אני פוחד על אבא שלי // מאיר ברגר

כותב השורות (צילום: ללא קרדיט)

ההורים שלי מתגוררים במרכז תל אביב. במוצאי השבת האחרונה ביקשתי מהם לא לצאת מהבית בשבוע הקרוב, גם לא בתחום אלף המטרים המותרים. לא בגלל הקורונה: בגלל השנאה.

הם אינם מנויים על עיתונים יומיים ולא חשופים לכלי התקשורת הכלליים. אבא שלי שאל אותי מה קרה שאני כה נסער. אמרתי לו שהחשיכו את המסכים, השחירו אותם בחרדית. אין חדשות כלליות בימים האחרונים, הסברתי לו. אין מוטציות בריטיות. גם לא מוטציות דרום אפריקאיות. יש מוטציה חרדית, שחורה, אימתנית, מסוכנת, בעזרתה שוטפים לכל שכניך את המח סביב השעון. שכניך גלויי הראש, אמרתי לו, יושבים בבית ומולעטים בשנאה כלפי כל בעל חזות חרדית. אתה עלול להיפגע, הזהרתי אותו.

הוא גיחך למשמע הדברים. הרי בתל אביב מתגוררים הנאורים, הליברלים, שומרי החוק. אלו שסיגלו לעצמם את הסובלנות, אי- ההכללה והכלת דעות האחר. היא הרי מאופיינת בפתיחות כלפי מגזרי המיעוטים. הם מחבקים את הערבים, את המסתננים, את הסודנים, האריתראים. במדינת תל אביב הרי מקבלים כל אדם באשר הוא אדם ושופטים את האינדיבידואל על פי מעשהו ולא על פי מעשי זולתו. ממה יש לי לפחד.

אתמול בשעות הבוקר המוקדמות הוא נדרש ליציאה מהבית. הוא פסע לאיטו ברחוב יהודה הלוי פינת שנקין והמתין בסבלנות בצומת המרומזר. שורה של רכבים שעטה על הכביש. לפתע אחת המכוניות האטה והתקרבה לעברו. התנועה מאחוריו החלה להיעצר. גלוי הראש פתח את החלון, שחרר החוצה את פרצופו רווי המשטמה, שפך מטר קללות לעבר אבי והמשיך לדרכו.

לאחר המקרה הוא התקשר אלי. זה אכן קורה, אמר לי. אבא, אמרתי לו, לצערי כנראה שזו רק ההתחלה. יש עוד כמעט חודשיים לבחירות. לא מעט זמן להמשך קמפיין השנאה.

אין אחד בציבור החרדי שמגבה אלימות מכל סוג שהוא ותהא הסיבה אשר תהא. אין אחד בציבור החרדי שמצפה שהמשטרה לא תעשה מלאכתה ותאכוף את הנחיות הקורונה. אולם באותה נשימה, על רקע תמונות הזוועה ביומיים האחרונים מכל הריכוזים החרדיים ברחבי הארץ, אין אחד בציבור החרדי שמצליח להשתכנע שעבודת המשטרה נגזרת על פי שיקולים מקצועיים בלבד. אין אחד שלא חושב שהיא עובדת אצל כלי התקשורת המסחריים.

איך יכול להיות שהתקהלות בבית כנסת פותחת מהדורות לאורך כל שעות היממה ומסיבות חילוניות בתל אביב וממקומות שונים ברחבי הארץ – דיווחים שיצאו בשבועות האחרונים על ידי המשטרה שוב ושוב – אפילו לא זוכות למבזק.

איך יכול להיות שעימותים נקודתיים מול המשטרה צובעת את כלל הציבור החרדי - למעלה מיליון נפש - בצבע אלים ומכוער בשעה שמעשי חילונים מיוחסים לפרט המפר ואינם זוכים לכל גינוי ממאן דהו. חצי שעה אחרי שקרעו אמש לגזרים את כלל המגזר החרדי דווח בכלי התקשורת על "הישראלי" ששב חולה מדובאי ויצר את שרשרת ההדבקה הגדולה ביותר. עובדת היותו חילוני כמובן שלא צוינה. במקרה הזה הופעלה הערבות ההדדית של הישראלים.

כך נראית תקשורת מגויסת. כך עושים קמפיין בחירות חילוני בעידן קורונה. כך מקפיצים את החילונים מהספה לקלפיות. והכל כמובן תחת כללי הדמוקרטיה. אני רק מתפלל שאבא לא ייפגע פיזית.

• הכותב הוא הפרשן הפוליטי של עיתון 'המבשר'. המאמר פורסם הבוקר בעיתון