יש סיפור קצר ומתוק שאני רגיל לספר לתלמידים, בימים האלו של בין יום כיפור לסוכות, כשהעולם נקי וטהור וכולם עסוקים בהכנות לחג:
שנה אחת, כאשר ישב הבעל שם טוב יחד עם תלמידיו בסוכתו, חייך לפתע ובת צחוק נראתה על פניו.
כשראה כי תמהים התלמידים, סיפר להם מה שאירע זה עתה:
"עגלון אחד נסע בדרך. רעב היה העגלון ולא מצא סוכה בה יוכל לאכול ולשבור את רעבונו. מה עשה? קרע את כובעו ועשה בו חור, את החור כיסה בענפים ובעלים כסכך, הניחו על ראשו ואכל. כך ישב לו תחת הסוכה שבנה בתוך כובעו.
"כשראו בשמים את מעשיו נעשה צחוק גדול והתבטלו הרבה גזֵרות וצרות".
בדרך כלל אני נעצר כאן ונותן לתלמידים להגיע כל אחד למסקנה שלו...
הבוקר, הוספתי שהשנה זמן ההתארגנות קצר, אנחנו כבר ביום שישי, שבת בפתח ונשאר יום התארגנות אחד...
חשוב שהסוכה תהיה כשרה, שתהיה מוכנה בזמן - אבל חשוב לא פחות שעם כל הלחץ והלו"ז הצפוף נשמור על ארשת פנים שמחה, אווירה חיובית והעיקר הולך אחר הכוונה...
שבת שלום והכנות שמחות...