בסמוך לכביש 465 העובר בדרום השומרון, רחוק מעין המצלמות, מתנשא תל עתיק המכוסה חלקית בצמחייה. לרוב העוברים בדרך זו, תל תיבנה (חירבת תבנה) אינו אלא עוד גבעה במרחב הררי. אולם, מאחורי מראהו הצנוע מסתתר אחד האתרים המרתקים והחשובים בארץ - מקום שעשוי להיות אתר קבורתו של יהושע בן נון.
This browser does not support the video element.
הפסוק בספר יהושע מציין במפורש: "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ" (יהושע כד, ל). במאמר זה אבקש להציע, כדרכה של תורה ומבלי לקבוע מסמרות, זיהוי שלמעשה כבר היה ידוע בתקופה קדומה, אך נשכח מהתודעה הציבורית.
כבר במאה הרביעית לספירה, אוסביוס מקיסריה בחיבורו "האונומסטיקון" זיהה את תמנת-סרח באתר שכיום מזוהה עם תל תיבנה. זיהוי זה גם נחקר וחוזק על ידי חוקרים במאה ה-19, אך למרבה הפלא, בעוד שתלמידי חכמים ומומחי ארכיאולוגיה מכירים זיהוי זה, הקהל הרחב כמעט ואינו מודע לו.
חמש קברי יהושע הוו
- לאורך ההיסטוריה התגבשו מספר מסורות באשר למיקום קברו של יהושע בן נון. הידועה שבהן היא בכפר כיפל חארת' (סמוך לאריאל)[1], שזכתה לחיזוק כשהרבנות הצבאית הציבה במקום שלט בשנת תשכ"ז (1968).
- פחות מוכרת היא המסורת שהביא הנוסע ר' פתחיה מרגנסבורג, שעלה לארץ לפני כ-800 שנה, וזיהה את הקבר באזור ארבל, סמוך לקרני חיטין היכן שקבר יתרו מצוי בימינו, וכך דבריו: "והר געש גבוה מאוד... ובאמצע ההר יהושע בן נון קבור ואצלו כלב בן יפונה.
- עוד מסורת מצביעה על א-נבי יושע בגליל העליון, היכן ששוכן כיום היישוב רמות נפתלי. שם היה כפר ערבי שיעי ובו מאוזוליאום ובית קברות מוסלמי. עם מבנה המכונה "נבי יושע".
- מסורת נוספת מזהה את קברו של יהושע בן נון בכפר יאנון, הסמוך לשכם. ממזרח לכפר מצוי מבנה ששמו "נבי ינון" מוקף עצי אלה וחורשת עצי אלון עתיקים עליו המקומיים מצביעים כקבר יהושע בן נון.
- בעבר הירדן בסלט.
This browser does not support the video element.
מחקר ארכיאולוגי שפרסם ד"ר דביר רביב לפני עשור מצביע על תל תבנה כעיר תמנה המקראית - ואני מבקש להציג כאן את הראיות, מבלי לטעון שזהו בהכרח הזיהוי הסופי.
התגלית בתל תיבנה
ד"ר דביר רביב מאוניברסיטת בר-אילן וחבריו ערכו בשנת תשס"ה (2015) סקר מקיף בתל תיבנה (שממשיך גם בשנים האחרונות) הסמוך להתיישבות נוה צוף. ממצאי הסקר, שפורסמו בכתב העת "במעבה ההר", מספקים תמונה מרתקת של האתר.
"תל תיבנה מספק אפשרות זיהוי משכנעת עם העיר המקראית תמנת-סרח", מציין ד"ר רביב. "מצאנו שרידי יישוב משמעותי המשתרע על פני 50 דונם, עם נקרופוליס מרשים הכולל מערות קבורה מונומנטליות".
לאור דברי דביר רביב, השתכנעתי אני וידידי שניר מנחם (מורה דרך ומדריך טיולים מוסמך) לבקר במקום, ולהתחקות אחר מחקרו של דביר, והרי הוא לפניכם בתחילת הכתבה בסרט בן 12 דקות, מוזמנים לצפות ולהגיב.
בסיורי באתר, התרשמתי במיוחד מהנקרופוליס (בית קברות) העצום שהתגלה מדרום לתל, ובו לפחות 22 מערות קבורה, חלקן מונומנטליות עם חזיתות מפוארות - עדות לחשיבות המקום בתקופות קדומות.
אחת התגליות המרתקות היא מקווה טהרה גדול במיוחד, הממוקם בעמק שמדרום לתל, לצד הדרך העתיקה. מדובר במקווה ציבורי בעל שני פתחים, שלפי מחקרו של ידידי ד"ר יצחק עבאדי ככל הנראה שימש את עולי הרגל שעברו בדרך לירושלים. גודלו יוצא הדופן של המקווה - כ-40 מ"ק - הופך אותו לאחד המקוואות הגדולים המוכרים כיום בארץ יהודה אפרים ובנימין.
חַרְבוֹת צֻרִים וארון נרות: התיעוד ההיסטורי
באחת ממערות הקבורה מדרום לתל, במאה ה-19 זיהה החוקר הצרפתי ויקטור גרן את המקום כאתר קבורתו של יהושע. בביקורו בשנת 1863 תיעד גרן מערת קבורה מרשימה, ובה מצא ממצא מפתיע - כמות גדולה של אבני צור קטנות ומושחזות כסכינים. גרן העיר שערבים מקומיים שדדו את כוך הקבורה הפנימי והוציאו מתוכו כלי מתכתי וכבד העשוי כעין מנורה בעלת שלושה קנים.
גרן הציע רעיון מעניין: אלו הן חרבות הצורים ששימשו את יהושע למול את בני ישראל בכניסתם לארץ, ואלו נקברו עמו, ככתוב: "בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ עֲשֵׂ֥ה לְךָ֖ חַֽרְב֣וֹת צֻרִ֑ים וְשׁ֛וּב מֹ֥ל אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל שֵׁנִֽית" (יהושע ה ב).
ממצא נוסף שתיעד גרן הוא שורה של קוכים (חללי קבורה) בדופן אחת המערות, שאותם פירש כ"ארון נרות" - מקום להדלקת נרות זיכרון. יצוין שזיהוי זה שגוי (בסרט המצורף לכתבה ציינתי שזוהי דעתו של גרן, ולא של כלל החוקרים), ואתר זה מזוהה בימינו כ"קולומבריום" - מתקן לגידול יונים או לקבורה משנית של עצמות.
תעלומת "הר געש" - פתרון אפשרי
אחת השאלות המרכזיות בפענוח מיקום הקבר היא זיהוי "הר געש" הנזכר בפסוק. בעוד שכיום אנחנו מקשרים את המילה "געש" להר געש וולקני, מתבקשת בחינה מחודשת של המונח.
חזקי בצלאל, חוקר ארץ ישראל, מציע פרשנות מעניינת: "המונח 'געש' במקרא מופיע פעמים רבות בהקשר למים. בפסוקים רבים ניתן לראות שימוש בשורש זה לתיאור תנועת מים, למשל 'כַּנְּהָרוֹת יִתְגָּעֲשׁוּ מֵימָיו' (ירמיהו מו, ז). זה מוביל אותנו למחשבה שייתכן ש'הר געש' המקראי מתייחס לאזור עשיר במעיינות ולא להר געש במובן המודרני".
חיזוק משמעותי לפרשנות זו נמצא בתיאור גיבורי דוד, שם מוזכרים שני לוחמים מ"נחלי געש": "בְּנָיָהוּ פִּרְעָתֹנִי הִדַּי מִנַּחֲלֵי גָעַשׁ" (שמואל ב' כ"ג, ל') ו"חוּרַי מִנַּחֲלֵי גָעַשׁ" (דברי הימים א' י"א, ל"ב). העובדה שגיבורים אלו באו מאזור נחלת אפרים יוצרת הקבלה ישירה ל"הר געש" המוזכר ביהושע בהקשר של קבורת יהושע בהר אפרים – הר געש.
ואכן, אזור תל תיבנה עשיר במעיינות. סמוך לאתר זורם ואדי א-זרקא (נחל נטוף העליון), נחל איתן נדיר במרכז הארץ. בערוץ נובעים כעשרים מעיינות והמים נאגרים בבריכות בנויות. האם זהו ה"געש" המקראי? זו השערה מעניינת שראויה למחקר נוסף[2].
פתח עיניים ותמנת יהודה - חיבור נוסף
מה שמוסיף עניין לזיהוי זה הוא הקרבה ל"מעיין הקשת" (עין אל-קוס או "מעיין מאיר"), מעיין שכבה הסמוך לנווה צוף. יש הסבורים כי מעיין זה עשוי להיות המקום המקראי "פתח עיניים" הנזכר בסיפור יהודה ותמר: "וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה" (בראשית לח, יד).
אבן עזרא פירש את "פתח עיניים" כך: "בפתח עינים - שם מקום. ויש אומרים כי שני מעיינות מים היו בדרך, ויש להם כדמות פתח, ומשם יעבור יהודה בשובו אל מקומו", תיאור זה תואם להפליא את מעיין מאיר, שבו יש מערה קטנה עם שתי נביעות עונתיות קטנות לידה, ומצד שני נביעה נוספת מתוך כוך חצוב.
This browser does not support the video element.
שאול אריאל, מדריך טיולים רכז מדרשת גופנה המתמחה בחקר נחלת אפרים, טוען כי המקום תואם את התיאור המקראי של "פתח עיניים", וכי דרך תמנתה המוזכרת בפסוק היא הדרך העתיקה (כיום כביש 465) המובילה לתל תיבנה. לדבריו האירוע לא התרחש בחבל עדולם באזור בית שמש שפי שמובן מהמילה בפסוק 'רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי' (בראשית לח, כ) אלא כוונתו שה'רעהו' הגיע מעדולם לאזור תמנתה בתל תיבנה.
עוד פרט חשוב להבנת הסוגיה מעלה אריאל. המושג "קדשה" בסיפור יהודה ותמר מחזק את זיהוי מעיין מאיר כ"פתח עיניים" המקראי. בסיפור נאמר: "וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה" (בראשית לח, יד), ובהמשך: "וַיִּשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ" (בראשית לח, כא).
דרך תמנתה היא היכן שכיום עובר כביש 465, ולפי הניתוח המסורתי והמחקרי של המושג "קדשה", מדובר באישה שעסקה בזנות פולחנית - כלומר, אישה שהייתה חלק מפולחן כנעני באתרי פולחן מקומיים. ייתכן שתמר בחרה דווקא במעיין מאיר משום שזה היה אתר פולחני קדום, בדומה לבניאס (פמיאס) בצפון, שבו מעיין ומערה שימשו כמוקד פולחן.
זיהוי זה, אם נכון, מחזק את הטענה שתל תיבנה היא אכן תמנת-סרח המקראית, וגם מספק הסבר לתמנתה הנזכרת בסיפור יהודה ותמר - מה שיוצר תמונה קוהרנטית של הגיאוגרפיה המקראית באזור[3].
התרבות החומרית - עדות לפריחה
הממצאים מתל תיבנה מעידים על יישוב שהיה פעיל בתקופת ההתנחלות, והיה למשגשג במיוחד בתקופות ההלניסטית והרומית. בסקר הארכיאולוגי התגלו כלי חרס רבים מתקופות אלה, וכן שברי גלוסקמאות (ארונות קבורה יהודיים) וכלי אבן שהיו בשימוש האוכלוסייה היהודית בשלהי ימי הבית השני.
מפתיע במיוחד הוא הממצא מהתקופה שבין המרידות - בין חורבן בית שני למרד בר-כוכבא. באחד הקברים נמצאו שברי נרות, ביניהם 'נר דרום' ונרות דיסקוס, המעידים על המשכיות היישוב היהודי גם אחרי החורבן.
האם פענחנו את התעלומה?
תל תיבנה מציע אפשרות מעניינת לזיהוי עם תמנת-סרח המקראית. השם המשתמר ("תיבנה" מ"תמנה"), המיקום הגיאוגרפי בהר אפרים, הממצאים הארכיאולוגיים העשירים והקרבה למקור מים משמעותי שעשוי להיות "הר געש" המקראי - כל אלה מרכיבים תמונה מרתקת.
עם זאת, ובהתאם למסורת המחקר היהודי, איני מבקש לקבוע מסמרות. אני מציע לציבור הצעת זיהוי חדשה, המבוססת על מקורות מגוונים, לשיפוטם ולבחינתם.
אני מזמין את המעוניינים לצפות בסרטון מחקרי (12 דקות) המציג את הממצאים בהרחבה. בינתיים, תל תיבנה ממשיך לשמור את סודותיו, כשהוא צופה אל הדרך העתיקה שעליה צעדו עולי רגל במשך אלפי שנים.
חכמי יהודה בתמנה – האם התגלה כפר מוצאם של רבי שמעון התימני ורבי אלעזר בן חרסום?
הממצאים המרשימים בתל תמנה אינם מעידים רק על חשיבותו של המקום כבירת פלך ואתר עלייה לרגל, אלא מרמזים גם על קשר אפשרי לשתי דמויות מפתח ביהדות של ימי בית שני ולאחריו.
