העולם היהודי סוער בימים אלו בעקבות קמפיין 'ליבנו בתורתו' שנערך על ידיי קהילת תלמידי הגר"ש אלתר. במהלך הקמפיין שיפתח רשמית מחר יום רביעי ויסתיים ביום חמישי בחצות הלילה, נחשף הציבור הרחב לדמותו של ראש הישיבה הגר"ש אלתר ולקהילתו המתפתחת מזה שנתיים ימים ואליה מצטרפים תומכים ומעריצים מקהילות מגוונות.
לתרומות למגבית 'ליבנו בתורתנו' - הקליקו כאן>>>
'כיכר השבת' מגיש פרופיל מרתק וראשוני לדמותו של ראש הישיבה הנערץ:
הוא נולד בז' תמוז תשי"ז לאביו כ"ק האדמו"ר רבי פנחס מנחם אלתר זצוק"ל, ה'פני מנחם', שמונה באותה שנה לכהן כראש ישיבת 'שפת אמת'. שנים רבות לאחר מכן, אחר פטירת שני אחיו האדמו"רים ה'בית ישראל' וה'לב שמחה', יהפוך אביו לאדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי בית גור.
שנות ילדותו עברו עליו בחצר הקודש גור, בדירתם הנושקת להיכל ישיבת 'שפת אמת' שהייתה ישיבת הדגל של חסידי גור, ולצד בית המדרש המרכזי של החסידות באותם ימים. בד' אמות מקודשים אלו – המוקפים אווירה טהורה של התמדה עצומה בלימוד התורה, צמח רבינו ראש הישיבה.
את לימודיו עשה בין כתלי המוסדות הצמודים ל'חצר'. כאחיינו של כ"ק האדמו"ר רבי ישראל אלתר זצוק"ל, ה'בית ישראל', היה מקום תפילתו בבית המדרש של הדוד הדגול ובסמיכות לו. כחסיד מובהק חווה את כל המעמדים המיוחדים שבראשות האדמו"ר, נשם בקביעות את אווירת החצר, וספג את ההווי שלה אל לשד עצמותיו.
כאשר נישא, שיגר אביו ה'פני מנחם' הזמנה לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע. הוא כותב בה עדות נדירה אודות בנו החתן: "החתן הוא ת"ל תלמיד חכם ובעל כשרונות גדולים. כמה פעמים גמר את הש"ס ואי"ה בר"ח סיוון הבעל"ט גומר עוד הפעם את הש"ס".
כדי להגיע למדרגה גבוהה זו של סיום הש"ס כמה פעמים עד לגיל עשרים, ברי לכל כיצד נראים היו ימיו ולילותיו כילד שקדן, ואחר כך כנער ובן ישיבה. מאז עמדו על דעתו, קיבל על עצמו עול תורה בהכנעה גמורה, ובביטול כל ענייני העולם הזה בתכלית. חבריו לספסל הלימודים שזוכרים אותו מהחיידר מספרים על ילד שובב וחריף, שלא בוחל במשחקי חצר או חברה, אך מסיים בחופזה את שעשועיו המבריקים, ואץ רץ לבית המדרש להספיק את סדרי הלימוד המייגעים שלקח על עצמו. "עוד בתור ילד סיים את ש"ס משניות וידע אותו בעל פה. לפני בר מצווה כבר שלט במסכתות רבות בש"ס, וידע לצטט את העמוד והמראה מקום המדויק", הם מעידים.
שנינותו המוכרת לרבים, התחדדה אצלו כבר בימי הנערות. היה שואל ומשיב בעמקות מבהילה, עד שרבותיו נלאו להוסיף לו חכמה. הם נהגו לומר לו: "אנחנו מלמדים לילדי ישראל, לא למלאכים. את השאלה הזו צריך לשאול את גדולי הדור, תבקש מאבא שישאל אותם".
