This browser does not support the video element.
זוכרים בדרך שלנו: יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, מדינת ישראל זוכרת את 23,816 הלוחמים שנפלו במערכות ישראל ו-4,166 האזרחים שנרצחו בפיגועי טרור, אנחנו ב'כיכר השבת' - זוכרים בדרך שלנו!
לראשונה ב'יום הזיכרון', גדולי התורה והרבנים בשיעורים מיוחדים וחשובים על אחדות ואהבת ישראל.
שיעורו של הרב יונתן זקס:
ישנו פסוק אחד שהדהד בי, קיבל משמעות מיוחדת לאורך כל המגפה הזאת, וזוהי מציאות אנושית: זהו פסוק מפי דוד המלך (תהילים ל) בו הוא אומר: "ואני אמרתי בשלוי בל-אמוט לעולם".
>> הצטרפו כאן ועכשיו לאמירת תהילים לזכר הנופלים <<
הייתי כל כך בטוח, אמרתי לעצמי – שום דבר לא יזיז אותי ולא יזעזע אותי – כזה היה העולם לפני שכל זה התחיל. כולנו הרגשנו כה בטוחים (גם בעצמנו), כל כך מוגנים, עשירים ומשגשגים, כל כך מתקדמים טכנולוגית... ואז פתאום – "הסתרת פניך הייתי נבהל". זה מה שכל העולם הרגיש!
ואז ממשיך דוד המלך ואומר שהוא התפלל לה' – "מה-בצע בדמי, ברדתי אל-שחת" – ריבונו של עולם, אתה צריך אותי חי ולא, ח"ו, להיפך. ואז ה' מרפא אותו, והוא חוגג.
אך הדבר שממש הפעים אותי – איזה שם הוא נותן למזמור הזה? מן הראוי היה שיקרא לו מזמור לתודה, הודיה לה' על כך שריפא אותו ממחלה – זוהי הכותרת המתבקשת! אך הוא לא קרא לו כך – הוא קרא לו "מזמור חנוכת הבית". שיר חנוכת הבית לדוד. מה הכוונה? למה התכוון דוד המלך?
הוא התכוון לומר שלאחר שהסתיימה כל התקופה הזאת של חולי, הוא אומר לעצמו: מתוך כל הכאב והטראומה הזאת, תן לי לבנות משהו. אני לא רוצה סתם לשכוח מזה – אני רוצה לאזן, לקחת את כל האנרגיה השלילית הזאת ולהפוך אותה לאנרגיה חיובית. ואני רוצה לבנות משהו. ובאותו רגע הוא חושב על הרעיון לבנות את בית המקדש.
העם היהודי תמיד לקח טראומה שעבר והשתמש בה, מינף אותה כדי לבנות משהו. ואולי הטראומה הגדולה מכולן - השואה – שמשה כדי למנף את העם היהודי להחליט יחד שעלינו לבנות משהו מתוך הדבר הזה.
לכן, כאשר אנחנו מודים לה' על כל אלה שהגנו על זה, נלחמו למענו, אף מסרו את נפשם למען ישראל – אנחנו גם נושאים תפילה על כל מי שאינו בקו הבריאות היום: יהי רצון שהקדוש ברוך הוא ישלח לכל חולי ישראל ולכל חולי עולם רפואה שלמה מן השמים, רפואת הנפש ורפואת הגוף, השתא בעגלא ובזמן קריב, ונאמר אמן.