This browser does not support the video element.
הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, נכדו של מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל, חי משנת תרס"ג ועד שנת תשנ"ג (1903-1993). חייו התחלקו לשלוש תקופות - הוא החל את דרכו במזרח אירופה, המשיך בברלין שבמערב אירופה, ולאחר מכן - עד פטירתו, התגורר בארה"ב.
>> למגזין המלא <<
במהלך שנותיו בארה"ב עבר הרב סולובייצ'יק מהפך תפיסתי, ואחרי שהיה מזוהה עם אגודת ישראל, עבר בהמשך לצדה של תנועת המזרחי.
במהלך דרשה שנשא בשנת ה'תשי"ג, התייחס הרב סולובייצ'יק למהותו של חג החנוכה, והדהים בדבריו כשטען כי כל סיבת קביעת החג היתה בגלל בוגדים מעם ישראל, שכנגדם התנהלה המלחמה. ולמה חז"ל לא הנציחו את זה? כדי לא להוציא לשון הרע על עם ישראל.
השיחה המלאה
בעלי הקבלה ובעיקר חב"ד הירבו לדבר אודות רעיונות המנוגדים, שני היפוכים של עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, עולם מכוסה ועולם גלוי לעין כל, הם התכוונו במונחים אלה שהעולם המוחשי הגשמי, שהחושים האנושיים יכולים להבחין בו עם העין, המוח והיד, הוא רק השלב האחרון בתהליך ארוך שמופיע בשקט, מושאל מהחוויה האנושית שמוצאת דברים שלמים, האדם רואה את מה שנגלה ולא מה שנסתר, את עלמא דאתגליא ולא עלמא דאתכסיא.
הרעיון הזה מבוסס על יסוד מדעי ופילוסופי שעליו מבוססות כל תיאוריות האבולוציה של כל הבריאה, מי שיודע משהו על גיאולוגיה או ביולוגיה או גנטיקה יודע למה מתכוון המדע בהתייחסו לעולם הנסתר, ובפרט יש לרעיון הזה חשיבות לגבי מחקר ההיסטורי וההבנה ההיסטורית.
הרבה טעויות והשקפות קצרות-טווח הן נובעות ממה שההמון, ולעתים קרובות אפילו אנשים מלומדים והיסטוריונים, רואים רק את השלב הסופי והגשמי, את העלמא דאתגליא בתוך ההיסטוריה, ולא את הבלתי-נראה והמיסטית של עלמא דאתכסיא שהוא הסיבה הסופית של הכל, ולכן אנו מקבלים תמונה מעוותת והערכה שקרית לגבי תקופות היסטוריות, אירועים ואנשים.
ואם קיים יום טוב שלגמרי לא מובן, זה יום טוב של חנוכה.
הסיבה לכך פשוטה, חנוכה הוא יום טוב היחיד שלא הונצח בכתבי הקודש, אין לנו ידיעה רשמית לגבי חנוכה, ממילא חנוכה נהיה שדה הפקר שהכל דשים בו, ואומרים את כל מה שעולה על ליבם.
חנוכה שונה מחג הפסח, לפסח יש תיאור רשמי בחומש, ואפילו אם אינו רוצה הוא מוכרח להיצמד לתיאור הרשמי בחומש. כנ"ל לגבי חג השבועות, אפילו לגבי פורים במגילת אסתר, אבל לחנוכה אין טקסט קנוני (מקודש) הוא חג שנקבע לאחר חתימת כתבי הקודש.
כשאני אומר שכל אחד מביע את דעתו לגבי חנוכה, אני מתכוון לכלול גם את המחבר האלמוני (אנונימי) של ספר החשמונאים שחי בתקופת החשמונאים שהיה עליו להבין את החג ולהשיג אותו, לא הבין את המשמעות הפנימית של החג.
ולגבי אלו הטוענים שהתיאור בספר החשמונאים נכתב בקרבת זמן יותר לאירועים מאשר התיאור של חז"ל, יש לי תשובה פשוטה - האם אנשים שחיים בעידן הנוכחי באמת מבינים את המשמעות של העידן הנוכחי? האם הם מבינים את כל התהליכים וההשלכות ההיסטוריות של מה שמתרחש?
היהודי שכתב את ספר החשמונאים לא היה יותר חכם מההיסטוריונים של ימינו שאינם מבינים, הם עושים את אותן טעויות שעושים היסטוריונים בני ימינו, אבל לחז"ל הייתה טביעת עין, אפילו אם מישהו אינו דתי אבל הוא מכריע על פי חושים ביקורתיים, הוא יכול לסמוך על חז"ל יותר מאשר על מחבר ספר החשמונאים.
כולם רואים את העלמא דאתגליא של חנוכה, כולם מעריכים את הסיפור של חנוכה - הנגלה, הסיפור של עלמא דאתגליא של חנוכה - היטב, גיבורים לוחמים בשדה הקרב ונוחלים ניצחונות צבאיים, כמו שמזכירים בעל הנסים "על התשועות ועל המלחמות", אפילו הנס הגלוי של פך השמן אינו לא יותר מאשר נס של עלמא דאתגליא, ניסים אלו כולם מבינים - אבל העלמא דאתכסיא של חנוכה, הפלא המסתורי שספר החשמונאים לא ידע עליו כלום, ולא ההיסטוריון המודרני שכותב אודות חנוכה, ולא עשרות המאמרים שקראתי לגבי חנוכה, הדבר אינו מוזכר, לא רואה כלום, ובאמת יהודי יכול לומר - ואני יודע שאתם חושבים, למה לערב קבלה בתוך חנוכה? האם אין די בעלמא דאתגליא? הסיפורים בספר החשמונאים אינם יפים? סיפורם של קרבות וניצחונות צבאיים, ואפילו הסיפור של פך השמן, האם הסיפור הזה לא מספיק סיבה לחגוג את חנוכה כיום טוב?
אבל קביעה זו אינה נכונה, אם היינו מגבילים את נס חנוכה לעלמא דאתגליא, לספר החשמונאים, לספר על ניצחונות צבאיים, אפילו אם מתייחסים לברייתא במסכת שבת לסיפור פך השמן, לא היינו צריכים לקבוע יום טוב לחנוכה, האם היו חסרים ניצחונות צבאיים בהיסטוריה שלנו? האם נס חנוכה הוא הניצחון הצבאי הראשון שלנו?
לדוד המלך הייתה סידרה של ניצחונות, ינאי המלך ניהל ניצחונות גדולים מאשר ליהודה המכבי, למה אנחנו חוגגים את יום טוב הזה?
התשובה פשוטה: הרמב"ם כבר הסביר למה קדושת ארץ ישראל אחרי כיבוש יהושע קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, הוא הסביר שמכיוון שכיבוש יהושע מבוסס על ניצחון צבאי על כיבוש, "כיון שנלקחה הארץ מידם", כשבא נבוכדנצר עם כוח חזק יותר "בטל הכיבוש ובטלה הקדושה", ניצחון צבאי והצלחה פוליטית איננה נצחית, שום ניצחון אינו נצחי, כל תבוסה עוקבת מוחקת את הכל, וכמה מפלות חווינו אחרי המכבים? היינו אמורים להפסיק לחגוג את נס חנוכה מאות פעמים לפי תבחיני עלמא דאתגליא.
אפילו לגבי נס פך השמן, שאולי הוא נס יותר עמוק, האם חסרו לנו ניסים בבית המקדש? חז"ל אומרים שעשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש ואחד מהם היה בדיוק אותו נס של פך השמן. חז"ל אומרים שלגבי הנר התמיד שעד ימיו של שמעון הצדיק למרות ששמו מספיק שמן לדלוק רק את שעות הלילה - הנר דלק תמיד, ובכל זאת לא ראיתי שיהודים קובעים יום טוב ומדליקים נרות, זכר לנר תמיד שדלק.
אתם יודעים למה? זו קושיא! תיקנו יום טוב לשמונה ימים אבל בעקבות נר תמיד שדלק מאות שנים בדרך נס לא קבעו יום טוב?
התירוץ פשוט, סוף כל סוף הנר תמיד נכבה והוא כבר לא דולק, אחרי שהנס חולף אין מה לחגוג, אם חנוכה נשאר יום טוב שאנו חוגגים עד עצם היום הזה, זה סימן שאין אנו חוגגים את מה שהתרחש בעלמא דאתגליא, מאחר שמה שהתרחש בעלמא דאתגליא כבר לא קיים! הן הניסים הצבאיים והן נרות המנורה כבר כבו! הכל נעלם!
זה סימן שהשמחה שאין אנו חוגגים את מה שהתרחש "בימים ההם", לגבי ה"בימים ההם" ודאי שאין מה לחגוג! העבר כבר בטל מן העולם! אבל לגבי עלמא דאתכסיא של חנוכה, עם "הזמן הזה", וממילא מי שלא מבין את העלמא דאתכסיא של חנוכה אינו מבין את חנוכה וכשהוא מדליק נרות ואומר על הניסים והלל הוא אינו יודע מה הוא עושה כי הוא לא מבין את נצחיות החנוכה הנצחת!
מה שקרה "בימים ההם" אינו מספיק! צריכים להבין את "בזמן הזה"!
בבית שני, כשקוראים את קורות בית שני בקפידה, זו היסטוריה מאוד מעניינת, השונאים נכנסו לבית המקדש פעמיים אחרי שהכניעו את ירושלים. בפעם הראשונה היוונים בימי החשמונאים בימי חנוכה, כפי שמספרת הברייתא במסכת שבת כשנכנסו יוונים, להיכל הם נכנסו, ובפעם השנייה הרומאים - מאתיים שנה מאוחר יותר, חז"ל מספרים שטיטוס נכנס לבית קדשי הקדשים.
עבור יהודים זו תמיד טרגדיה לאומית כשהשונא נכנס לקודש הקדשים או להיכל, זה סימן של מפלה, של תבוסה מוחלטת. אבל יש הבדל יסודי בין פלישת טיטוס לבית המקדש לבין פלישת היוונים לבית המקדש.
כשלגיונותיו של טיטוס בזזו את ירושלים ונכנסו לבית המקדש מה עשו שם? הם החריבו אותו, פשוט שרפו אותו! חז"ל מספרים שטיטוס "נטל סייף וגידר את הפרוכות" זאת אומרת שתוצאת כניסת טיטוס לבית המקדש הייתה חורבן, פשוט חורבן!
אתם רואים כשנכנסו היוונים לבית המקדש לא הפריעו לשום דבר, לא הסבו שום נזק להיכל או לעזרה, לא מצאנו שהיוונים שברו, דקרו, קרעו או שרפו, הכל נשאר על כנו, אז מה עשו שם? כששונא נכנס לבית המקדש הוא עושה משהו!
הברייתא בשבת מספרת, כשנכנסו יוונים להיכל, טמאו את כל השמנים, טמאו את השמן שממנו הדליקו את המנורה.
הרומאים החריבו אבל היוונים לא החריבו, הם טימאו, למה? למה היוונים לא החריבו את בית המקדש? האם בגלל שהם היו יותר מוסריים מהרומאים? אני רוצה להבין את זה, משהו יותר עמוק מעורב כאן, למה היוונים טימאו (ויותר מזה לא עשו)? לקחו את השמנים וטמאו אותם ולא יותר מזה? לאחר מכן בית המקדש נשאר במלוא יופיו והדרו. אצל הרומאים בדיוק ההיפך - לא הייתה טומאה הם שרפו, דקרו, קרעו והחריבו!
כדי להבין את המציאות ההיסטורית, עלינו להבין הלכה ספציפית. זה מעניין מאוד שכדי להבין אירוע היסטורי צריכים להבין הלכה - אבל תיכף תראו שזה לא כל כך מפתיע.
אני רוצה שתקשיבו היטב - הגמרא במועד קטן אומרת: אמר רב הונא הרואה ספר תורה שנשרף חייב לקרוע שתי קריעות האחת על הגויל - הקלף, ואחת על הכתב - האותיות, שנאמר (כשהמלך יהויקים שרף את המגילה) אחרי שרוף המלך את המגילה ואת הדברים ( ירמיהו לו כז), הוא שרף שני דברים: המגילה - כלומר הקלף, ואת הדברים - כלומר האותיות.
הדין הזה מובא בשולחן ערוך וברמב"ם: הרואה ס"ת שנשרף קורע שתי קריעות וְחַיָּב לִקְרֹעַ שְׁתֵּי קְרִיעוֹת אַחַת עַל הַגְּוִיל וְאַחַת עַל הַכְּתָב.