כך צמח, עלה ונתעלה, עד שכאמור לקראת נישואיו כבר סיים כמה פעמים ש"ס. וכשאומרים סיים ש"ס אצל ראש הישיבה, אין הכוונה לסיים ש"ס מקופיא. הוא אינו מסוגל לכך. לדידו, עד שלא הובנו היטב דברי האמוראים, רש"י ותוספות, לא סיימו ללמוד את הדף. הוא הפך את הלימוד העיוני לטבעו הראשון, וגלגלי מוחו נעו מכוח האינרציה ולא פסקו מלחשוב בלימוד. כשהיה הולך בדרכים, היה פורח בהגיונותיו, ולא פעם מגיע ליעד אחר לגמרי מזה שיצא לעברו. "עילוי" הפטירו אחריו מכריו בסלחנות. והוא לא שמע, לא ראה, היה עסוק כל כולו ברכישת קנייני תורה בעמל רב, עד שהשחירו פניו עליה.
כה גבהה קומתו התורנית עד שהעיד עליו אביו זצוק"ל שאף שנפסק להלכה שכיום אין גדר של תלמיד חכם לעניין תשלום קנס ונידוי על ביזוי תלמיד חכם, אבל אם יהיה בדור זה אדם שראוי לאותה איצטלא זה אדם כמו בנו ראש הישיבה.
אף הוא מצדו אהב את אביו אהבת נפש עצומה. כשנה לאחר הסתלקות ה'פני מנחם' התייצב להיבחן על ארבעת חלקי שולחן ערוך אצל הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל בעל 'שבט הלוי'. הוא סיפר כי לאחר ההסתלקות קיבל על עצמו להוציא היתר הוראה במהלך שנת האבל, וכעת בתום השנה הוא בא להיבחן. בסיום הבחינה התבטא הגר"ש וואזנר כי זה כבר זמן רב שלא פגש אברך בעל שליטה כה מקיפה בארבעת חלקי השולחן ערוך.
לצד שקיעותו המבהילה בתורה, הזדכך ונצרף בכבשנה של החסידות. נפשו השתוקקה תמיד לתורת בית קוצק-גור, והוא הפך לבקי בכל רזיה ומכמניה של החסידות על הגותה, תביעותיה ודרכי הלימוד שבה, בהשקפה ובמחשבה. חריפותה הנודעת של קוצק, תאמה את מאפייני נפשו הסוערים, והדריכה אותו פרקים נשגבים בעבודת השם.
ועדיין לא הרווה את צמאונו האדיר. חיפש עוד ועוד, היכן יימצא מטמונים, ואיפה הם היהלומים המתחבאים מעין כל. כך איתר במשך השנים את גאוני הדור הנודעים והנסתרים, וקשר עמם קשרי ידידות שנסוב אודות דברי תורה. גאוניותו ורוחב דעתו הביאוהו לקשור קשרים לימודיים עם תלמידי חכמים מופלגים מקהילות אחרות. והם מצדם ששו ושמחו להכיר תלמיד חכם בשיעור קומה כזה, והפכו אותו לכתובת אישית לשטוח שאלות קשות שאף אדם אחר בעולם לא מסוגל להשיב עליהן.
גאונות
מאז נפגשו לראשונה ראש ישיבת סלבודקה הגאון רבי דב לנדו וראש הישיבה רבינו הגר"ש אלתר, נפשם נקשרה ומאז לא נפרדו. בכל הזדמנות, כאשר ראש הישיבה מזדמן לבני ברק, הוא נכנס למעונו של רבי דב שליבו שש ושמח למראה ידידו האהוב. שני גאוני הדור מתיישבים אחד מול השני, והצופים עדים למחזה נורא הוד של ידיעת התורה באופן מבהיל.
