגניה, ומשם הוא המשיך את דרכו ליהדות[2].
החברה החסידית בעבר הייתה המחדשת ופורצת הדרך. היא החדירה שכל יהודי שווה זהב, וחובה לקרב כל יהודי באשר הוא. אחת הטענות של ה"מתנגדים" כנגד ה"חסידים" שהם מבזים תלמידי חכמים. הדבר כמובן לא נכון, אלא שמועה שנופחה כתוצאה מהחידוש של הבעש"ט נגד המוסכם בדרות קודמים, שהערכה הייתה אך ורק לתלמידי חכמים, והבעש"ט חידש, שיש יהודי שהוא אינו ת"ח, ואפילו לא יודע לקרוא, אבל בכוחו להציל את הדור, באם תפילתו באה מתוך פנימיות הלב, ואפילו באם מדובר בכפרי שזעק "קוקוריקו תרנגול" ותפילתו הצילה את הדור כולו.
וכפי שכתב הרה"ח ר' שלמה שווירץ:
"הרעיון החסידי שינה באופן דרמטי את ההבחנה החדה בין עמי הארץ לאנשי הרוח. לפי החסידות, הרוכל היהודי הפשוט הסובב בעיירות בין הגויים ביום ונרדם בעת אמירת תהלים בלילה עשוי להיות חביב אצל הקב"ה יותר מהלמדן שאינו מדיר רגליו מבית המדרש יום ולילה. מצד עצמו, העיסוק המרובה בגשם אינו מפריד בין האדם לבין הקב"ה, אלא אדרבה, עשוי דווקא לקרב ביניהם. האדם יכול להעלות את הניצוצות אל הקדושה בכוח המחשבה שאין עוד מלבדו. החסידות הפליגה אפוא בשבחו של היהודי הפשוט, והמעיטה במשקלם של הלמדנים תופסי התורה"[3].
המעניין שבתקופת המחלוקת בין ה"חסידים", וה"מתנגדים", האחרונים נתפסו כ'שמרנים', לעומת החסידים שנתפסו כ'חדשנים', אלא שתוך כמה דורות המצב התהפך, והחסידים הם נהפכו להיות ה'שמרנים' והלבוש החסידי של השטייטל, ושפת האידיש נהפכה לאחד מהסממנים החשובים, וחלק בלי נפרד מהם. לעומתם, הליטאים כשעלו לארץ ישראל, החזון איש הורה לבטל את שפת האידיש[4], והגראמ"מ שך הסביר ונימק זאת כדי שספרדים יוכלו ללמוד במוסדות ליטאים.
מאז ועד היום לזרם הליטאי יש עשרות ארגוני קירוב, ובראשם החינוך העצמאי, וזוהי הסיבה שרבים מהחוזרים בתשובה מצטרפים כמובן בראש ובראשונה לציבור הספרדי, הליטאי, וכמעט אפס אחוזים מצטרפים למגזר החסידי. אמרנו שלא מצטרפים בעלי תשובה כמעט למגזר החסידי זולת שתי חסידויות חב"ד וברסלב שבטלו את שפת האידיש, ויש להם ארגוני קירוב והחזרה בתשובה.[5]
התוצאה לתהליכים אלו, היא בראש ובראשונה בפוליטיקה, שבעבר 'אגודת ישראל' שלטה ללא מיצרים בליטאים כיון שבמאבקים ההיסטוריים, יד החסידים הייתה על העליונה, והחל משנת תשמ"ט הליטאים הקימו את תנועת 'דגל התורה', ומאז הדברים ידועים ואכמ"ל.
יצוין שחידוש דרך החסידות היא לא רק ב'קירוב כל יהודי', אלא רק אחד מהסממנים הבולטים של שיטת החסידות, והמפורסמת שבהם[6]. עוד יצוין שהחסידיות הגדולות לא שכחו את יסוד זה, אולם יסוד זה נשאר בקרב החסידות שם אין "מעמדים" כמו אצל הליטאים רק ללמדנים ולת"ח. אולם את יסוד הדברים שנאמר באופן כללי לכלל עם ישראל, חסידות חב"ד וברסלב מחזיקים אותו יותר מכולם.
ואיך אפשר בלי להזכיר את המשפט המפורסם "נשתכחה תורת הבעש"ט", שכתבו כמה מגאוני החסידות.
כפי שהתבטא הרה"ק ט"ב מסאטמר שכתב: "דרך הבעל שם טוב הקדוש נשתכח לגמרי מהדור, וכל מי שרוצה ליטול את השם להנאתו ולטובתו אומר זה דרך הבעל שם טוב כחפצו וכרצונו" (מאמר של"ש סי' קפ"ה).
הרה"ק מסאטמר לא היה הראשון, אלא היו קודמים לו, כהרה"ק מוואלברוז, והרה"ק שלמה זלמן מקאפוסט (נכד הצמח צדק מליובאוויטש).[7]
•••••
[1] יצוין שכלל חסידי חב"ד אמונים על ה"מבצעים", וכן חסידי ברסלב כמעט כל הפלגים אמונים על קירוב רחוקים.
[2] יצוין שבסופו של דבר ר' אורי זוהר נהיה בדווקא ליטאי, ואפילו ספג ביקורות מחב"ד בשעה שהתערב בבחירות תשמ"ט. ראה וזרח השמש, בני ברק 1990 עמ' 552, ובעיקר 454.
[3] ראה באתר צריך עיון 'מה קרה לרעיון החסידי?'
[4] הגר"י הוטנר סיפר שבישיבת תפארת ציון בבני ברק רצו שני תלמידים ספרדים להיכנס לישיבה שסירבה לקבלם מחמת קושי השפה, והלכו הספרדים לחזון איש, והוא הורה להנהלת הישיבה שילמדו בעברית.
[5] יוצאים מן הכלל יש מספר חסידיות בעלזא, וקרלין שיש להם ארגוני קירוב והחזרה בתשובה.
[6] כה מפורסם, עד שהרה"ק מסאטמר בספרו 'על הגאולה ועל התמורה' יצא חוצץ כנגד אלו הטוענים לשיתוף עם הציונים כפי דרכו של הבעש"ט, וכתב שיש הרבה זייפנים שמספרים סיפורים לא נכונים מהבעש"ט.
[7] עוד ראה ב בקובץ 'אשל אברהם' (עמ' רלא) מאמרו של הרה"ח ר' ישראל קראקויער
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות