תומאס מסריק היה נשיאה הראשון של צ'כוסלובקיה שחי ופעל בין שנת תר"י (1850) לשנת תרצ"ז (1937).
>> למגזין המלא - כנסו עכשיו <<
מסריק היה חסיד אומות העולם, שיצא כנגד תופעות אנטישמיות במדינתו. תחת הנהגתו התקיים במדינה שוויון זכויות מלא ליהודים. שכרו היה שעל שמו קרויים רחובות, כיכרות, כפרים ויערות במדינת ישראל (כדוגמת כפר מסריק בגליל המערבי).
לא הרבה יודעים, ששמו של מסריק מוזכר לפחות פעם אחת בדיון הלכתי מסוים, ונביא את הדברים בפרסום ראשון (אם תשרדו עד סוף הכתבה...).
בערב פסח תרפ"ז (1927) ביקר מסריק בארץ ישראל, שם בין היתר הנהלת 'העדה החרדית' הכינה לכבודו קבלת פנים מרשימה. את הביקור המלכותי ליווה צלם עלום שם, שהנציח את הטקס המרשים בתמונה מפורסמת ביותר.
שנים רבות לאחר מכן עיין בתמונה זו הגאון רבי אברהם גנחובסקי וממנה הביא סיוע למשנה ברורה בפסק תקדימי שפסק.
הגרי"ח זוננפלד הורה לארגן טקס מכובד ביותר, כראוי לראש מדינה חשובה.
כך, ביום ראשון ח' בניסן תרפ"ז (10.4.1927), הצ'אלמרים פינו את הזבל מרחובה של עיר, ועמלו שעות ארוכות לקרצף את הסמטאות הצרות. אמנים מקומיים אף כתבו שלטי ענק עם 'ברוכים הבאים' לכבודו של הנשיא החשוב, כפי שנהוג לכתוב שלטי ברוכים הבאים בחתונות של חצרות האדמו"רים.
נבנה אף שער מפואר עליו נפנפו דגלים צ'כוסלובקים, אנגלים ועברים, ובתוכו עברו חברי המשלחת, אחריהם מדדים בהתלהבות יהודי ירושלים לבושים בבגדי שבת בהוראת הרבנים.
משהגיע מסריק לקול קריאות 'יחי הנשיא', יצאו לקראתו משלחת נכבדים עם תשורה מכובדת, וילדי השכונה נעמדו בשתי שורות מנפנפים בדגלים, ושרו שיר מיוחד שחובר לאירוע זה.
בתמונה נדירה מאותו מעמד נראה הגרי"ח זוננפלד הולך עם הנשיא תואמס מסריק מחזיק בכובעו. הסיפור המפורסם הוא שהגרי"ח הוריד את כובעו בידו כבר מראשית הביקור, כיון שחשש שאם הוא יאלץ להסירו לכבוד הנשיא כמקובל בטקסים אלו, ויתכן שהנשיא יחבוש על בגדיו צלב, הרי שייצא כאילו הגרי"ח מכבד את הצלב, לכך העדיף מלכתחילה לבוא עם כובע ביד.
(באותו ענין, כאשר הרבי מליובאוויטש רמ"מ שניאורסון היה יוצא מבית מדרשו, ועל פי רוב עמדו שם שוטרים גויים לשמירה. הרבי היה מנופף להם בידו לשלום ולא מכופף ראשו כנהוג באמירת שלום מפני החשש של לכבד צלב שיתוף של ע"ז רח"ל).
בקונטרס שו"ת שער מציון [1] הובא שמהתמונה של הגר"ח זוננפלד כשהלך עם הנשיא תומאס מסריק דייק הגר"א גניחבסקי שמותר לחשוב בתורה אע"פ שידיו צריכים נטילה. שהרי בתמונה הגרי"ח נראה נוגע במקום זיעה בפנים הכובע, ופשיטה שלא הלך ד' אמות בלא תורה – והדבר ראיה לדברי הביאור הלכה סימן ע"ג, ובסימן קס"ד בסופו.
המדובר על דבריו של החפץ חיים (באור הלכה ע"ג): "אבל להרהר בד"ת הלא קי"ל דמותר אפילו כשערותו מגולה... ומטעם זה מותר להרהר בדברים שבקדושה בשעת תשמיש שהרהור אינו כדיבור לענין זה אע"פ שהוא כדיבור לענין להרהר במבואות המטונפות...".
כאמור מתמונה זו שהגרי"ח זוננפלד החזיק את הכובע וברור שהרהר בלימוד תוך כדי, הביא הגר"א גניחובסקי ראיה לפסקו של המשנה ברורה שמותר להרהר בלימוד תוך כדי שידיו צריכות נטילה.
• • •
אם נלך בדרכו של הגר"א גניחובסקי שפסק הלכה למעשה ע"פ התמונה הנ"ל, נראה שיש פה עוד דין שיש ללמוד. המדובר על זקנתו של הגה"צ רבי יצחק מאיר מורגנשטרן שסברה שאין להניח את הכובע על השלחן, אלא רק כשהחלל שלו כלפי מעלה, ולא כלפי השולחן, כפי שהובא בעלון 'דעה חכמה לנפשיך' [2].
את המנהג הסביר הגרי"מ מורנגנשטרן באמרת הרשב"א הידועה שיש לכבד את מנהגי "נשים זקנות אף שאין ידוע טעמן". הגרי"מ מורנגנשטרן ניסה להסביר ולבאר בשמו של האדמו"ר הר"י מפשעווראסק שפסק שאין להניח כוסות שפיהם לכיוון השולחן, אלא רק לכיוון התקרה – השמים, שפתוח לקבל את השפע.
ברם, פה ניתן לומר שלהחזיק את הכובע באותו אופן שהחזיק הגרי"ח זוננפלד שהוא לא כלפי מעלה, ולא כלפי מטה, אלא כלפי הצד - מותר.
[1] פרשת צו תשפ"ג
[2] וארא תשע"ט. ישר כח לידידי מנדי שפירו ששלח לי מקור נפלא זה
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות