רבי זושא מאניפולי היה אחיו של רבי אלימלך מליז'ענסק, והם היו נקראים: 'האחים הקדושים'.
האחים היו נוהגים לצאת ל'גלויות', מסעות נדודים בלי כסף ואוכל, ואף נהגו לא לישון יותר מלילה במקום אחד, באחד המסעות הם פגשו את המגיד ממעזריטש והפכו לתלמידיו המובהקים.
רבי זושא היה סמל התמימות והענווה, והיה יודע ביראתו העילאית ולמדנותו המופלגת, והעיד עליו רבי שניאור זלמן מלאדי 'בעל התניא', כשביקש ממנו הסכמה על ספר 'התניא', אמר: "עבודתו הייתה ביראה עילאה כל כך, עד שגם בהיכל היראה - הייתה יראתו לפלא" והיה ידוע באהבתו הרבה לכל אחד מישראל.
סיפור שהוא סגולה גדולה לרפואה – לדורנו!
סיפר רבי ישראל יוסף לכ"ק מרן הזקן מבאיאן זצ"ל, שפעם אחת רבי זושא רצה להיכנס לאיזה בית, וכשהוא בא להניח את ידו הקדושה על המזוזה לנשק אותה, הוא הרגיש מיד שיש חולה בבית, ולקח את ידו מן המזוזה ואמר בזו הלשון:
"מזוזה! מזוזה! אני אומר לכם - שאני ברוגז עליכם, כי העמידו אתכם על הדלת כדי להגן על הבית, כי הר"ת של שם שד"י הוא: ש'ומר ד'לתות י'שראל, א"כ - מדוע הנחתם שתבוא מחלה לתוך הבית? ושתק איזה רגעים.
ואח"כ אמר: "הנני באמת ברוגז עליכם, אך מה אעשה כי הנני מוכרח להתפייס עמכם, אבל, בתנאי שמהיום והלאה תשמרו את הבית, ולא תניחו ליכנס שום מחלה בתוך הבית" ונשק את המזוזה ונכנס לתוך הבית.
החולה שהיה באותו בית, נתרפא תיכף. אחרי זמן נפל רבי זושא למשכב, הסבא קדישא השפאלער זיידע הרגיש זאת, ועשה עבורו פדיון נפש, ואמר בזו הלשון: "רבש"ע! אם אומר שהר"ר זושא הוא יהודי כשר וצדיק, יבוא איזה מלאך בעל מום ויאמר שזה שקר, אך זאת אוכל לומר לך רבש"ע! ראה נא איך שבכפר פלוני דרים בו אלפיים גוים ערלים, האם זושא אינו יפה ומשובח יותר מהם? והם הולכים בבריאות הגוף בשלימות! מדוע לא יהיה זושא בבריאות הגוף בשלימות ג"כ? הלא הוא צריך בוודאי להיות בבריאות השלימות".
ה' עזר ורבי זושא נתרפא תיכף ועמד מחוליו, ואמר כ"ק מרן הזקן ה'פחד יצחק' מבאיאן זצ"ל:
"אומר אני שיש - סגולה גדולה לספר את הסיפור הזה אצל חולה, כדי שגם החולה יתרפא זי"ע" (סיפורי נפלאות מגדולי ישראל, סיפור ע"ז).
ישאלו אותי – למה לא היית זושא!
אמרתו הידועה: "אם ישאלו אותי בשמים למה לא הייתי אלימלך (אחיו) - אדע מה להשיב. אבל אם ישאלו אותי למה לא הייתי זושא – יסתתמו טענותי"
סגולת החמין במוצ"ש – לביטול העצבות
"חמין במוצאי שבת מלוגמא" (שבת קיט) הגמרא לא פרטה לאיזה דבר רפואה טוב החמין במוצ"ש, אמר רבי זושא, שהחמין במוצ"ש הוא:
רפואה שלא תהיה לו - עצבות!
וזה רמוז בפסוק: "ומחב"ש לעצבותם", מחב"ש הוא ר"ת ח'מין ב'מוצאי ש'בת מ'לוגמא וסמיך ליה לעצבותם, לומר שהוא רפואה לעצבות.
אמר אחד הצדיקים, שטוב לומר זאת בפרוש במוצ"ש, בעת אכילת החמין 'חמין במוצאי שבת מלוגמא' (דברי יצחק).
אין בעולם יהודי שעושה - עבירה מושלמת!
רבי זושא אמר סנגוריה גדולה על כל אחד מישראל: "כי עדיין לא ראה מלאך משחית, שנולד מחמת עבירה של בר ישראל, שיהיה שלם בלי מום! כי אין שום בר ישראל - עושה עבירה בחשק גמור וברצון שלם!" ועל כן, המלאכים שנוצרים מעברות של ישראל הם עם מום (ארץ צבי) – איזה מתיקות!
אם לעוברי רצונו – קל וחומר לבניו אהוביו
"תערוך לפני שולחן נגד צוררי" - הקב"ה רואה את מעשי הרשעים, ואיך הם נראים, וזה כנגד - מעשי בניו בני ישראל, ממילא הוא מתמלא רחמים עליהם.
