רבבות איש נוהגים לפקוד את ציונו של רבי אלימלך בליז'אנסק, המכונה ה'נועם אלימלך' ביום היארצייט - כ"א אדר, יהי רצון שזכותו תגן עלינו.
רבי אלילמך הבטיח לפני פטירתו, שמי שיעלה לקברו לא יפטר מהעולם בלא תשובה.
התבטא על כך ה"תפארת שלמה" מרודומסק, שביום זה עומד רבי אלימלך וכפיו פרוסות, והוא ממליץ טוב בעד השופכים שיח על ציונו, וקוראים מספריו הקדושים ללמוד ולקיים.
השנה לצערנו – לאור המצב - הציון סגור, נותר לנו להדליק נר לעילוי נשמתו, לתת פרוטה לצדקה, ללמוד מפניני תורתו, ולבקש שימליץ טוב בעד כלל ישראל.
השיר המוכר "אדרבה" הוא מתוך התפילה שחיבר: "אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ חָלִילָה".
תפילתו ידועה כמסוגלת לפתוח לאדם שערי שמים לקבלת התפילות, ולכן מומלץ לומר אותה בבוקר לפני התפילה.
מדוע ניתן היום, יותר מתמיד להרגיש את הקשר לתפילה זו? מדהימה הנחמה המוכנה לנו בפנים, רק לבקש – ולזכות לישועות.
רבי אלימלך מליז'נסק היה תלמיד חכם גדול מופלג ובעל פלפול. בעצת אחיו רבי זושא מאניפולי, הוא התקרב לרבי דוב בער ה"מגיד" ממעזריטש זיע"א, והתעלה במעלות רמות ונשגבות בתורה וביראה.
ידוע הכינוי של ר' זושא ורבי אלימלך – 'האחים הקדושים', שהיו קדושי עליון, אשר יצאו לגלות במשך שמונה שנים, וזכו לרוח הקודש, לא ניתן להבין בשכל אנוש עד להיכן קדושתם מגעת.
סיפר רבי אלימלך לאחיו רבי זושא, שפעם אחת כשעלה למעלה - לעולמות העליונים, פגש את בעל 'חסד לאברהם' (סבו של החיד"א), כאשר ראה אותו בעל 'חסד לאברהם' שאלו: רבי, הנה אני חיברתי בעז"ה עשרה חיבורים קדושים, והם חשובים מאוד בגן-עדן.
אמור נא לי, מפני מה מרעישים כל העולמות מתנועותיכם (בארץ) למטה? אמרו לי מה מעשיכם? כי לא נוכל לעמוד על עומקם עד היכן הדברים מגיעים...
עם כל גדולתו קדושתו היה רבי אלימלך עניו במיוחד. יעיד על כך הסיפור הבא: לאחר שיצא סיפרו 'נועם אלימלך', נשאל האדמו"ר הזקן על מהות מחבר הספר, אותו אדם ששאל את השאלה לא הניח את הספר 'נועם אלימלך' על השולחן, אלא, מתחת הספסל כי היה מתנגד.
ענה לו אדמו"ר הזקן: "גם אם היית מניח אותו עצמו תחת הספסל, גם אז היה שותק ולא היה אומר מאומה".
מדהים לקרוא את תפילתו המיוחדת של רבי אלימלך המאוד אקטואלית לימים אלו, שבא הוא מבקש רחמים על כלל ישראל, מבלי שהקב"ה יבדוק אם אנו ראויים ו'הגונים' לקבל ישועות וחסדים:
"לָכֵן אַתָּה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּמוֹ שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ עַל יְדֵי נֶאֱמַן בֵּיתְךָ, וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם, וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וְאֵינוֹ כְדַאי, כִּי כֵן דַּרְכֶּךָ לְהֵיטִיב לָרָעִים וְלַטּוֹבִים" (מתוך תפילתו).
הפסוק: "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם" מופיע בפרשת כי תשא שקראנו השבת.
מבאר ה'נועם אלימלך': "וחנותי את אשר אחון" רש"י מפרש: "אף שאינו הגון", לכאורה נראה שהקב"ה יחון את מי שהוא הגון, אך רש"י אומר שהקב"ה יחונן גם את מי שאינו ראוי לחנינה.
אומר רבי אלימלך, לפי "עניות" דעתי (ענוונותו ניכרת פעמים רבות בכתביו) מדוע מי שאינו הגון יכול לקבל חנינה? בזכות הצדיק, ש'כח הצדיק' להוריד שפע ברכה וישועה לעולם, ובזכותו הקב"ה יחון אף את מי שאינו הגון.
הוא ממשיך להסביר: מכיון שהצדיק שעושה לה' יתברך נחת רוח וחן, ע"י שמיחד ומקשר את כל העולמות ב'יחודא שלם', ואף אם הצדיק אינו במדרגה כ"כ גבוה, ובטח אם הוא - במעלה גבוהה, הוא יכול לפעול ולמשוך השפעות טובות וישועות לכל עם ישראל, מכיון שהוא תמיד עושה תשובה ווידוי.
ומסיים "לפקודיהם" – הקב"ה יגרום שע"י הצדיקים ולא יהיה בעם ישראל שום 'נגף', שום קטרוג לא יקטרג על אף אדם מישראל, ורק ברכה וישועה לכלל ישראל, ש"טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו".
עד כמה מילותיו מתוקות ויקרות, ונותנות נחמה לכל אחד מאיתנו.
הוא מסיים את תפילתו במילים: "וְעַל כָּל זֹאת מִתְחַנְּנִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ, אֵל מָלֵא רַחֲמִים, שֶׁתְּקַבֵּל אֶת תְּפִלָּתֵנוּ בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן, אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן".
רבי אלימלך הכין לנו את הפתרון ל'קורונה' (לכל בקשה שנבקש), שביום היארצייט ניתן לפעול לקבלת ישועות וחסדים "לפנים משורת הדין".
יהי רצון שזכות הצדיק תגן עלינו, וימליץ טוב בעדנו, אמן.