כל יום אני מוצף בשאלות כואבות, 'כבוד הרב מה עושים לנוכח האלימות המשטרתית וההסתה התקשורתית? האם לצאת להפגין? לנקוט באלימות נגד? לכעוס או לשתוק? וכן, האם להישמע להוראות משרד הבריאות, או להתנגד להם? מה אומרים גדולי ישראל?'
ת'אמת, שאין לי כאן תשובה חד משמעית מה עלינו לעשות, ובמצב כזה אני מורה לשואלים, שמבחינה ציבורית "והמשכיל בעת ההיא ידום", לא לנקוט בשום צעד אקטיבי, אלא להמתין ולראות מה יורו לנו גדולי ישראל, אך בנושא הוראות משרד הבריאות, כאן ההוראה ברורה גם מצד גדולי ישראל, יש להישמע להוראות במלואן.
אז לעשות משהו אקטיבי נגד השנאה והאלימות אין מה לעשות כעת, אך מאידך, בתור יהודים יראי שמיים איננו יכולים לפטור את עצמנו רק בטענות ובהאשמות כלפי אחרים, יהיו מוצדקות ככל שיהיו, ולומר 'צדיקים אנחנו ולא חטאנו', אלא במצבים כאלה עלינו להבין שבורא עולם מאותת לנו משהו, ואנו חייבים מיד לשנות דיסק ולעבור למצב של חשבון נפש עצמי ונוקב ולומר: 'אבל חטאנו, עוינו פשענו', וכפי שעשו אחי יוסף כשבאה עליהם העלילה הגדולה במצרים אמרו "אבל אשמים אנחנו". כן! זו לא בושה לתלות את האשם גם בנו, רק צריך לבדוק מהו.
במאמר מוסגר, אינני מתכוון להפיל את כל תיק הקורונה עלינו, כפי שעושים רשעי הערב רב בתקשורת הישראלית, וכן הפוליטיקאים ובכירי מערכת הבריאות, שאת כל כישלונם בהתמודדות עם הנגיף הם מפילים עלינו, ומבחינתם נמצאו האשמים לנגיף ותוצאותיו - החרדים. כמובן שגם לנו יש חלק בהתפשטות הנגיף כמו כולם, ואולי קצת יותר ביחס לאחוזינו באוכלוסייה.
אבל גם אם ניקח על עצמנו 30% מהתחלואה (כאשר חלקנו באוכלוסייה הוא כמחצית מזה), עדיין 70% מהתחלואה נמצאת אצל כלל האוכלוסייה. מי שהביא את הנגיף לראשונה היו אותם חילונים חסרי אחריות שהפיצו אותו בארץ, ואף הדביקו אותנו. מי שהתחיל את הסיבוב השני של ההדבקה היו אלה תלמידי גימנסיה רחביה בירושלים ובהרצליה.
מי ששיחרר את הסגר הראשון בחוסר אחריות, זו הייתה הממשלה שנכנעה לגופים אינטרסנטים שקיבלו גיבוי מהתקשורת הארורה. רוב החולים הקשים והמאושפזים הם לא חרדים, וכן התמותה בקרב החרדים ביחס למספר הנדבקים היא נמוכה ביותר, כך שאין פגיעה ממשית במערכת הבריאות בגלל החרדים, ובפרט שחלק גדול מהם מטופלים ע"י גורמים חרדיים פרטיים בבתיהם.
רוב הציבור החרדי הוא ממושמע ושומר על כל הנהלים של משרד הבריאות באדיקות רבה, אך יש יוצאים מן הכלל שהם לא בסדר וראויים לכל גינוי בשל חוסר אחריותם, כפי שבשאר האוכלוסייה בארץ יש יוצאים מן הכלל רבים, רק שמשום מה התקשורת הפושעת והמוטה איננה מתמקדת בהם, אלא רק בחרדים. כל מי שמאזין לתקשורת הישראלית, בטוח שהנגיף הזה הוא תוצר של החברה החרדית, ושהם ורק הם מפיצים אותו, כאשר האמת רחוקה כרחוק מזרח ממערב.
א"כ, לאן אני מכווין בחשבון הנפש? המציאות היום שהחברה הכי דחויה, שנואה ונרדפת במדינת ישראל היא לא החברה הערבית, לא הסוטים, לא העבריינים ואפילו לא הפלסטינאים, אלא החברה החרדית, וזה מעניין, כאשר דווקא בשנים האחרונות רבים בחברה החרדית עשו ועושים הכל כדי להתקרב לחברה החילונית, כדי להיות כמה שיותר ישראלים, ודווקא כעת הם חוטפים זבנג בפרצוף, למה? זה נגד ההיגיון! הרי החילונים כל הזמן הטיפו לנו להתערות בתוכם ולהיות חלק מהם ולהפסיק את התבדלותנו, א"כ, מה נשתנה אצלם?
תשובתי טמונה בשאלתי. חושבני שהמאיסות הזאת מגיעה לנו דווקא בגלל רצוננו להידמות לחילונים, להתקרבות היתירה אליהם ולאורחות חייהם. שלא נטעה - לקרב אותם זו מצוה עשה ענקית שבה אני משקיע את רוב ימיי, אך להתחבר אליהם ואל אורחותיהם זה אסון רוחני נוראי. ככה זה התחיל במצרים: (שמות פרק א, ו' – ז'): "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם", חז"ל מספרים לנו במדרש, שכאשר בני ישראל התרבו במצרים ומתו גדולי הדור, הם 'פתחו את העיניים' שלהם והחלו לצאת מהגטו היהודי בגושן ונפוצו בכל מצרים, בשווקים, בקרקסים, בתיאטרונים, באצטדיונים, בפקולטות ובקניונים. הם רצו להתערות ולהיות חלק מהחברה המצרית.
"ותמלא הארץ אותם", מצרים התמלאה בעמי ארצות יהודים, במתבוללים. בראות הקב"ה את העריקה וההתבוללות הזאת, את איבוד הרסן, את ההרס העצמי דאג להכניס "אהבה" בלב המצרים כלפי ישראל, ואז נאמר: "ויקוצו מפני בני ישראל", מלמד שנעשו כקוצים בעיניהם ושנאו אותם.
מיד החלו המצרים לתכנן את הפתרון הסופי, איך לחסל את היהודים. את הגברים בתחילה לשעבד בעבודת פרך ואח"כ להרוג, ואת הנשים לבולל ע"י נישואי תערובת. סבל רב סבלו עם ישראל במצרים, אך דווקא דרך הצרה והיגון, השנאה והדיכוי, הריחוק וההבדלה ניצל עם ישראל, ולבסוף יצאו משם מחוזקים היישר למעמד הר סיני.
אחים יקרים! מה שהיה במצרים, זה בדיוק מה שאנו רואים שמתגשם לנגד עיננו. אנו רואים אנשים חרדים וחרדיות, שבעבר שמרו באדיקות רבה את ההתבדלות מהחילונים ומהחילוניות, לא הגיעו למקומות הבילוי שלהם, בטח לא לאצטדיונים ולא לפקולטות והאוניברסיטאות, וכמובן שלא התחברו למדיה החילונית, ולא לשאר המכשירים והמרעין בישין.
כל זה היה בבחינת "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו". והנה, בשנים האחרונות, עולם הפוך אנו רואים. החרדים בהמוניהם נמצאים בכל אותם מקומות שהיו אסורים בעבר. הם מאמצים לעצמם אורח חיים מודרני ומרדני, משתמשים במדיה החילונית בצורה פרועה וחסרת מעצורים, לומדים לימודי כפירה ב'יעני' פקולטות דתיות/מסורתיות, ו"המחמירים" אף באוניברסיטאות חילוניות נטו.
מגיעים לתוכניות טלויזיה, תכניות מוזיקליות וריאליטי, הורים וילדיהם, גברים עם נשותיהם, כאילו שחומת ברלין נפלה. מרגישים סבבה בשילוב החרדילוני, שני עולמות בידיהם, עולם הזה ועולם הבא. מרגישים כבר רצויים בעיני החילונים שמאפשרים להם לחיות את עולמם החרדי, וגם להשתלב בתוכם. שומע אני אנשים חרדים מפורסמים, וביניהם בת של ענק בתורה שמפארת ומשבחת ומעודדת את המגמה הזו באומרה: "וואו! איזה מדהימים הם! רוצים הם בטובתנו. רוצים בהצלחתנו, ולא כפי שחונכנו לראות בהם כיצר הרע". לצערנו הרב, המודרניזציה שדבקו בה הביאה אותם למרדניזציה, וכעת הם נמצאים במידרוניזציה, וזועקים מודרנים אנחנו כאשר הם בהידרדרות במורד התלול.
בראות הקב"ה את הקריסה הרוחנית של בניו נאמניו החרדים לדברו, "דאג" הקב"ה לחשוף את האמת המסתתרת אחר כוונותיהם של אלה ש"קרבו" אותנו, וכאילו רצו רק בטובתנו. אומר לנו הקב"ה: חשבתם שהם מקרבים אתכם, אוהבים וחפצים בטובתכם ורוצים שתמשיכו לחיות את חייכם ומסורתכם והם אף יאהבו אתכם כפי שאתם, הנה האמת במלוא עוצמתה.
פתאום כל השנאה שלהם לעם ה' ולתורת ה' צפה במלוא עוזה. אנו רואים את אכזריותם וחוסר רחמנותם כלפינו. את שמחתם לאידנו, את שנאתם ואיבתם, שנאה שניחנו בה בד"כ הגויים האנטישמים שונאי ישראל בגולה. והנה האמת שהייתה נעדרת מעיננו התגלתה לנו במלוא עוזה, וזאת כדי שנעשה חשבון נפש, נעשה חישוב מסלול מחדש.
אין איסור להשתמש במודרניזציה כאשר היא עם גבולות איתנים אשר אינם מסכנים את רוחניותנו, אך המציאות שנקלענו אליה היום, הציבור החרדי על סף פירוק חלילה! אם לא נקום ונעצור את הסחף הזה לחילוניות, מי יודע איך זה יסתיים. בטוח שבורא עולם לא יתן יד לזה, וכשהוא יתערב יותר לעומק, אז זו תהיה אופרה אחרת, כי אז יתקיים מה שנאמר בנביא יחזקאל (פרק כ'): "(לב) וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה, אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן: (לג) חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי אלוקים, אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם: (לד) וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה:(לה) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים".
לסיכום, לאחר שהגענו למצב קשה של סבל ותחושת נרדפות ומאיסות של הרשעים כלפינו, עלינו לנקוט במספר דברים: ראשית, במלאכת אבותינו כפי שעשאוה במצרים: (שמות פרק ב, כ"ג): "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה", כלומר עלינו להרבות בתפילה וזעקה מתוך כאב ותחושות קשות, ולבקש מהקב"ה שיגאל אותנו מצרותינו. בנוסף, לזכור את הכלל הידוע שהיה במצרים, כאשר אתה עושה קידוש לגוי, הוא עושה לך הבדלה, וכאשר אתה עושה לו הבדלה הוא יעשה לך קידוש.
הדוגמא הטובה ביותר לכך היא, יחס המצרים למשה לאחר עשר המכות. כתוב בתורה "והאיש משה גדול מאוד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם", איך יתכן שדווקא משה שהיכה וגרם סבל נוראי למצרים, נהפך למוערך ביותר בעיניהם? התשובה לכך היא, שהם ראו במשה את דבקותו בה' ובתורתו, ובאי התרפסות וחנופה למצרים ותרבותם, ולכן העריכו אותו וכיבדוהו מאוד. ה"ה בימינו.
כאשר מקדשים את החילוניות והחילונים, אז הם כבר ידאגו לעשות לנו את ההפרדה, וכפי שהם עושים לנו היום. אך אם נעשה להם ומהם הבדלה, דהיינו נתנתק מתרבותם ונסתגר בתוך תרבותנו ואמונתנו, אז הם יקדשו אותנו, כלומר יבינו ויעריכו את דרכנו.
הצגת כל התגובות