אחד פותח בציטוט מהגמרא, וברמז קל מקשה מגמרא אחרת. השני מהנהן מיד לאות הבנה, ותיכף מסייע מירושלמי, והם מצטטים את הלשון, את העמוד ואת המראה מקום המדויק. משם עוברים לראשונים ואחרונים, כשגם שינויי הלשון במהדורות השונות עולים על השולחן. שיחה כזו יכולה להימשך דקות אחדות, ויכולה להתארך גם שעה ארוכה. כאשר ראש הישיבה מגיע למעונו, רבי דב מפנה את כל ענייניו האחרים, מסיים את הלימוד עם החברותא, ושוקע כל כולו בריתחא דאורייתא. בני משפחתו ותלמידיו הקרובים מספרים שאם אירע וחלף זמן מאז שוחח עם רבי שאול, הוא אומר בכאב: "מתי מגיע הרב אלתר? יש הרבה שאלות לדבר".
בחול המועד פסח האחרון יצא רבי דב מגדרו. היה זה אחרי ביקורו של רבי שאול במעונו, לשיחה תורנית שתיעודים ממנה הופצו בכל רחבי העולם היהודי וריגשו רבבות אוהבי תורה. בסיום, כאשר קם ראש הישיבה לצאת מהחדר, התרומם רבי דב הישיש ממקומו, והחל ללוות אותו החוצה. למרות המחאות החוזרות ונשנות מצד ראש הישיבה שהפציר בו לא ללוות אותו, המשיך רבי דב לצעוד אחריו וללוותו עד לרחוב, כשהוא מנמק: "זהו כבודו, אני קצת מבין בכבוד התורה".
קשרים אדוקים וחמים מחזיק ראש הישיבה גם עם גדולי תורה אחרים, בהם גדולי האדמו"רים. בביקוריו אצל כ"ק האדמו"ר מבעלזא, יוצא הרבי מגדרו כדי לכבדו בכבוד השמור למלכים. אדמו"רים אחרים מעידים כי "אצל רבי שאול ניתן לראות כיצד נראו גדולי פולין בדורות הקודמים, ששילבו תורה וחסידות בחריפות ורוחב הדעת".
בדמותו ובמחשבתו של ראש הישיבה נתמזגו שני הצדדים: דביקות חסידית נלהבת ויקוד האש הלמדנית המלהטת. כל אורח החיים, ההווי, מבנה החברה וכלליה, ובכלל זה ההשתייכות הסוציולוגית, נבחנו עתה באמת מידתה הקפדנית של הגיוני תורה. הדבר קיבל ביטוי גם בהגותו, בהיותו לומד ומעמיק בדרשות חסידים קדמונים והאדמו"רים מן הזווית התורנית-הלמדנית.
הנה כי כן בצד השקדנות, החריפות והעמקה – שורה רבינו ראש הישיבה בהווי ובניחוח החסידי המופלא נוסח גור במלוא עוז ועיזוז. כבר בנעוריו התעניין, כתחביב, בניגוני גור העתיקים שכבר נשכחו מפיות החסידים, ועד היום נגינת גור החריפה והמצוינת היא האהובה עליו. ההווי החברתי, בישיבה בצוותא לשם התחזקות והעצמה רוחנית, מקובלת וקיימת בהיכלו עד עתה. אך אין הוא גורס ישיבה גרידא, בלא שעיקרה הוא אמירת דברי תורה בדרך המוסר והחסידות, ולפעמים אף קיום דיון תורני בדרך הלימוד הישיבתית, בשילוב לימוד מעמיק עם הפקת מוסר השכל ממנו, כדי להאהיב את התורה על השומעים.
בתחילת דרכו התורנית כיהן כר"מ בישיבות החסידיות באשדוד ובחיפה. לאחר שעלה אביו ה'פני מנחם' זצוק"ל על כס האדמו"רות, מינה אותו לכהן תחתיו בראשות ישיבת 'שפת אמת' בירושלים, ספינת הדגל של החסידות. מאז נהגו חסידי גור לכנותו בשם 'הראש ישיבה'.
"תקופת הלימודים בישיבת חיפה במחיצת הראש ישיבה", מספר אחד מן התלמידים באותה עת, "היתה תור הזהב. הוא היה מגיע בתחילת הסדר. מקום מושבו היה ממש בכניסה לבית-המדרש, שולחן קטן ממש, מקום שבלי ספק לא היה נוח וראוי למבקש את השקט והריכוז הנחוצים ללומד מן המניין כדי להעמיק בלימוד, שהרי כל הנכנסים והיוצאים עוברים דרך שם. אולם ראש הישיבה היה שקוע בלימודו כאילו יושב במקום הכי מסוגל ללימוד. במחשבה לאחור, נראה כי רק אדם עם יכולת ריכוז גבוהה ברמה כמעט אבסולוטית, שבכוחו כמו להתעלות אל עולם אחר, יכול לשבת וללמוד שם בעיון. מיד כשהגיע היה מתיישב ושוקע בתוך הסוגיא. כל שעות הסדר מתחילתו עד סופו או עד למסירת השיעור, היה יושב בביהמ"ד ונוכחותו היתה מקרינה אור של תורה על כל הנוכחים".
תלמיד אחר, שלמד אף הוא בישיבת חיפה, מספר על שיעור חי באהבת תורה והתמדה בלימודה: לילה אחד נסעו כל תלמידי הישיבה בצוותא לירושלים ובמהלך הדרך אירעה תקלה באוטובוס, כזו שגרמה לעצירה ארוכה. במהלך ההמתנה והתיקון נצפה ראש הישיבה עומד תחת אחד הפנסים של תחנת דלק מקומית, כשהוא מחזיק כרך גמרא ולומד לאור הפנס בהתמדה. הוא למד בלי לשים לב לנעשה מסביב, ורק כשתוקנה התקלה ניגש אליו תלמיד לומר לו שעומדים להמשיך בנסיעה.
על אותן שנים בהן כיהן כר"מ בישיבת חיפה התבטא פעם ואמר שעברו עליו תקופות לא קלות. ראש הישיבה ורעייתו הרבנית המתינו במשך תקופה לא מבוטלת לפרי בטן. בהזדמנות מסוימת אמר על התקופה ההיא כי איננו מאחל לאף אדם לעבור דבר כזה, אבל את קרבת האלוקים אותה הרגיש באותם זמנים לא היה מחליף בשום דבר.
שקדנותו ניכרת היתה ביתר שאת בימי התענית. ימי התעניות אלו ימים שמטבע הדברים הלימוד בהם מעט נחלש, אך לא אצלו. הוא היה לומד בכל החיות והמרץ, עד שהדביק בהם את כל הסובבים. הוא פותח את הגמרא אחרי התפילה, ולא עוזב אותה עד תפילת מנחה וערבית שלפני צא הצום. תלמידיו מספרים כי לעיתים בימי התענית היה ניתן לראות כיצד הוא מספיק לסיים מסכת אחת, ומשראה שיש עוד זמן המשיך אל עבר מסכת אחרת ולא הסתפק במה שסיים.
את שקידתו ניתן לראות בכל הנהגתו ודרך הילוכו. הולכי הרגל ברחוב אלקנה בירושלים מורגלים כבר במחזה בו הוא נעצר באמצע הליכתו, מוציא דף ועט ורושם איזה חידוש שהתחדש לו בדרך. בני משפחתו מספרים שבמוצאי שבתות וימים-טובים הוא נחפז לרשום את החידושים שעלו במוחו במהלך השבת והמועד כדי שלא ישכח אותם.
רוחב הדעת
ידיעותיו ודביקותו של ראש הישיבה אינן מתמצות בנגלה, והן מושיטות זרוע ארוכה אל תוך עולם הנסתר ופנימיות התורה. פעם נכנס חסיד אל אביו ושאל אותו בענייני קבלה. ה'פני מנחם' הפנה אותו אל בנו, באומרו: "הוא עוסק בזה. הוא מאוד נחבא אל הכלים, אבל הוא עוסק בזה".
