בהמשך ל'שיגרת קורונה', אם ניתן לקרוא לזה שיגרה... חל שינוי באופי הפורומים בהם מתקיימים הדיונים ומתקבלות החלטות, הם עברו ממפגשים פרונטליים, ישיבות רב שיח ודיונים אפרוריים, ומחייבת אותנו למצוא דרכים יצירתיות יותר וכלים אחרים על מנת לנהל דיונים, להשיב לטענות, ובכלל לייצר שיח עניינו על כל דבר וענין.
כמו גם הלימודים במחצית השניה של השנה, התקיימו לפחות בחלקן במרחבים הטכנולוגיים השונים, ולא רק בכיתות לימוד פרונטליות קלאסיות. על התכניות לשנת הלימודים הבאה אולי נדון בהמשך הטור, בתקווה לחזרה לשגרה בריאה ותקינה בקרוב.
במסגרת זו התקיים השבוע דיון וירטואלי מרתק, וברצוני לשתף את הקוראים בחלקו של הדיון, ובתובנות שעלו ממנו תוך כדי הדיון. במסגרת דיון על מסגרות החינוך ופתיחת שנת הלימודים בעירנו חדרה, העלתה סמנכלי"ת עיריית חדרה ד"ר אסנת ספורטה גילוי מדהים: "היום למדתי משהו חדש... "משבר" בתלמוד הוא כינוי לכיסא עליו יושבת היולדת בזמן הלידה. זה המקום בו נוצרים חיים חדשים". מתוך התובנה הזו היא סיימה: "מאמינה בכל ליבי שגם ממשבר הקורונה יכול לצמוח משהו חדש וטוב"... בהתאם לכך היא צירפה את התוכנית החדשנית והמפתיעה שלה למערכות החינוך בעירנו בעידן קורונה.
המשך השיח בנושא היה מרתק גם הוא, הרב אלמוג וגנר הגיב לדברים ודייק אותן: "משבר הוא מקור לחיים ושפע. המשבר הוא המקום שבו יולדים. כאשר יוסף הצדיק הגה את התוכנית להתמודדות עם שנות הרעב במצרים הוא נקרא "המשביר". (ומכאן שורש שמו של "המשביר לצרכן", כמקום של שפע מזון ומוצרים).
גם אני הגבתי לדיון, וציטטתי את הכתוב בנביא ישעיה: "כִּי בָאוּ בָנִים עַד-מַשְׁבֵּר - וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה", וסיימתי בתקווה שהפעם יישאר גם כח ללידה, בסימן טוב ובמזל טוב!
•
השבוע אנו נכנסים לחודש אלול – חודש הרחמים והסליחות – חודש של התחלות חדשות, של שינוי התקדמות והתחדשות. חודש בו שערי שמים נפתחים, ואנו מלאי תקווה לשינוי מבורך.
אך לכך ישנו תנאי, כפי שחז"ל מגלים לנו את מידת ההשתדלות שהקב"ה כביכול מצפה מהאדם לעשות: "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם". כלומר, אתם תעשו רק את תחילת העבודה, ואני אעשה כבר את השאר.
"פתחו לי פתח", אותו פתח שנדרש לשינוי וניצול הימים, הוא הרצון הכנה והאמיתי ליצור את השינוי, כמשל הנקב של המחט, נקב מפולש למקום הנכון. הגודל אינו הקובע, אפילו כחודו של מחט מספיק, אבל הוא חייב להיות נקב מלא, שנותן פתח לשינוי. האתגרים העומדים לפתחנו אף אינם ידועים לנו, כפי שאף אחד מאיתנו לא צפה בתחילתה של שנה את אתגר הקורונה שחדר לעולמינו, אך ההחלטה מצידנו חייבת להיות נוקבת ומשולמת, לא משנה באילו תנאים, הפתח מצידנו חייב להיות מוחלט, ולולא הרצון להתקדם למרות ועל אף כל האתגרים, לא נתקדם לשום מקום.
וברוח התובנה של המושג "משבר" שבו פתחנו, ברמה האישית אני מכיר כמה וכמה אנשים טובים, שימי הקורונה היו ימי הפריחה שלהם. כלכלית ועסקית. כלומר, הסיטואציה לא היא שיוצרת את המצב שלנו. יש לכל אחד ואחד מאתנו אפשרות לנצל כל סיטואציה לדבר מבורך. הדבר תלוי בהחלטה שלנו, באמונה ובבטחון ובידיעה כי הכל נגזר משמים, והתפקיד שלנו הוא רק ליצור את הפתח מצידנו.
•
בפרשת השבוע, פרשת שופטים, אומרת התורה "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה". הרבה פירושים נאמרו לבאר את משמעות ההקשר בין האדם לעץ השדה. אחד ההסברים הוא שככל שהשתיל יותר צעיר כך יותר קל לנווט אותו. ליישר, לשפר. כך גם בחינוך, הגיל הרך הוא הזדמנות שאסור להחמיצה, להשפיע לטובה. ואם פתחנו בתוכנית של ד"ר ספורטה, אציין כמה נקודות רלוונטיות שאכן, יש ביכולתם להשפיע על הילד והתלמיד ועל עתידו.
נקודה ראשונה היא שבני הנוער טוענים שאינם מעוניינים בלמידה מרחוק. הם רוצים לקום בבוקר, להתלבש ולצאת מהבית ולבוא לבית הספר. לכן החלטנו שמודל חדרה יעשה יותר למידה מקרוב ופחות מרחוק.
בנוסף: למה ללמוד על הסביבה החופית בכיתה אם אפשר בחוף? בפארק נחל חדרה אפשר ללמוד הרבה היסטוריה.
אנחנו שואפים שהילדים יהיו ביחד מראשון עד חמישי. בימי שישי הכוונה היא לקיים פעילויות חברתיות שונות, וכן סדנאות שיהיו חלקן בתשלום וחלקן בחינם.
כמו כן קראה למשרד החינוך לאפשר לרשויות המקומיות גמישות בשימוש בתקציב כך שהמנהלים יוכלו להמיר חלק משכר המורים למימון הסדנאות. כך נוכל לאפשר למידה במוזיאונים ובתיאטרון. אני מאמינה שנהיה חלוצים, ואם חדרה תעמיד מודל ותוכיח שהוא ישים, רשויות אחרות יחקו אותה, וגם משרד החינוך יכניס את זה למדיניות שלו.
הצבעתי כאן על מספר נקודות בלבד, שנותנות תקווה ליישום פורה ומוצלח לילדי העיר ולעתידם גם בתקופת הקורונה.
•
ולסיום, בתקופה זו של חודש אלול, כמבואר בספרים הקדושים שבתקופה זו כביכול "המלך בשדה", זה ביטוי שמקורו במשל למלך שיצא מארמון המלוכה אל השדה, וכביכול כך הקב"ה מקבל בחביבות את כל יהודי מכל נקודה בו הוא שרוי, ושומע את בקשותיו, כאותו מלך שיוצא אל אנשי מדינתו לפגוש אותם בשדה, לשמוע את בקשותיהם בשפה שלהם.
אנו תקווה, כי תכנית הלמידה של העיר חדרה, תסייע להעניק הזדמנות פז "לפגוש את המלך בשדה", יהדות, מסורת, ערכים - בשדה, ביער, בנחל ובחוף הים. ולהרחיב את הדעת, את האופקים, ואת הידע – לקראת חודש החגים הבאים עלינו לטובה.