הדין הזה קצת קשה להבנה, על הדין הזה יש לי קושיה עצומה, אתם תצחקו אבל בכל זאת קושיה: הגמרא בעבודה זרה מספרת שבשעה ששרפו את רבי חנינא בן תרדיון הביאוהו וכרכוהו בס"ת והציתו בהן את האור, אמרו לו תלמידיו רבי מה אתה רואה? השיב להם את התשובה המפורסמת: גוילים נשרפים אני רואה, שהקלף בוער, והאותיות פורחות, אבל האותיות לא בוערות! האותיות מתנוססות באוויר! הן עפות!
רבי חנינא בן תרדיון העיד שכששורפים ספר תורה רק הקלף נשרף ולא האותיות, אז איך יכול רב הונא - אמורא מתקופה מאוחרת, שחי מאות שנים אחרי רבי חנינא בן תרדיון, להצהיר הצהרה שסותרת את חזונו של רבי חנינא בן תרדיון - גוילין נשרפין ואותיות פורחות, ואילו רב הונא פסק שיש לקרוע את בגדיו פעמיים, פעם אחת בשביל הקלף ופעם בשביל הכתב. קושיא חזקה לא?
התירוץ הוא פשוט ותודו שזו אמת, זה תלוי במי שורף את ספר התורה ובמי שמחריב אותה!
כאשר ספר תורה נשרף ונקרע והושפל על ידי גוים, כמו במקרה של רבי חנינא בן תרדיון, כאשר התליין הרומי שרף אותו יחד עם ספר התורה, אז רק הגוילים נשמדו, רק הדמות הפיזית של הספר תורה, לגוי - ולא משנה כמה כוח יש לו, אפילו אדריאנוס בשיא כוחו הקיסר הרומי יש שליטה רק על הגוילים, על הגוף, על הדמות הפיזית - האותיות נשארות שלמות! כי אפילו לאדריאנוס אין שליטה על אותיות.
האותיות אינן נשרפות, הן פורחות באוויר, להכעיס אותו הם אינן נכוות מהאש ומהחום הנורא, אדרבא, כמה שיותר גוילין שהתליין שורף כך האותיות מתחזקות ולהכעיס לתליין הן מוצאות גוילין חדשים לעטר בו את הכתב שלהן.
לכך התכוון רבי חנינא בן תרדיון כשאמר גוילין נשרפים והאותיות פורחות - אל תדאגו תלמידים אכן הקלף נשרף אבל האותיות פורחות, ואם האותיות אינן נשרפות - הם ימצאו מגילות רבות עם הרבה גוילין לעטר עם כתב.
וכפי שהגמרא אומרת לגבי רבי עקיבא על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות - כל גזירת המלכות בכל דור ודור בכל גזירת שמד - הר חדש של הלכות, הר חדש של גוילין, כשהתליין שרף את רבי חנינא בן תרדיון תלמידים שנכחו בטרגדיה הנוראה, הטרגדיה הגדולה והנוראה - הזו היו צריכים לקרוע רק פעם אחת - על הגוילין! הכתב לא הופרע, לא אז ולא במשך אלפיים שנה שבמהלכן שרפו תליינים רבים ספרי תורה.
אבל כשיהודים שורפים ספרי תורה, לא גוים דוגמת יהויקים בשעתו אַחֲרֵי שְׂרֹף הַמֶּלֶךְ אֶת־הַמְּגִלָּה, אז הם מחריבים לא רק את הגוילין אלא - יותר חשוב - גם את הכתב, האותיות, הרוח והנשמה. גוי יכול להחריב, הוא יכול להשמיד, יהודי לא מחריב, נדיר מאוד שיהודי ישרוף ספר תורה - אבל הוא יכול לטמא את התורה, האותיות אינן צריכות להישרף, האותיות יכולות להיטמא, כשהאותיות נטמאות הן נעלמות.