החוקרים מציעים כי ייתכן שתל תמנה היה מקום מושבו של רבי שמעון התימני, תנא חשוב בן דור יבנה. הממצאים המתוארכים לתקופה שבין המרידות, ובמיוחד נר הדרום ונרות הדיסקוס שהתגלו בקבר מספר 7, מספקים לראשונה עדות מוצקה לקיומו של יישוב יהודי במקום בתקופה זו.
"זיהוי זה, שהוצע לראשונה על ידי שמואל קליין כבר בשנת 1939, מקבל כעת חיזוק משמעותי מהממצאים בשטח", מציין ד"ר דביר רביב, אחד ממובילי הסקר. "נוכחות יהודית בתמנה בתקופה שלאחר החורבן מתיישבת היטב עם התקופה בה פעל רבי שמעון התימני".
אך לא רק התנא המוזכר במשנה מקושר למקום. השערה מרתקת נוספת קושרת את תל תמנה עם דמותו של רבי אלעזר בן חרסום, כוהן עשיר מופלג המוזכר בספרות חז"ל. על פי הצעתו של החוקר אברהם מבורך, ייתכן שהכינוי "בן חרסום" מקורו ב"תמנת חרס" - השם המקראי של המקום.
האם אחד הקברים המפוארים בנקרופוליס המרשים של תל תמנה שייך למשפחתו של הכוהן העשיר? זו שאלה שרק חפירות נוספות יוכלו לתת לה מענה. "נוכחות כוהנית באזור הר בית אל מתועדת היטב במחקר", מסביר אחד החוקרים, "וייתכן שהקברים המפוארים בתל תמנה מעידים על משפחות כוהנים אמידות שהתגוררו במקום".
הדבר המפתיע הוא שלמרות חשיבותו ההיסטורית של האתר, ולמרות העושר הארכיאולוגי המתגלה בו, טרם נערכו בתל תמנה חפירות ארכיאולוגיות מסודרות. "הסקר שערכנו חושף רק את קצה הקרחון", מדגישים החוקרים. "חפירה מסודרת עשויה לחשוף לא רק שרידים ארכיטקטוניים נוספים, אלא גם אולי ממצאים אפיגרפיים שיוכלו לשפוך אור נוסף על זהות תושבי המקום".
בינתיים, ההולכים בשבילי נווה צוף הסמוכה יכולים להשקיף אל עבר התל, ולדמיין את האורות שדלקו בו בלילות שבת, את העוברים בדרך העתיקה שטבלו במקווה הגדול בדרכם לירושלים, ואולי אף את רבי שמעון התימני ורבי אלעזר בן חרסום צועדים בשביליו.
בניית תמנה בידי בני יעקב - עדות קדומה לחשיבות האתר
מסורות עתיקות מקשרות את תל תמנה לדמויות מימי האבות. במדרש ויסעו מסופר כי לאחר מלחמותיהם בדרום השומרון, "עשו עמהם שלום ונתנו להם תמנה... ונסע יעקב לתמנה" (מדרש ויסעו ב, 62-65). בספר היובלים ובצוואת יהודה מתוארת בניית תמנה בידי יעקב ויהודה (צוואות השבטים, צוואת יהודה ז, ט; ספר היובלים לד, ח), ותמנה אף מתוארת כ"מקום שם אצור כל רכוש המלכים אויבינו" (צוואות השבטים, צוואת יהודה ז, ד).
אזכורים אלו מהדהדים בהמשך ההיסטוריה, כאשר תמנת-פרעתון נכללת ברשימת המבצרים שהקים בקכידס (מקבים א ט, 50-51), דבר המרמז על חשיבותה האסטרטגית של העיר. חוקרים מציינים כי תיאורי מסירת השטחים וכריתת הברית במדרשים עשויים לשקף את האירועים ההיסטוריים מתקופת החשמונאים, כאשר הועברו שלושת הפלכים משומרון ליהודה.
הקשר העתיק בין בני יעקב לתמנה מעיד על חשיבותו של האתר כבר בתקופות קדומות, ומחזק את זיהויו של תל תמנה כמרכז יישובי משמעותי שהיה עד לאירועים מכוננים בתולדות העם היהודי.
אז מה דעתכם?
