שורה של אוטובוסים ניצבו השבוע, בשעת בוקר מוקדמת של יום רביעי, בחצר בית היתומים של חב"ד באודסה - עיר הנמל הענקית בדרום מזרח אוקראינה, השוכנת לחוף הים השחור, שספגה אש תופת רוסית בימים האחרונים. למעלה ממאה ילדים עלו עליהם, בדרכם אל הגבול, בניסיון להגיע למקום מבטחים.
הרב אברהם וולף עמד על שפת הכביש, זקן מאפיר גדול מעטר את סנטרו, ונפרד מהילדים הרבים בדמעות. מספר מטרים מאחוריו עמדה רעייתו, הרבנית חיה. היא תיעדה את הרגעים הללו, שבהם בעלה מנופף לשלום למפעל חייו, במצלמתה.
120 ילדים עזבו השבוע את בית היתומים באודסה. ילדים שאין להם כלום בעולם מלבד המיטה הקטנה שלהם, החפצים המעטים שלהם, בבית היתומים.
ה'אבא' של כל אותם יתומים לא הצטרף אליהם במסע ההימלטות הבלתי ייאמן מאוקראינה. הוא נותר בינתיים מאחור, באודסה, שעתידה לוט בערפל, עם הקשישים והחולים בעיר שאינם יכולים לעזוב.
באותה שעה, בצדה השני של אוקראינה, במערב אוקראינה, במחוז זיטומיר, גם המתינו אוטובוסים. גם אליהם עלו יותר ממאה נשים וילדים יהודים בדרכם אל אזורי הגבול. גם מהם נפרד בדמעות הרב והאבא, שליח הרבי מליובאוויטש הרב שלמה וילהלם. גם הוא, כמו הרב וולף, נותר מאחור.
This browser does not support the video element.
הרב וולף והרב וילהלם אינם שלוחי חב"ד היחידים שנשארו השבוע באוקראינה המופגזת. בז'פרוז'ה, הסמוכה לדנייפר, נותר הרב נחום ערנטרוי, שהשבוע ניצל בנס מהרג. גם בחרסון הנצורה נותר שליח חב"ד הרב יוסי וולף, אחיו של הרב אברהם וולף. בחרקוב נותר הרב שלמה סגל והרשימה עוד ארוכה.
חסר תקדים
אבל חלק ניכר משלוחי חב"ד באוקראינה, כמו גם רוב ככל הרבנים והמנהיגים היהודים במדינת הענק, עזבו השבוע את המדינה המופגזת, לאחר שלא נותרה כל ברירה. השלוחים והרבנים בקייב, שנאלצו להסתגר בבתים, הבינו שמקרוב לא יהיה להם איך לסייע והחליטו לעזוב עם קהילותיהם.
בעבור חסידות חב"ד מדובר באירוע חסר תקדים. דרמטי בכל קנה מידה. בחב"ד גדלו והתחנכו על כך ש'שליחות לא עוזבים', שמוסרים את הנפש למען יהודים. גם השלוחים שעזבו, עשו זאת עם אנשי קהילתם, לאזורים מוגנים יותר באוקראינה, ולאחר שלא נותר כל ברירה.
רבים הצדיעו השבוע לחב"ד. אפילו שר האוצר איווט ליברמן, בפתח ישיבת הסיעה ביום שני, כינה את השליחים "צבא השם" ולא הצליח להסתיר את התפעלותו מהם. אבל היו גם רבים שהרימו בימים האחרונים גבה. למה? מה עם פיקוח נפש? למה כך להישאר?
ימי המהפכה
שלושים שנה לאחור. שנת תשנ"ב. ימי נפילת ברית המועצות וניסיונות המהפכה להחזרת הקומוניזם. בהלה אחזה בשלוחי חב"ד הצעירים שבאותן שנים החלו להגיע למדינות ברית המועצות. "טנקים הסתובבו ברחובות", תיאר בפניי רבה של רוסיה, הרב בערל לאזאר, בשיחה שקיימתי עמו שבוע וחצי לפני פרוץ המלחמה.