במשך השנים למד בחברותא עם המקובל החסידי הגרי"מ מורגנשטרן. באחת הפעמים ניגש הרב מורגנשטרן אל ראש הישיבה במקום ציבורי כדי לשוחח עמו בדברי קבלה, אך ראש הישיבה עשה את עצמו כאילו אינו יודע מה מדובר. הרב מורגנשטרן התפלא: "איני יודע למה הוא מסתיר את עצמו, הלוא בטלפון אנו משוחחים רבות בעניינים אלו".
את יומו פותח ראש הישיבה בשעות הבוקר המוקדמות. במשך שנים רבות היה נוהג לפקוד את ציון אביו שטמון בחצר הישיבה, ומשם פונה לסדר יומו העמוס.
בימים בהם לימד בישיבה כמעט ולא עסק בענייני הכלל. ראשו ורובו היו שקועים בלימוד ולא היה ניתן לשוחח עמו מעבר לכך. הוא נמנע מלעסוק בענייני החצר והנהגת החסידות. באותן שנים נכנס אל ה'פני מנחם' אדם מסוים להיוועץ בדבר מה. הנחה אותו ה'פני מנחם' להתייעץ עם בנו, אך מיד חזר בו ואמר "ער ליגט אין לערנען" (הוא שקוע בלימוד).
שיעוריו בישיבה שונים משאר השיעורים המקובלים. כמי שדבק בשושלת קוצק, הוא נודע בחריפותו ובחתירתו העזה אל האמת. במהלך השיעורים מקפיד להתרחק מסברות עקומות ומחמיא לתלמידים שאומרים סברות ישרות וחזקות. פעם, לאחר הערה חריפה שאמר תלמיד על דבריו, הגיב בצער כלפי עצמו שכנראה לא התייגע בסוגיא כנדרש.
מאוד התרחק מהדרך הישיבתית בה נהוג שבעת השיעור מובא רק מהלך אחד, על מנת שהשיעור יעלה יפה. הוא מביא בשיעוריו שיטות שונות, בבהירות רבה, גם אם בכך נפגמת צורת המערכה של השיעור המקובל בעולם הישיבות. פעם פנה אליו אחד התלמידים בהצעה, שאולי כדי לסבר את האוזן יגיש את שיעוריו כמערכה אחת שלמה ויפה. ר' שאול השיב לו "אבל מה לעשות שלא זו דרך האמת". הוא יכול להשאיר בתום השיעור שאלות פתוחות, לעיון התלמידים, ואינו מסיים אותו במהלך אחד החלטי.
בימיו בישיבת 'שפת אמת' נהג לומר, כי שיקול דעת אמיתי נעשה כאשר בוחנים את כל הצדדים היטב, ורק לאחר מכן ניתן לשקול ולהכריע. בשיעוריו היה מביא והופך את כל הדעות, בוחן כל דעה ומסביר אותה בצורה משכנעת ומנומקת, ורק אחר כך היה מציע את השיטה הנכונה.
תופעה מעניינת שמספרים עליה בסביבתו: הספרים בישיבה מלאים בתיקונים מכתב ידו. הוא נהג לתקן ולהגיה דברים שראה לנכון על כל ספר שקרא, הן בנגלה והן בחסידות, והתלמידים בישיבה היו נעזרים ומשתמשים בהגהותיו בעת הלימוד.
למרות סגנונו החריף, ואולי דווקא בשל כך, תלמידיו מספרים כיצד נהג ללא שום גינונים והתנהג תמיד כאחד האדם. לעיתים היה מופיע בבית המדרש כשלבושו אינו מוקפד דיו, מחוסר שימת לב ומודעות אל העניין.
אנשים שסבבו את ראש הישיבה במשך השנים מספרים על אדם בעל ניגודים נפלאים. מעצמו הוא תובע ודורש בכל התוקף והכוח, ואילו אל הסובבים הוא נוהג בצורה מכילה ובאוזן קשבת. לא פעם ניתן למצוא אותו בוכה יחד עם אדם שנקלע לצרה.
מכשיר הפקס בביתו עובד ללא הרף, והוא מספק מענה על כל שאלה ושאלה. לעיתים יבקש לחשוב ולהיוועץ על מנת לדעת כיצד לענות. הוא נוהג תחילה לברר אצל השואל את דעת האישה והילדים על הנושא, ורק אחר כך יאמר את דעתו. אינו ממהר להורות בפסקנות, ותמיד יברר לפני כן כיצד הדבר עשוי להתקבל.
"אין הכוונה שהוא מוותר ועושה הנחות", מסביר אחד התלמידים, "הוא בעל עקרונות גדולים, אבל הוא מביט אל העולם בצורה נכוחה ויודע שאי אפשר לפסוק ולזרוק דבר. הוא יחפש את הדרך הנכונה להעביר את עקרונותיו ודעותיו בצורה הטובה ביותר. לא פעם הוא מתעניין ושומע עוד דעה ואז פוסק. ולעיתים כשמבין שהדברים עובדים אחרת משחשב הוא לא יהסס לחזור בו מדעתו".
בתשובותיו ניתן לראות כיצד מכיר רבינו את המציאות בצורה הטובה ביותר ואינו מתכחש אליה. הוא יודע לזהות ולרדת אל נבכי נפש האדם בצורה ישירה ומלאת כנות.
דוגמה לכך ניתן לראות במענה שכתב לבחור מסוים לאחר אירוע קשה שקרה בחסידות. אותו תלמיד התאונן כי הוא מתקשה להמשיך בשגרה לאחר המאורע, והוא מחפש מהי התחושה הנכונה שצריכה להיות אצל יהודי מאמין בזמן שכזה. רבינו ענה לו בזה הלשון: "העולם מנוהל על ידי המנהיגו בחסד וברחמים יתברך שמו, ואין מקרה, והכל בהשגחה ומצודה פרוסה על כל החיים, בעיקר המאורע אמור להַפְנִים בלב שהעולם רק פרוזדור והכנה לטרקלין.
"בוודאי חשובה כל התעוררות, אך צריכים תמיד למַמְשָה בקבלה מעשית, (ודאי תוכל להבחין בעצמך שעכשיו במוצ"ש הנך קצת פחות המום מהמאורע הטרגי, וכך פוחת והולך בהמשך הזמן).
"מה לקבל - לֵב יודע מרת נפשו במה חשוב לתקן, ועדיף שהקבלה (בלי נדר) תהא בינו לקונו, לא צריך משהו בומבסטי שבסוף קשה לקיימו, מספיק קבלה קטנה לזמן ממושך, מתוך שיקול דעת אם אפשר יהא לשמור עליה בעקביות מבלי לבטלה, והשי"ת יגדור פרצות עמו ישראל ברחמים, ונשמע ונתבשר אך טוב".
מערכת אחת מהגליונות השבתיים שיגרה אליו פעם שאלה: "אילו הרבי מקוצק היה חי היום, מה הוא היה דורש מאיתנו?" והוא ענה, "צריך לעשות מה שאנו צריכים לעשות, ולא להתעסק במה שהוא היה דורש מאיתנו".
תלמידיו מציינים כי היחס וההקשבה שלו כיום למצוקות של אנשים, זהו דבר שהתפתח עם השנים. בהתחלה הוא נהג לענות בחריפות וישירות. "אם פעם", משתף אחד התלמידים, "היית עולה אליו הביתה ומבקש לשוחח על בעיות ביראת שמיים, הוא היה יכול לענות לך בסגנון ישיר מאוד ולומר: 'מה אתה מרמה את עצמך שזה מה שאתה מחפש? הרי מעניינת אותך גשמיות!' וזה עצמו היה שיעור עבור השואל. אבל היום הוא יענה בצורה אחרת ויסביר לשואל מה באמת אפשר לעשות עם המשיכה לגשמיות".
יראת שמיים
באחת השנים התבקש למסור שיחה בישיבת 'איילת השחר' בירושלים – ישיבה שנפתחה עבור בחורים שנדחקו אל השוליים והוא בא לעודד ולחזק אותם בעבודת ה'. השיחה עם הבחורים היתה בעלת אופי כנה ופתוח, והוא דיבר איתם ללא פילטרים. בין הדברים אמר להם שבתור בן של רבי מחסידות גדולה יצא לו להכיר הרבה אנשים שלובשים את כל הלבושים החסידיים וכלפי חוץ נראים אברכים יראי שמיים, אבל הלב שלהם חלול והוא נמצא במקום אחר ונמשך לדברים אחרים. לעומת זאת הוא מכיר אנשים שכלפי חוץ לבושים בסגנון שונה מהרגיל, אבל הלב שלהם מחובר ומלא ברגש לה'. הדיבור בגובה העיניים וללא משוא פנים עורר מאוד את הבחורים והותיר עליהם רושם רב.
אחד מתלמידיו מספר שבאחד הסימפוזיונים שהתקיימו בחסידות עבור העוסקים בחינוך, דובר הרבה על האתגרים והפיתויים שעומדים בפני בחורים בדור שלנו. רבינו הוזמן לשם על מנת לתת עצה נכונה ולכוון, כשבלהט הדיון הוא פתאום פרץ בבכי ואמר: "ריבונו של עולם, מה אתה רוצה מאתנו".
לאורך השנה, בסמיכות למועדים ולימים-טובים, נהג ראש הישיבה למסור שיחות חיזוק בהשקפה ובעבודת ה'. שיחות אלו כונו בשם 'טרינק' וסגנונן מעניין במיוחד. הוא מבסס את דבריו על ציטוטים שונים מהגמרא ולהוציא מהם הוראות בעבודת ה'.
שיחותיו גדושות באמרות חריפות בסגנון קוצק, ובהתאם למקום ממנו בא הוא תובע מהשומעים לחפש את האמת לאמיתה. שגורה על לשונו אמרתו של הרבי מקוצק על הדיבר "אלוקי מסכה לא תעשה לך" – אל תעשה מאלוקים מסכה. רבינו פירש ואמר שאדם לא יעשה מסכה וכללים מהי הדרך הנכונה לעבודת ה', כי אין דרך אחת; ישנן דרכים רבות לעבודת ה'.
לתרומות למגבית 'ליבנו בתורתנו' - הקליקו כאן>>>
הוא סולד מפולחני האישיות שלפעמים נוצר סביב מנהיג תורני בעל קומה. הוא טען כי לעיתים מרוב שמדברים על האדם המנהיג - עשויים לשכוח על ריבונו של עולם. צריך לזכור שהמטרה העיקרית היא עבודת ה', והמנהיג נועד לתת הדרכות והשפעות שיסייעו בעבודה, אבל אם שוכחים את המטרה נעשה טעם לפגם. בכינוס הזנקת קמפיין 'ליבנו בתורתו' שנערך בשבוע שעבר בבנייני האומה, ביקש ראש הישיבה שמיד בתום הקמפיין יוסרו המודעות והתארים, "נחזור למה שהיינו קודם לכן, בלי מודעות ותמונות".
הרבה פעמים הוא מדבר על מידת הענווה והשפלות שצריכה להיות טבועה בלב האדם. בתקופות בהן סבל מהתנכלויות הוא דיבר על שצריך להיות מ"הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין", כשהוא מדייק מהדברים שלא די רק לספוג את העלבון ולעצור מלהגיב, אלא יש להאזין ולשמוע את אותה חרפה שהוטחה ולנסות ללמוד ממנה ולתקן.
הצגת כל התגובות