אתם יודעים איך שהחת"ם סופר הסביר, הכתב סופר מביא את זה בהקדמתו בשם אביו: הפסוק בתהלים אומר מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹקים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ. חז"ל שואלים: מזמור לאסף? קינה לאסף מיבעי, אלא ששפך כעסו על העצים ועל האבנים. מה שרפו הגוים? מה החריבו הרומאים? רק אבנים, מתכת ועץ - אבל לא את הרוח, וזה מה שאסף שר, הרומאים לא יכלו לשרוף את האותיות, וזה הדיוק של החת"ם סופר: מזמור לאסף, אתם יודעים למה? כי בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ, לא יהודים הם שנכנסו לבית המקדש כי אם היו באים יהודים בנחלתך [לטמאה] הם לא היו מטילים את זעמם על העץ והאבנים, להיפך, כאשר יהודים כאלה נכנסים לבית המקדש הם מייפים אותו, הורדוס שיפץ את בית המקדש בצורה יפה מאוד [אם יהודי היה נכנס לבית המקדש] הוא היה משפר אותו מאוד, הוא היה מוציא הרבה כסף, הוא יכבד את העצים והאבנים, אבל הוא היה מטמא את האותיות, הרוח, הקדושה והנשמה ואז כבר לא היה מִזְמוֹר לְאָסָף אלא קינה לאסף.
כשהרומאים נכנסו לבית המקדש לא התלוו אליהם יהודים, באותה תקופה עמדו כל כנסת ישראל מאוחדים נגד הרומאים, אף יהודי לא בגד, אף יהודי לא סייע לרומאים, לא היה יהודי שלא הגן על ירושלים ועל המקדש, אז היה מצב של בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ - כאשר נכנסים גוים לנחלתנו - יש חורבן, גוילין נשרפים, עצים ואבנים נחרבים אבל אותיות אינן נשרפות, הנשמה נשארת שלמה, הקדושה ללא הפרעה!
אבל לגבי חנוכה, לא רק יונים נכנסו לבית המקדש - זו טעות, לא היו כל כך הרבה חיילים בירושלים באותה תקופה, היהודים המתיוונים נכנסו לבית המקדש - וזה היה יהודים שנכנסו לבית המקדש בוגדים ומשתפי פעולה. חז"ל מספרים סיפורים רבים ובאמת כשמדברים על גזירות השמד אנשים חושבים שגזירות אלו מקורן בגוים, אבל זו טעות איומה, גזירות השמד לא התחילו בביתר, בגזירות אדריאנוס קיסר שציווה לעבור על חוקי התורה ואם לאו ייהרג, זאת איננה אמת, גזירות השמד מקורן איננה בביתר, אלא בגזירות נגד הדת בירושלים, המון שנים קודם לכן, הראשון שהנהיג את גזירות השמד וזו אמת היסטורית לא היו מהגוים; זה היה מהיהודים!
חז"ל מספרים לנו שאחיינו של יוסי איש צרידה, נשיא הסנהדרין יוסי איש צרידה ויוסי איש ירושלים היו מהזוגות בימי בית שני בין תלמידי ניתאי הארבלי ושמעון הצדיק, האחיין ההוא היה התליין הראשי, יהויקים איש צרידה בנו של אחותו של יוסי איש צרידה ביצע גזר דין מוות על החסידים ששמרו שבת או שלא אכלו בשר חזיר או שלא עבדו עבודה זרה, חז"ל מזכירים שמות של משפחות מיוחסות של כהנים גדולים שבגדו ביהדות.
חנוכה אינו על שם בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ הוא משום שבאו ישראל בנחלתך, ישראל לא נוגעים בעצים ובאבנים, ישראל לא מפריעים לגוילים, ישראל מטמא, ישראל מייפה את בית המקדש, היוונים גם ייפו את בית המקדש, הקימו מזבח לאפולו, הקימו מזבח ליופיטור, הקימו מזבח לכל מיני אלוהות, הם ניקו את המזבחות - היה מאוד אסתטי אולי יותר יפה מאשר בעבר אבל הייתה שם טומאה האותיות שנשרפים לא גוילים.
הבעיה בחנוכה לא הייתה חורבן, הבעיה הייתה טומאה - וטמאו כל השמנים, הם טימאו את השמן - הפנימי, הרוחני, הטוב והמשובח שביהדות - נטמא!
ממילא רבותי יש לנו טעות לגבי נס החנוכה בכלל, אנו סבורים שנס החנוכה הוא לגבי מלחמות יהודה המכבי נגד היוונים, 'כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל' האם אתם יודעים למה מחבר התפילה התנסח בצורה הזאת? כי כשחז"ל רוצים לספר סיפור על היהודים והסיפור לא מחמיא וחז"ל לא רוצים לדבר לשון הרע על יהודים הם משתמשים בלשון נקייה ואומרים שונאיהם של ישראל, אבל התכוונו ליהודים שהיו שונאי ישראל! ידו של מחבר התפילה לא הרשתה לו לכתוב 'בימי מתתיהו כשעמדו עליהם רשעי ישראל' במקום זה כתב "כשעמדה עליהם מלכות יוון הרשעה".
