באיזה כסף קונים ספר תורה?
שמעתי מהרב, שהיה ספר תורה, שבכל פעם שהיו מוציאים אותו, והיו מוצאים בו טעות, ובכל פעם היו מתקנים אותו, ואעפ"י כן, היו מוצאים בו שוב טעות.
והראו את הספר תורה לבעל שם טוב הקדוש, ואמר כי ספר התורה נכתב ממעות שקורין "שאלדער געלט", היינו מכסף של משחקי קלפים.
בכל פעם שהרוויחו כסף זה, היו נותנים מטבע אחד שכר דירה לבעל הבית,
ובעל הדירה אסף את המעות הללו, וכתב בהם את ספר התורה הזה, ובדקו ומצאו, שאכן כך היה.
ואמר להם הבעל שם טוב הקדוש, שאין לספר תקנה, ולעולם יהיה פסול, אף אם יתקנו אותו כמה וכמה פעמים.
וכזה המעשה שמעתי מרבי אלימלך מליזענסק, שפעם אחת בא לשכנו הצורף, וראה טבעת אחת, ונטל אותה בידו - ותיכף זרקה, ואמר שהטבעת הזו נלקחה מממון ריבית, וחקר הצורף ונמצא שאכן כך הדברים.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
אור מיוחד מאיר בשבת בראשית, וממשיך להאיר כל השנה
השבת הראשונה של השנה שבת בראשית, מאירה באור מיוחד, שמאיר לכל שבתות השנה, ומי ששמח בשבת זו, מושך שמחה לכל השנה.
אומר הבעל שם טוב הקדוש: "אור החכמה" - האור והחיות של החכמה, המאיר בשבת בראשית, נמשך על כללות השנה, וכל ימי השנה - מקבלים משבת בראשית (ספר השיחות תש"י).
הזכות לחדש בתורה – 'כלי' ל....:
לעיתים, האדם מרגיש בזמן הלימוד, שהוא מבין דברים בהארה כמו 'ברק' המבריק, ושמח בהבנתו ובמה שמחדש בתורה.
"תורת ה' תמימה משיבת נפש" – יש שמחה גדולה בחידושי התורה, אבל, באותם הרגעים, האדם גם צריך לזכור, שהחידושים שהבריקו לו, לא הגיעו מתוקף שכלו וחוכמתו, אלא, נשלחו לו כמתנה משמים לזכותו בתורה, והוא:
נבחר להיות 'כלי' ללמד ולהאדיר את התורה בעם ישראל.
הבעל שם טוב הקדוש מזהיר, שהאדם לא יחשוב, שהדברים הגיעו ממנו או מכוחו, ואומר:
"לא יחשוב בליבו שהוא עושה כך, רק השכינה - העושה זאת"! (צפנת פענח).
אל לאדם להתפאר בחידושי תורתו, ויזכור שהשכינה סייעה בעדו, ומי שנוהג כך, זוכה:
"להיות מרכבה לו יתברך שמו ע"י - לימוד התורה" (כתר שם טוב, דט"ז ע"ב).
הבעש"ט הקדוש ממחיש את הדברים במשל נפלא.
משל לאורח שהגיע לבחון את ידיעות הבן:
משל לבן שהגיע לביתו אורח, ורצההאורח לנסות את הבן בלימוד, ולתהות אותו בקנקנו. והבן, לא הבין כלל את ההלכה מתוך גודל עומקה וחריפותה.
והנה מתוך גודל - חיבת האב עליו, לא יכל האב לסבול צער בנו חביבו שהוא מתקשה מאוד - ואינו יכול להבין, מה עשה אביו?
פתח לו פתחא בהאי הלכה, והראה לו את הדרך אשר ילך בה, ואשר יצא ואשר יבא בשקלא וטריא, כמעט אשר הגיד לו כל תוכיות ההלכה.
והנה, בא האורח ההוא לשאול אותו ההלכה - ולנסותו בפני אביו, והתחיל לומר ההלכה.
והאורח שואל אותו כמה שאלות ומקשה כמה קושיות, והוא משיב דבר על אופניו והוא מותיב, והוא מפרק בשכל זך ובהיר, ואביו:
רואה ושמח ומתענג ומתפאר מזה!!! ואף על פי:
שמכוחו - עשה את החיל הזה, עם כל זה יש לו תענוג גדול!
והנה, כראות האורח שיש לאביו תענוג מזה, רצה האורח להוסיף תענוג לאביו - והתגבר על הבן, והוסיף לשאול אותו ולהקשות קושיות חדשות חזקות ועצומות.
והבן ההוא, בהיותו בוטח על אביו, התעורר מעצמו והתחכם, ותירץ כל הקושיות... ועוד... ועוד...
ומה צריך לעשות? "גדול ה' ומהולל מאוד" - להודות לגדל ולהלל, את הקב"ה על כל הטוב שגומל עימנו, כי הוא – פותח את שיכלנו להבין את תורתו, כי, לימוד התורה – מפאר ומרומם אותו!
ועוד נקבל שכר! ואעפ"י שהוא פותח את שכלנו, עדיין:
יש לו תענוג גדול והתפארות!
ואומר הבעל שם טוב הקדוש, שבגלל זה:
"משלם לנו שכר גדול - כאילו עשינו הכל מעצמינו"! (צוואות הריב"ש די"ח).
והנמשל – מובן!
ועוד מדברי הבעל שם טוב הקדוש...
האומר דברי תורה ברבים, יכוון – לפרסם הקדושה!
"כשמדבר דברי תורה ברבים, יהיה כוונתו - שיתכבד ויתפרסם הקדושה" (כש"ט די"א ע"ב).
האומר תורה ברבים – יקשור עצמו בבורא ובחברו:
מי שאומר תורה ברבים:
"יקשור עצמו במחשבתו תחילה - בבורא יתברך שמו, ונשמת חברו - גם כן מקושרת בבורא, לפי שכל אדם אינו חי רק משפעו יתברך שמו, המשפיע לכל הבריות".
וממשיך: "ויחשוב שאינו אומר אלו הדיבורים - רק לפני הבורא יתברך שמו, לעשות לו נחת רוח".
הדבקות באותיות התורה: הלומד לשמה, ז"א, מדבק עצמו בעצמות האותיות התורה - לשם אהבת ה', זוכה להרגיש את:
"רוחניות חי החיים, ותענוג התענוגים - שבתוכו, אור - אין סוף, באור פני מלך - חיים" (צוואת הריב"ש).
הקב"ה אוהב אותנו - ומתפאר בו, כמו שנאמר:
"ישראל אשר בך אתפאר"!
יש לקב"ה: "התפארות גדול ותענוג ושעשוע - ממעשי הצדיק עם תורתו ותפילתו".
אעפ"י שהקב"ה, הוא שנותן לנו את כל ההצלחות, והם – לא באמת שלנו:
יש לו תענוג גדול מזה, והוא מתפאר בנו, למרות:
"הכל הוא ממך ומשלך, ומכוחך - פעלנו כל זאת"!
אבל, הקב"ה מתפאר בנו, כאילו:
"הדבר מעוצם ידינו! וזה מוכיח יותר מכל את:
החיבה היתירה שיש לקב"ה אלינו, ולכן, אנו קרויים: "בנים למקום"!
למה זוכה ע"י לימוד תורה לשמה? לאין סוף דברים!
ונביא רק חלק קטן מהם...
כשלומד תורה: "ידביק את עצמו אל - פנימיות רוחניות - אור אין סוף, שבתוך אותיות התורה והתפילה, שהוא נקרא לימוד לשמה".
ובזה, הוא זוכה "לדברים הרבה" – כמו שאמר רבי מאיר בעל הנס, ומפרש הבעל שם טוב הקדוש:
"ומגלין לו רזי תורה וכו', ר"ל שידע עתידות - וכל מאורעותיו מתוך התורה! וידע איך יתנהג - בתורה ועבודת השם יתברך".
וזה רק חלק קטן: "ומלבד מה שרואה עולמות של מעלה, וכהנה שמעתי מפי מורי" (בעל שם טוב על התורה, פר' ואתחנן).
ביטול הדינין - כשמדבר בתורה ובתפילה:
"יהיה מחשבתו דבוקה בו יתברך שמו - בדביקה וחשיקה, באור פני מלך חיים, אור האין סוף שבתוך האותיות, והבן, שהוא:
כלל גדול בתורה ובתפלה לפי מה שקבלתי ממורי, גם מסוגל זה כשיעשה כנ"ל לבטל הדינין וכאשר שמעתי ממנו, ודפח"ח" (תולדות יעקב יוסף, פר' ויצא).
"ישקני - מנשיקות פיהו" – האם יש תענוג גדול מזה?
על ידי הדבקות: "באותיות התורה והתפילה, שידבק מחשבתו ופנימיותו - לפנימיות רוחניות שבתוך האותיות, בסוד:
"ישקני מנשיקות פיהו" זוכה ממש - דבקות רוחא ברוחא! וכמו ששמעתי ממורי (בתהלים ס"ת): "אם תשכבון בין שפתים" - והבן! (בן פורת יוסף דנ"ט ע"ד):
"ואתם הדבקים בה' אלוקיכם – חיים כולכם היום" אמן!