בנות הסמינר, שעזרו לשלוחים בצעדיהם הראשונים, והזוגות החסידיים הצעירים שהגיעו לראשונה למדינות שמעבר למסך הברזל, שיגרו מכתב משותף לניו יורק, לחצר הרבי, שגילו כבר חצה אז את התשעים. לעזוב או לא לעזוב. זו הייתה השאלה.
התשובה של הרבי לא הפתיעה את השלוחים, שכבר הורגלו למילים בסגנון דומה. בתשובתו הביע הרבי "תימהון" על עצם השאלה. לרבה של רוסיה הרב לאזאר, שהיה זה ששימש כנציגם של השלוחים להעביר את השאלה אל הרבי, יש מסר לדורות שהוא לקח עמו מהתשובה הזו.
כך הוא הסביר לי (גילוי נאות: כותב השורות חסיד חב"ד) בשיחה שקיימתי עמו, כאמור, לפני מספר שבועות. "באותה תקופה ראה הרבי בהסכמים שחתמה ברית המועצות עם ארצות הברית על סיום המלחמה הקרה ופירוז הנשק סימן לימות המשיח המתקרבים. על הגאולה נאמר כי בה ה'חרבות' יהפכו ל'אתים'. ובצעדים של המעצמות באותן ימים ראה הרבי ביטוי להתקרבותו של הייעוד.
This browser does not support the video element.
"בתשובה על השאלה של השלוחים אם לעזוב, כמו אמר הרבי: מה השאלה שלכם? הרי התהליך של התקרבות לביאת המשיח הוא לא תאריך שנסוג. הוא לא משהו שיכול להתבטל, אין לכם ממה לחשוש".
צעד יותר נחרץ של הרבי מליובאוויטש להישארות שלוחי חב"ד בברית המועצות אירע שנה או שנתיים מאוחר יותר. זה כבר היה בימים שבהם הרבי נותר ספון בחדרו, זמן קצר לפני הסתלקותו, לאחר אירוע מוחי שעבר. הרבי כבר לא יכול היה לדבר והשאלות הופנו אליו באמצעות המזכירים. הרבי היה משיב ב'כן' או 'לא'. באידיש.
הרב משה קליין, איש 'הצלה' בשכונת קראון הייטס, היה מהמשמשים בקודש בחדרו של הרבי. הוא נוהג לספר שאחת מהתשובות הנחרצות ביותר שקיבל מהרבי בשנתיים האחרונות לחייו עסקה בשאלת ההישארות של יהודי רוסיה. כששאל המזכיר אם להורות לשלוחים לעזוב, הרבי זעק 'ניין'. לא. בחוזק רב.
מסירות נפש
אבל מה שהיה בתחילת שנות התשעים במוסקבה ובמדינות ברית המועצות ומה שמתחולל בשבועות האחרונים באוקראינה שונה. לפני שבועות אחדים, כשדיבורים על פלישה רוסית לכיוון אוקראינה, לא היה אפילו שליח אחד שחשב לעזוב. תשובתו הברורה של הרבי אליהם לפני שלושים שנה הדהדה במוחם וליבם.
הרב נחום ערנטרוי, שליח חב"ד בז'פרוז'ה, שנותר במדינה המופגזת עם בני קהילתו, אמר לי בתחילת השבוע, במסגרת שיחה שקיימתי עמו: "תמיד ידעתי שיציאה לשליחות כרוכה במסירות נפש. אבל תמיד חשבתי שמדובר על מסירות נפש עבור עניינים בירוקרטיים, לראשונה אני מבין שמסירות נפש שנדרשת היא כפשוטה, אל הלא נודע". הרב ערנטרוי גם הצהיר שלא יעזוב את העיר, כל עוד יהיו בה יהודים, אפילו אם יביאו לו מטוס השבוע במיוחד.
אבל למה?