רבי זושא מוסיף "ה' יתברך יערוך את השולחן היהודי נגד השולחן של הגויים הצוררים, וממילא ע"י זה - יושפע שפע חיים ופרנסה לבני ישראל" (זמירות שבת סקולען).
בציון הצדיקים – ניתן לקבל ברכות וישועות
אמר הגה"צ מקאלוב בעל באר מנחם, בשם רבי זושא:
"יברכך ה' מציון" - יבוא עוד זמן שיצטרכו בני ישראל לישועות, יוושעו אצל ציון של הצדיקים (מפי הגה"צ מהאדאס זצ"ל).
סגולה למיתוק הדינים – לעשות סעודה
פעם אחת רבי פנחס מקוריץ מל תינוק, ולא יכול היה לעצור את דם המילה, ונזדמן שם רבי זושא ושמע ממנו את הדבר, ציווה רבי זושא להכין מהר סעודה ולשבת לאכול ולשתות.
אמר רבי זושא "ויחזו את אלוקים ויאכלו וישתו" והיינו כשרואים שמידת הדין מתגברת, העצה לאכול ולשתות ובזה - ממתקין את הדינים, וכן היה והדם נעצר (דברי אלימלך, פסח).
המאור שבתורה – מבטל קטנות מוחין
רבי זושא אומר: "כי אין צדיק בארץ אשר לא יפול לפעמים ממדרגתו, ואז הוא בבחינת 'קטנות'', אמנם בתלמיד חכם הגם שהוא בקטנות, אבל מצד אחיזתו בתורה המאור שבה מחזירו לגדלות ולמוטב, מה שאין כן בעם הארץ".
ואמר שעל זה אמרו: "הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה, המאור שבה היה מחזירן למוטב" – כאשר האדם בקטנות מוחין, ו"תורתי שמרו" - וממילא המאור שבה מחזירו למוטב (שפתי צדיקים, פר' בחקותי).
בכל מקרה ומצב - אתם בנים!
אמר רבי זושא באחת הדרשות: "הלא הקב"ה אוהב אתכם כל כך, הרי בנים אתם לה' אלוקיכם והלכה כרבי מאיר שבין כך ובין כך קרויין בנים, ואיך זה שעושים נגד רצונו יתברך וגעו כל הקהל בבכיה" וכך הוא עורר את הציבור לתשובה... (ה'נתיבות שלום').
השל"ה הקדוש הגיע לנדנד את עריסתו של רבי אברהם המלאך
ידוע הסיפור, שבסעודת התנאים של הרה"ק רבי מרדכי דוב מהורנוסטייפל עם הרבנית רייצא בת הרה"ק בעל ה''דברי חיים' מצאנז, התחיל הרה"ק ר' משולם זושא מטאלמיטש אבי החתן למנות את היחוס כנהוג, שהוא בן אחר בן להרבי ר' זושא מאניפולי, וכאשר רצה להמשיך למנות את יחוסו גם מצד אימו, הפסיקו מחותנו הקדוש מצאנז ואמר: "ס'איז תענוג"!
וסיפר על המגיד ממעזריטש שהיה מתענה, ותלמידיו דאגו לו כי נחלש, וטיכסו עצה ואמרו לשלוח אליו את רבי זושא, כי היה חביבו ומראשוני תלמידיו, כדי שיבקש ממנו שישנה ממנהגו, נקצר קצת את הסיפור...
כשהגיע אליו רבי זושא למלא שליחותו, ענה לו על כך המגיד ממעזריטש, הרי אתה מתענה כסדר, אתמהה... ועשו בניהם 'עסקה' ששניהם יפסקו קצת מתעניתם.
באחד הימים נכנס רבי זושא לביתו של המגיד הקדוש, וביקש מהרבנית דבר מאכל, שכדי שלא יפר הבטחתו, והרבנית ענתה שאין כולם בביתה, ואם ישאר בבית, וינענע את עריסת ילדה הקטן הישן בעריסה, הלו הוא - הרה"ק רבי אברהם המלאך, היא תצא לשוק ותקנה עבורו דבר מאכל, והסכים לענין.
וישב רבי זושא ליד העריסה, ופתח את ספר של"ה ולמד בתוך כך נתעורר הילד ובכה, ורצה רבי זושא לעשות קמט בספר השל"ה ולסגרו, כדי לטפל בילד.
הגיע השל"ה הקדוש מגן עדן ואמר לו: "דו לערן און יעך וועל וויגן!" וסיים ה'דברי חיים': "אם השל"ה הקדוש מגן עדן בא, בשביל שלא יפסיק הרר"ז מללמוד בספרו, כבר די היחוס של הרבי ר' זושא! ואין מן הצורך להאריך ביחוס עוד" (מפי הרה"ק מהר"י זצ"ל מפשעווארסק).
רק מסיפור זה ניתן להבין, עד כמה לא ניתן להבין, ואין לנו מושג והשגה בקדושתו הנוראה, רק לבקש שזכותו תגן עלינו ועל כל עם ישראל, ונראה ישועות, אמן.
רבי זושא נפטר בב' שבט תק"ס ונקבר בעירו אניפולי ליד רבו הקדוש המגיד ממעזריטש.
לע"נ רבי משולם זושא ב"ר אליעזר ליפמן ומיריש מאניפולי.