אילו באמת הייתה מלכות יוון הרשעה, אזי היה חורבן ולא טומאה, היה שם גויולין נשרפים ולא אותיות נשרפות, לא היה וטמאו כל השמנים, רצו לכתוב כשעמדו עליהם המתיוונים פריצי ישראל חיללו את בריתך, אבל לא יכלו לכתוב את זה, זה עלמא דאתגליא, עלמא דאתגליא.
בחנוכה היתה מלחמה נגד הגויים, אכן, היה קרב נגד גוים, נגד אנטיוכוס, אבל זה לא היה הקרב העיקרי, הקרב העיקרי היה באו ישראל בנחלתך נגד יהודים, יהודים בוגדים, יהודים שרצו לטמא הכל, לא להחריב חס ושלום, לטמא הכל, לשרוף את האותיות - אבל להשאיר ספר תורה יפה בהיכל. יש לנו יהודים כאלה היום…
וממילא מי שמתייחס לחנוכה רק כמאבק של יהודה המכבי נגד שעבוד מלכויות, נגד דיכוי זכויות פוליטיות, נגד גלות, נגד רדיפה, מתייחס רק על עלמא דאתגליא - מה שנאמר במפורש לגבי חנוכה, אבל אינו מתייחס לעלמא דאתכסיא של חנוכה, חז"ל לא יכלו להתייחס לעניין הזה בהרחבה או בפירוט, לחז"ל היה מנהג שראוי לשים לב אליו - שאם ידעו משהו בגנות היהודים או לגבי דמויות פוליטיות ספציפיות או מנהיגים מסוימים לא הזכירו אותה במפורש כי הם לא רצו לדבר לשון הרע.
כל הסיפור של חנוכה לא היה מאבק נגד שיעבוד או נגד יוונים אלא נגד טומאה, נגד שריפת אותיות, לא נגד שריפת גוילים, חז"ל הסתירו את זה! עלמא דאתכסיא! אבל עובדתית - מטרתו של יהודה המכבי לא הייתה רק להתגבר על אויב חיצוני, להציל את הגוילין מן האש, כי הגוילין לא נשרפו! בחנוכה המטרה הייתה להציל את האותיות - לא מהאש! כי אי אפשר לשרוף אותיות באש, אותיות מושמדות על יד טומאה! מאבק נגד טומאה וכנראה שהם הצליחו במאבקם. לא רק שהם הצליחו בשדה הקרב - זה היה נס קטן יותר, היו לנו הרבה ניסים כאלה! אבל הם הצליחו להגביר את הטומאה מהפנימיות! להציל את האותיות משרפה! ניצחו את הכוח של באו ישראל בנחלתך, שהורס את הנשמה כשהגוף נשאר 'ואחר כן באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך וטיהרו את מקדשך' מאבק נגד טומאה, 'והדליקו נרות בחצרות קדשך' ורק אז 'קבעו את שמונת ימי החנוכה'.
חג החנוכה לא נקבע בעקבות ניצחון צבאי אלא בעקבות כוחם של החשמונאים, עוצמה יוצאת דופן שיהודים ניצחו על טומאה, טומאת הנפש וזוהמת הרוח.
באמת, אני רוצה לומר דבר אחד, מאז ניצחון החשמונאים על הטומאה לא ראינו בהיסטוריית העם היהודי שרוב מנין או רוב בניין של העם יטמאו או יהפכו לבוגדים כפי שהיה בימי החשמונאים. מאוחר יותר היו קבוצות, כתות תנועות של בוגדים, של כופרים, של טומאה, מי שמכיר את ההיסטוריה היהודית יודע שהיו כאלו רבות - אבל תמיד היו אלו מיעוט בעם, קבוצות מסוימות, אבל רוב העם לא הושפע.
באותם ימים רובם המוחלט של העם היו מנותקים מכנסת ישראל ומריבונו של עולם, ניצחונם של החשמונאים על הטומאה לא היה מוגבל רק לימים ההם, ניצחונם הוא נצחי עד הזמן הזה, ואת הניצחון זה על הטומאה - אנו חוגגים היום!
הצגת כל התגובות