"העולם נגד מלחמה"
בבוקרו של יום שני השבוע המתינה לרב מאיר סטמבלר, משלוחי חב"ד בעיר דנייפרו, הנחשב למקורב אל הנשיא זלנסקי והמרכז את הפעילות החב"דית באוקראינה, הודעה קולית ביישומון הוואטסאפ. הייתה זו הקלטה שקיבל השליח בחרקיב המופגזת מאחת מנשות העיר. השליח העביר את ההקלטה אל הרב סטמבלר.
בהקלטה מספרת האישה, שגילה אינו צעיר, שכל מה שמעודד אותה הוא ההימצאות של השלוחים בעירה. היא נשמעת אומרת בהקלטה: "אתם אמריקנים, יכולתם 200 פעם לברוח, ובכל זאת נשארתם. כעת אני מבינה מה זה שליח, כעת אני מפנימה הרבה יותר מה הכוונה שאתם חלק מאיתנו".
רבים משלוחי חב"ד הרגישו שהם לא יכולים לעזוב. שהיהודים שנותרו בעירם, חסרי אונים, ללא יכולת לעזוב, מביטים עליהם. מבחינתם הם כמו קברניטים הנוטשים את הספינה רק אחרי שכל הנוסעים נמלטו ממנה.
והתהליך הגאולה שעליו דיבר הרבי לפני שלושים שנה? לדברי הרב סטמבלר, הוא נמשך גם כיום. "אפשר לראות שהעולם כולו נעמד ומגנה את המלחמה. היום כולם מבינים שזו לא מלחמה של אינטרסים, של מנהיגים, אלא מלחמה בין טוב לרע. והעולם מתייצב בצד הטוב. זה מסמל שאנחנו בדרך לביאת המשיח.
"השבוע מדינת ישראל, אחרי זמן מה שהתמהמהה, הצטרפה בפה מלא למדינות שמגנות את המלחמה. בבריטניה, ראש הממשלה בוריס ג'ונסון, שיש לו סיבות לא מעטות מדוע להישאר בצד ולא להביע עמדה, כי מדינתו תלויה ברוסיה וכלכלית יכולה מדינתו להיפגע מגינוי, בחר להיות סמל ודוגמה לאדם שהסכים לצאת מהרצונות שלו בגלל שהוא רצה להתייצב נגד החושך, נגד גלות.
"העולם היום מוכן ומבקש וזועק את המעבר ל"וכתתו חרבותם לאתים" ו"לא ישא גוי אל גוי חרב". ישנם אלפי חיילים רוסים שזורקים את הנשקים שלהם בגבולות וברחקוב ואומרים, "אנחנו לא רוצים להילחם". השבוע הנשיא זלנסקי נשא נאום שיועד אל החיילים הרוסיים וקרא להם להשליך את כלי הנשק שלהם ולקבל תשלום מהאיחוד האירופי ומארצות הברית, תוך התחייבות שלא ייזכר להם היותם פושעי מלחמה, ורואים שיש חיילים שמוכנים לכך וזורקים את הנשק שלהם.
"העולם היום זועק שהוא נגד גלות, נגד רוע. המלחמה הזו מסמלת את הפכים קטנים שנותרו לפני ביאת משיח. העולם מתקדם לכיוון טוב, וברור שהטוב ינצח אפילו שבדרך הטבע לא רואים לכך יותר מידי סיכויים".
הצדעה
וכמה מילים אישיות לסיכום. כחסיד חב"ד מבטן ומלידה לא הפתיעה אותי הישארות השלוחים במקום שליחותם. ובכל זאת השבוע האחרון חידד והאיר את האור והיופי באנשים שהיו מוכנים להקריב את חייהם למען אחרים.
אחי ואחיותיי שלוחי הרבי, גיבורי התהילה, העולם היהודי מצדיע לכם. אוהב אתכם. מעריץ אתכם. שרק תמשיכו בעבודת הקודש וכל נזק לא יארע לכם.
שלוחי מצווה אינם ניזוקים.
הצגת כל התגובות