1.
הסקרים, כמו הסגרים, הם פועל יוצא של מדיניות הממשלה העכשווית. כשהתחלואה גוברת, מספר המנדטים של מפלגת השלטון נמצאת במגמת ירידה. כשהתחלואה צונחת, עקומת המנדטים של הליכוד שוב נמצאת במגמת עליה.
בסיומו של הגל הראשון, כשנתניהו הוכתר כמנצח הרשמי של הקורונה, הליכוד הריח את אוויר הפסגות של המנדט הארבעים. ככל שישראל העמיקה אל תחלואת הגל השני והשלישי, עקומת המנדטים של הליכוד השתטחה ויושבי העשירייה השלישית ברשימה החלו לחוש זעזועי הכיסא המתנדנד.
סיומו של הגל השלישי שנראה באופק – חרף התחלואה הגבוהה בימים אלו – יחד עם מבצע החיסונים היעיל, מזניק את נתניהו בחזרה אל עבר 30 המנדטים. המשמעות ברורה: קשה לחזות מגמות עתיד כאשר נותרו יותר מחודשיים עד למועד פתיחת הקלפיות. לפי התכנית, עד תחילת חודש מרץ, חמישה מיליון ישראלים אמורים להיות אחרי מנת החיסון השניה. זו מסה קריטית שתפתח את המרוץ מחדש ותאפשר לנתניהו להציג הישגים רבי עוצמה. גם הסכם שלום נוסף עשוי לשחק לטובתו. ככל שנתניהו יעבה את המנדטים של מפלגתו, גדלים סיכוייו להישאר בבלפור גם לאחר ליל הסדר הקרוב.
2.
המחנה שמבקש להחליף את נתניהו, מונה (נכון להיום) עשר מפלגות שמתחרות על 20 מנדטים בקירוב. יותר נכון, רסיסי מפלגות. לעיתים נדמה, שמחנה 'רק לא ביבי' סבור שכדי להחליף את נתניהו יש צורך ב-61 מפלגות ולא ב-61 מנדטים. לפחות חמש מהמפלגות בגוש המרכז-שמאל, מריחות את אחוז החסימה מלמטה. תלם של בוגי יעלון, תנופה של עופר שלח, מפלגת העבודה שטרם בחרה יו"ר, הכלכלית של ירון זליכה ואפילו כחול לבן של בני גנץ מדשדשת על גבול ארבעת המנדטים. גם מרצ מטיילת באזור אחוז החסימה. יאיר לפיד היחיד שיושב על קרקע יציבה. אפילו חולדאי נמצא רק שני מנדטים מעל אחוז החסימה. סחף קולות לעבר אחת המפלגות האחרות בגוש, ויו"ר מפלגת 'הישראלים' מבין שישראל היא לא רק מדינת תל-אביב ומבצע סיבוב פרסה בחזרה לעבר המבנה הגדול הסמוך לכיכר רבין.
הסיכוי היחיד לייצר אלטרנטיבה שלטונית, היא רק באמצעות איחוד של כלל הכוחות במחנה: יאיר לפיד, רון חולדאי, ניצן הורוביץ, אביגדור ליברמן, עמיר פרץ, בוגי יעלון, עופר שלח וירון זליכה. במסיבת עיתונאים שקיים גנץ ביום שני בערב הוא פנה אל כל ראשי מפלגות הגוש וקרא להם לשים את האגו בצד. בעודו יושב בממשלה תחת נתניהו, הוא הציע לאחד את כל מרכיבי הגוש שמבטיחים לא לשבת עם נתניהו. גנץ התנצל בשידור חי על כך שלחץ את ידו של מי שהוא היה אמור להיות מחליפו. במילים אחרות: למען מטרת העל – החלפת נתניהו – הוא מוכן לוותר על המקום הראשון. הוא לא מתעקש גם על המקום השני או השלישי.
הפוליטיקה אכזרית: בינואר 2019, בדיוק לפני שנתיים, נשא גנץ את נאומו הפוליטי הראשון כיו"ר חוסן לישראל. כניסתו למשחק הפוליטי והסחף הציבורי לכיוונו, אילצו את לפיד ויעלון לחבור לרשימה משותפת כשהוא עומד בראשה. 'חוסן לישראל', 'יש עתיד' ו'תלם' התכנסו לרשימה מאוחדת. כחול לבן נולדה, ולראשונה ייצרה אלטרנטיבה שלטונית לנתניהו כמפלגה עם למעלה משלושים מנדטים יציבים בשלוש מערכות בחירות. שנתיים אחרי, והנאום החגיגי ההוא נראה כהיסטוריה רחוקה לעומת הנאום המתחנן של גנץ ביום שני השבוע. רק לפני שבוע וחצי הגדיר גנץ את לפיד בראיון - "בן אדם ששונא אנשים". היום, הוא מתחנן לחבור אליו ולהתכנס תחתיו.