תגובת ד"ר דביר רביב מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן שערך חפירה בתל תבנה:
"אחד התיאורים הגיאוגרפיים הססגוניים במקרא הוא תיאור מקומה של תמנת סרח/חרס עירו ומקום קברו של יהושע בן-נון. אולם על אף הפירוט הטופוגרפי זיהויה של עיר יהושע לא זכה להסכמה במהלך הדורות. בעוד שהמקרא מציין את מיקומה של עיר זו בהר אפרים, במהלך ימי הביניים החלו להתפתח מסורות זיהוי נוספות ברחבי ארץ ישראל ואף מחוצה לה. יפה עשה ישראל שפירא שניסה להתחקות בשיטתיות אחר גלגול מסורות הזיהוי של עיר יהושע ומקום קברו. עיון במקרא ובמקורות יהודיים ונוצריים מהתקופות הקלאסיות, מאפשר לזהות בסבירות גבוהה את עיר יהושע בתל תבנה שבדרום-מערב השומרון. בימי הביניים התפתחו בזו אחר זו מסורות חדשות ברחבי הארץ, בעיקר בגליל ובשומרון. במהלך תקופה זו החלו בהדרגה יהודים, שומרונים, נוצרים ומוסלמים לאמץ את המסורת בכפל חארס שבשומרון, זיהוי שקיים עד עצם היום הזה".
[1] חשוב לציין כי המסורת המייחסת את קבר יהושע בן נון לכפר כיפל חארת' אינה חדשה, ויש לה שורשים עמוקים במקורות קדומים. רבי אשתורי הפרחי, בספרו "כפתור ופרח" שנכתב לפני כ-700 שנה, מתעד זיהוי זה:
"ורבים משטחים שם על הקבר המיוחס ליהושע בן נון וכן נמצא בספרי המסעות הנאמנות במאות עברו".
מסורת זו הפכה למקובלת ואין בכוונתי לערער על ערכה וחשיבות.
ייתכן שהזיהויים השונים אינם סותרים זה את זה, אלא משקפים מסורות שונות. התורה היא רחבה מיני ים, ולימוד וחקר ארץ ישראל הוא חלק בלתי נפרד ממנה, כאשר המטרה היא להגדיל תורה ולהאדירה.
הצגת המחקר והממצאים בתל תיבנה נועדה להרחיב את הידע ולהעשיר את השיח על מורשתנו בארץ ישראל, מתוך כבוד למסורות הקיימות ולמנהגי ישראל.
[2] הביטוי "הר געש" (יהושע כד, ל) מעורר מחלוקת פרשנית מרתקת. המקורות מירמיהו (מו, ז-ח; ה, כב) מקשרים את השורש ג-ע-ש לתנועה סוערת של מים ונהרות – "כַּנְּהָר֕וֹת יִֽתְגָּעֲשׁ֖וּ מֵימָֽיו". פסוקי שמואל ותהלים מחברים את השורש לתנועות אדמה והרים, אך הממצא המכריע הוא אזכור "נַחֲלֵי גָעַשׁ" כמקום מושבם של גיבורי דוד. שילוב הפסוקים יוצר תמונה של אזור טופוגרפי באפרים הכולל הר ונחלים בעלי זרימה עזה. הדבר מתיישב היטב עם אזור תל תיבנה העשיר במעיינות ונחלים, ומחזק את הפרשנות שגעש במקרא קשור בראש ובראשונה לתופעת מים סוערים ולא להתפרצות וולקנית במובן המודרני.
[3] חמיו של אריאל, חוקר ארץ ישראל חזקי בצלאל, מוסיף על דבריו שכבר אוסביוס בן המאה הרביעית כתב על מקום זה שעבדו בו לאל הפיריון והנימפות. אכן, אתר זה דומה לבניאס, כאשר מקבילות נוספות ניתן למצוא בעין חניה בהרי ירושלים ובאתר דומה בעבר הירדן. הנימפות הן ישויות במיתולוגיה האחראיות על פריון, והמים הם מקור השפע, ולכן עבדו אותן לצד המים באתרים שהוזכרו. חשוב לציין שאוסביוס מצטט מסורת מימי הבית השני המזהה את המקום כ"פתח עינים" של יהודה ותמר. לגבי הביטוי "העדולמי", בצלאל מסביר שכמו שאדם ששמו "וילנער" (וילנאי) שאינו מכונה כך בווילנא עצמה אלא מציין אדם שהגיע משם, או יהודי ששמו "אשכנזי" שאינו נקרא כך באשכנז עצמה, וכן "חיאל בית האלי" שבנה את יריחו אך מוצאו מבית אל, כך גם "חירם העדולמי" - אינו מציין את מקום האירוע אלא את מוצאו הקודם מעדולם. ראה תיעוד הדרכה של בצלאל ביוטיוב בערוץ של דורון שאער, תחת הכותרת 'מסע ג'יפים מערב בנימין 17באוגוסט 2020 כולל סקירת אתרים מרתקת.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות