פרק ב': פרסום תחקיר מערכת 'היסטוריה ואקטואליה' באתר 'כיכר השבת' מאת כותב השורות אודות הבדלי ההשקפות בין רבותינו זצוק"ל החזון איש ו'הרב מבריסק', בנוגע לביקור ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון במעון קודשו של החזון איש בבני ברק, יצר הדים רבים ברחבי הציבור החרדי בארץ ובעולם כולו.
- מדוע הרב מבריסק לא נלחם נגד החזון איש?
- חשד השווא שחשדו חכמי ירושלים ב'חזון איש'
- כך הגיב החזון איש למכתב על 'החשד' כלפיו
- מה סבר הרב מבריסק על פגישת החזון איש עם בן גוריון?
- האם הרב מבריסק סירב לפגוש את דוד בן גוריון?
- "ח"כ משה גפני מוכיח: הרב מבריסק - צדק"
באחד מהמאמרים תמה כותב השורות, היאך יתכן שהרב שמעון מלר שידוע כ"כל רז לא אניס ליה" בכל ענייני 'שושילתא דדהבא' של בית בריסק, לא מביא את גירסתו של הגראמ"מ שך לאי רצונו של מרן הגרי"ז זצ"ל להיפגש עם בן גוריון?!
כפי שפרסמנו, המדובר על עדות מפי ר' שלום כהנוביץ מפגישת מרן הרב שך עם ר' עזריאל טאובר (הובא במוסף שב"ק של עיתון 'יתד נאמן' תולדות תשע"ד). בפגישה זו סיפר הרב שך לרב טאובר שהרב מבריסק אמר לו שלא יסכים בשום אופן לפגוש את בן גוריון.
הרב שך המשיך ואמר ששאל את הרב מבריסק מדוע, וענה הרב מבריסק שאם יגזרו את הגזירה יהיה מוטל עליו ועל עוד גדולי ישראל לבטל אותה ע"י רעש שיעשו מעבר לים, ואז כולם ירצו לדעת מיהו אותו רב שמצליח לעורר מהומות כה גדולות, וככל שידברו על כך יותר כך יפחדו ממני יותר.
ואמר הרב מבריסק: "אם אסכים לקבל את בן גוריון בביתי הרי כשיגיעו הדברים לידי מבחן יאמר לעצמו זה הכל? ממנו אני מפחד?", כאן הוסיף הרב מבריסק טענה מעניינת: "בעוד שעתה כל זמן שאינו מכיר אותי חושב הוא לעצמו מי יודע אולי באמת כוחו של מרן הרב מבריסק גדול".
תגובה לטענות קבלנו מהרב שמעון יוסף מלר המכונה רש"י מלר מקורבם של בני הגרי"ז זצוק"ל, שקיבל מהם מעשים רבים אודות אביהם הדגול:
לכבוד ר' ישראל שפירא הי"ו
נחשפתי למאמריך אודות רשכבה"ג הגרי"ז, והפולמוס שהבאת בטוו"ד אודות הגירסאות השונות כפי שנכתבו בספרי 'הרב מבריסק', ו'עובדות והנהגות' ובספרים אחרים.
הנני להביא יישוב נכון ופשוט לדבר:
מכיון שכל שלושת האנשים המדוברים: מרן הרב שך, הגאון הרב עזריאל טאובר, והגאון הרב שלום כהנוביץ, אינם איתנו בין החיים, ואי אפשר לבדוק את הדברים המדוייקים לאמיתותן, לכן אני כותב את דבריי כדלהלן:
ראשית אומר: "שני הצדדים צודקים"... היתכן?
ובכן, הבאתי בספרי "הרב מבריסק" חלק ד' (עמ' 65) את דברי הרב שך, אך לא בהקשר ישיר לאי רצונו של מרן הגרי"ז להיפגש עם בן גוריון.
וסדר הדברים כפי שזכור לי ששמעתי מרבותי בבית בריסק היה כדלהלן:
במהלך התקופה בה היה ידוע שבן גוריון חפץ להגיע ולהיפגש עם מרן הגרי"ז בביתו, העלה אחד מאנשי הבית את השאלה מדוע לא יפעיל מרן הגרי"ז את השפעתו הגדולה הידועה בכל העולם בעניין זה? כשכוונת דבריו היתה בין היתר גם לפגישה עם ראש הממשלה.
מרן הגרי"ז לא הגיב ישירות לדבר, אלא סיפר (כאילו לפי תומו) מעשה נפלא שאירע עם המהרי"ל דיסקין, וכדלהלן:
באחד מביקוריו של הברון רוטשילד בארץ ישראל, ביקש שיפגישו אותו עם האדם הגדול ביותר בעם היהודי. נאמר לו כי אדם זה גר בירושלים ושמו המהרי"ל דיסקין זצ"ל.
הלך, איפוא, הברון להקביל את פניו בביתו, והנה תיכף כאשר נכנס אל הבית נעצר על עומדו, משתומם כולו למראה הפשטות הזועקת מכל רהיט ופינה בבית.
"רבי", פנה אל רבינו המהרי"ל, "כפי ששמעתי אתה האדם הגדול ביותר של היהודים. אם כן כיצד מתיישב הדבר עם פשטות הדירה בה הנך מתגורר, ודלותה שאינה הולמת כלל את מעמדך"?
ענה לו המהרי"ל: באשר לשמועה כי אני הוא גדול היהודים, דע לך כי אך שקר הוא, אולם לעצם שאלתך אומר כי לולא נהגתי בפשטות כזו לא הייתי מגיע גם למעט שזכיתי.
אף אני אומר לך, השיב מרן הגרי"ז זצ"ל לאותו חכם, קביעתך כי השפעתי גדולה בכל העולם – בטעות יסודה, ואילו באשר למעט ההשפעה שבכל זאת יש לי, שלעתים שומעים לדברי, הרי לולא שתיקתי בדרך כלל, לא הייתי זוכה גם למעט הזה...
עד כאן הבאתי בספרי "הרב מבריסק" בשמם של בני מרן הגרי"ז.
ובכן, בבית בריסק כידוע לא היו מרבים בדיבורים ובהסברים, והיה די במעשה זה שסיפר מרן הגרי"ז לנוכחים בבית, בכדי לעשות את הקישור וההבנה שזו "עוד" סיבה להבנת העניין. ואכן, הרב שך ששמע את המעשה, עשה את ההקשר הנכון להבנת העניין, ולכן אמר את הדברים.
שונה הדבר אצל בני מרן הגרי"ז הגאונים רבי משולם דוד הלוי ורבי מאיר הלוי זצ"ל, שהיו מדקדקים בכל מילה ותנועה של אביהם, שלא להעביר חלילה לדורות הבאים מעשה או הנהגה שאינם בתכלית הדקדוק והאמת, ולא היו סומכים על הבנתם, אם לא שמעו דברים מפורשים מהאבא. ומכיון ש"הטאטע" לא אמר במפורש שזו הסיבה לאי רצונו להיפגש עם בן גוריון, היה די בזה לבני מרן הגרי"ז שהיו מדקדקים בכל מילה ותנועה של אביהם, שלא להחליט "על דעת עצמם" כביכול, שזו אכן היתה הסיבה, ורק מה שהם שמעו במו אזנם היו מספרים ומתארים ממש כלשון אביהם.
•
בנוגע לתמיהה נוספת שהעלית בשמו של הגאון רבי יחיאל מיכל פיינשטיין חתנו של מרן הגרי"ז שטען שחמיו לא אמר את העניין של "אל תתודע לרשות", הדבר טעון בירור מעמיק עם בני משפחתו של רבי יחיאל מיכל פיינשטיין, האם אביהם אכן אמר דברים אלו (או תלמיד טועה וכדומה).
כידוע בשנים ההם שהה רבי יחיאל מיכל פיינשטיין באמריקה עם רעייתו – מרת ליפשא – בתו של מרן הגרי"ז, ולא היה כלל בארץ ישראל, ואילו אני הבאתי בספרי "הרב מבריסק" (חלק ג' עמ' 67), ממש מילה במילה ממה שסיפרו לי בני מרן הגרי"ז כמה וכמה פעמים, שהיו באותה העת עם אביהם.
הנה הדברים:
"יום אחד שומע מרן זצ"ל נהמת מנוע של מכונית בסמוך לביתו, ותיכף אמר לבני הבית כי אנשים בלתי רצויים באים אליו... כעבור רגעים אחדים נשמעה נקישה על דלת הבית. בפתח ניצב יצחק נבון, מזכירו האישי של רה"מ, ב.ג. ואמר שראש הממשלה נמצא בחוץ והוא רוצה להתקבל לשיחה אצל הרב. מרן זצ"ל השיב, כי הדיבור בעברית קשה עליו... האיש יצא אל משלחו וכעבור רגע קט שב ואמר כי הוא מוכן להעמיד מתורגמן שיליץ בינותם.
אולם מרן זצ"ל אמר כי אין הוא יכול לקבוע זמן לפגישה, כי לא בכל עת מצב בריאותו מרשה לו להתפנות לשיחה עם אנשים...
בשמוע ב.ג. את התשובה, שלח את המזכיר לומר בשמו כי נכון הוא לישב במסדרון הבית כל היום ולהמתין, וברגע שמרן זצ"ל יוכל לקבלו יכנס...
כיון שראה כי כך, נענה מרן זצ"ל ואמר: "יודע אני לדבר עברית... ויכול אני לקבל אורחים מתי שאני רוצה. אבל אמרו חז"ל – אבות א', י' - 'אל תתוודע לרשות', ועל כן איני רוצה לדבר עמו"...
תמה השליח ואמר: "וכי גם במלכות ישראל הדברים אמורים"?! ומרן זצ"ל משיבו: "כן, ודאי, הרמב"ם בפירוש המשנה שם כתב זאת אף על דואג שנתקרב לשאול המלך".
(וז"ל הרמב"ם שם: "וכן ידיעת השלטון בימים הקדמונים וקרבתו רחוק היה מאד להנצל ממנה בעולם הזה, והיא מפסדת אמונתו, כי לא ישגיח בדבר רק במה שיקרבהו אליו. ואתה יודע ענין דואג, ואע"פ שהשליט אשר קרב אליו דואג היה משיח השם ונביא ובחיר השם יתברך".)
עד כאן מפי בני מרן הגרי"ז – רבותי הגאונים רבי משולם דוד הלוי ורבי מאיר הלוי זצ"ל... והדברים מדברים בעד עצמן!
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com