לא רבים במערכת הפוליטית נותנים סיכוי לאיחוד נרחב. ייתכן וכמה רסיסי מפלגות כדוגמת העבודה, עופר שלח ואולי גם זליכה, יחברו לחולדאי במחיר נמוך, מתוך מטרה שלא לשרוף קולות במחנה המרכז-שמאל. אולם אין שום תוחלת פוליטית בחיבור בין כלל הכוחות. ליברמן וניצן הורוביץ לא יכולים לדור בכפיפה פוליטית אחת. חולדאי לא עוזב את מניית הזהב של ראשות העיר ת"א כדי להיות מס' 2 במפלגה קיימת. לפיד עדיין מצולק מהאיחוד עם גנץ שאילץ אותו לוותר על הבכורה. מרצ שקיבלה שישה מנדטים, איבדה שלושה מחבריה – פרץ, שמולי, אורלי לוי – לטובת ממשלת נתניהו. הניסיון לאיחוד עם סתיו שפיר ואהוד ברק, היה מביך וכושל עוד יותר. אין להם שום כוונה לחזור להצגה שלישית.
השאלה הגדולה – עד כמה גנץ נחשב לכוח אלקטורלי ואיזו מפלגה תסכים לרכוש בבורסה הפוליטית את מניית כחול לבן שנמצאת בהתרסקות. אפילו כשלד בורסאי אין לה קונים. נכון ליום שלישי, יממה לאחר קריאתו הפומבית, ראשי המפלגות בגוש התחמקו כאשר אנשיו של גנץ ביקשו לקבוע עבורו פגישות. אפילו ירון זליכה, סירב בנימוס. לפיד קבע וביטל. עוד כמה מראשי המפלגות התחמקו מטעמי לו"ז עמוס. חולדאי תקף את הרעיון פומבית, אבל מנהל מגעים חשאיים. הסיכוי לחבירה של גנץ וחולדאי לא גבוה. המכשול העיקרי: ניסנקורן, מס' 2 של חולדאי, עשוי להטיל וטו על צירופו של מי שהיה יו"ר מפלגתו עד לפני חודש.
גנץ, לפחות בינתיים, נותר בבדידות מזהרת. כמו מחויב בידוד לאחר שנחשף לחולה מאומת, על גנץ נגזרה בדידות פוליטית לאחר חשיפה מאומתת לנתניהו.
בסבב הבחירות הראשונות, כולם הסכימו להיות כינור שני של גנץ. בבחירות הרביעיות אף אחד לא מעוניין בגנץ אפילו כגלגל חמישי.
גנץ אמנם מביא איתו בקושי 4 מנדטים בסקרים, אך יש לו קלף מנצח איתו הוא מבקש להיכנס למשא ומתן: תקציב בחירות עתיר מזומנים שנאמד בכמה מיליוני שקלים. לפיד מעדיף להביא את מצביעי כחול לבן מבלי להציב את גנץ כמועמד ברשימה. אולם הפיתוי של כמה מיליוני שקלים עשוי להיות התשלום לכרטיס הכניסה של גנץ לכנסת ה-24. הנאום של גנץ היה רק יריית הפתיחה במו"מ לאיחוד הגוש. עד ה-4 בפברואר, מועד הגשת הרשימות, צפויים לנו ספינים רבים.
לגנץ אצה הדרך לכל חיבור פוליטי. באופן תיאורטי, במידה וישראל נקלעת לתיקו פוליטי ומתגלגלת לבחירות חמישיות, גנץ ייכנס באופן אוטומטי בנובמבר ללשכת ראש הממשלה ולמעון בבלפור מתוקף החוק הקיים. כל עוד לא הוקמה ממשלה חדשה שמשנה את חוק יסוד הממשלה, הרוטציה תתקיים במועדה ונתניהו עשוי למצוא עצמו בתפקיד ראש ממשלה חליפי. כדי שהתסריט הזה יתממש, על גנץ להישאר חבר כנסת. כל תסריט אחר שבו הוא נשאר מחוץ לבית הנבחרים, מקיץ את הקץ על חלום ראשות הממשלה של גנץ.
רק שכפי שאמר השבוע ידידי זלמן וולף, גנץ שכח דבר אחד: יש הבדל בין מוטציה לרוטציה. המוטציה עוברת מאחד לשני. הרוטציה לא עוברת מאחד לשני.
3.
והנה תסריט יותר ריאלי שבסבירות לא מבוטלת עשוי להתרחש: בנט וסער, שחתמו ביניהם על הסכם עודפים, שומרים את הפתעת האיחוד בין 'ימינה' ל'תקווה חדשה' לתחילת חודש פברואר, רגע לפני הגשת הרשימות. זו הסיבה לפרידה המתוקשרת מסמוטריץ'. בנט חושש שברגע האמת, סמוטריץ' ימליץ על נתניהו. הוא מעדיף לוותר על שירותיו כדי לחבור למחנה ימין גדול ומאוחד מימין לנתניהו שמתנגד להמשך כהונתו. אל תתרשמו מההאשמות ההדדיות של פירוק הציונות הדתית. שני הצדדים מעדיפים להתגורר בבתים פוליטיים שונים.
במחנה המרכז-שמאל, זה שגנץ קרא לאחד את כלל מרכיביו, קוראים את המפה ומבינים שאיחוד בין סער לבנט מציב אותם בעמדת זינוק כאלטרנטיבה לנתניהו. איחוד כזה עשוי לאלץ אותם לחבור לגוש מאוחד בראשות לפיד וחולדאי, בתקווה שהשלם יהיה הפעם גדול מסך חלקיו. במקרה כזה – ייווצרו שלושה גושים מרכזיים – הליכוד, המרכז-שמאל, והימין המסורתי של סער ובנט. התמודדות תלת ראשית על ראשות הממשלה כשכל אחד מחזיק בחפיסה 30 מנדטים, פותחת את המשחק הפוליטי מחדש.
גם נתניהו מבין לאן נושבת הרוח. אין לו הרבה ברירות מלבד הניסיון לדחוף את סמוטריץ והבית היהודי בחזרה לזרועותיו של בנט. כשהימין הדתי ברשימה אחת הוא כבר ידע לפרק את מרכיביו לאחר הבחירות. הוא עשה את זה עם השר רפי פרץ. הוא ינסה לעשות זאת עם יו"ר הבית היהודי שייר שאת מקומו. גם את סמוטריץ ונציגיו ברשימת 'ימינה' הוא ינסה ללכוד.
בפירוק מפלגות נתניהו הוא רב אמן. הרכבת ממשלה זה כבר סיפור אחר.
4.
סמוטריץ הודיע על פרידה מבנט והליכה ברשימה עצמאית בשם "הציונות הדתית". בתגובה האשימו ב'ימינה' את סמוטריץ בפיצולה של הציונות הדתית.
ההיסטוריה תזכור את זה אחרת: בנט ושקד פרשו מהבית היהודי והימרו על מסגרת פוליטית חדשה: 'הימין החדש' שבהמשך הפכה ל'ימינה'. הסיבה: השניים מאסו בדרך ובשיטה שבה פוליטיקאים מתייעצים עם רבנים. מפלגת הבית היהודי שהצניחה את רפי פרץ לכס היו"ר, שינתה את שמה ל'איחוד מפלגות הימין' ונכנסה לכנסת עם חמישה מנדטים. 'ימינה' לא צלחה את אחוז החסימה. התמונות בהן נראה בנט מבלה שעות בחדר ועדת הבחירות המרכזית בניסיון לקושש פתקים אבודים של מפלגתו, היו מכמירות לב. בנט ושקד כבר היו בדרך לקריירה אזרחית. אלא שאז נקלעה ישראל לסבב בחירות נוסף. השניים קיבלו הזדמנות שניה ובאיחוד מחודש עם פלגי הציונות הדתית, גרפה המפלגה שישה מנדטים. הסדר שב על כנו.
במידה מסוימת, העובדה ש'ימינה' לא צלחה את מועד א', הייתה אחת הסיבות לפלונטר הפוליטי שסיומו טרם נראה באופק. אם לבנט ושקד היו ארבעה מנדטים בסיבוב הראשון, נתניהו לא היה משווע לקואליציה של 61 בסיבוב הרביעי. ככה זה כשחסר את הגרוש ללירה.