השעון מתקתק ומלוח השנה נתלשים הדפים. מהארכה השניה נשארו 12/13 יום בלבד שהוקצבו לסיום המו״מ הקואליציוני, בין הליכוד ל5 שותפותיו המיועדות להיכנס לקואליציה - ועדיין אין התקדמות לסיכומים ותפקידים. רוה״מ שמודע אישית למגעים, אמר בהופעה פומבית בקיסריה, כי "כל הסיעות, למרות קוטנם היחסי, דורשות דרישות בלתי-אפשריות שעוד מתנגשות ב-180 מעלות אחת בשנייה". העובדה שהקואליציה תלויה בכל אחד ממרכיביה, מעצימה ומגחכת את הדרישות. לדברי רוה״מ: המו״מ הקואליציוני הופך לבלתי אפשרי. סיעה אחת ביקשה ארבעה תקנים לכל אחד מהח"כים שלה. ארבעה תפקידים. מאחר ו3 סיעות בנות 4 חכי״ם! ניתן לנחש מי הסיעה.
ביהדות-התורה לא מצליחים לגבש הסכמות בין מרכיבי הסיעה, פגישות המו״מ נדחות וחוזר חלילה. גורמים הקרובים למו״מ טוענים, כי הסיבה לדחיות החוזרות ונשנות, מחלוקת פנימית בתוך יהדות התורה, ובתוך מרכיבי אגודת ישראל, בנוגע לחקיקת חוק הגיוס החדש. צוות המו״מ ביקש לקבל מסמך שיבהיר מהי עמדתה הרישמית של המפלגה בסוגיית הגיוס ומהם הקווים האדומים שלה. אך הזרמים השונים במפלגה לא מצליחים להגיע להסכמה על נוסח מסמך שכזה. לטענתם, גורם בכיר במפלגה אומר, כי לא מדובר רק בהתנגדות סגן-השר יעקב ליצמן עפ״י הנחיית רבו האדמו"ר מגור, אלא גם של סיעת דגל התורה, שאותה מוביל משה גפני.
את הכדור הלוהט גלגל לפתחה של הסיעה-המאוחדת עם 8 חכי״ם ובצירוף ש״ס 16 חכי״ם, איווט ליברמן. ליברמן עם סיעה בת 5 מנדטים מכתיב את סדר היום. כוחו של ליברמן, עקשנות וחד-משמעיות. אצל ליברמן דובר יחיד, אין מו״מ עם גורמים ותתי שליחים. ליברמן כלל לא משתתף במו״מ, שלוחיו מצטטים את הבוס! אין להם מנדט לסטות. ביהדות-התורה ארבעת הקודקודים מופיעים אישית לישיבות המו״מ. גם הרביעיה השניה לא אוטמת פיה ולשונה. יש להם מה לומר! הסיעה לא מדברת בקול אחד ואחיד, הם שותפים ברצונות, הניואנסים שונים. בצוק העיתים, הצד השני למו״מ שומע מה שנוח לו. מכאן הכל סחיט, מוכן לפשרות ותיקונים. להבדיל מליברמן, לחרדים אין אמירה ברורה. וחבל.
על ׳השבת׳ וויתרו. מכתב דל ומתנצל של רוה״מ, סיפק את הסולם שאולי היה עדיף לא לעלות עליו! באם אלו תנאי הסיום. כסף ותקציבים לא יהיו בעיה. דרישות פרסונאליות לא נעים לומר בקול ולהבליט. חוק-הגיוס החדש, ׳עקב האכילס׳ האמיתי שליהדות-התורה אסור לוותר. בבת עינה, ההצדקה לקיומה. אצל ליברמן זו אג׳נדה. עצם הישיבה למו״מ, הנסיונות לפשרה והתגמשות מול ההחלטיות של ליברמן ושליחיו, כרו את הבור הנוכחי. אולי ושמה, בדיעבד ניתן לשנות נוסחאות ולהשאיר דברים תלויים! ספק רב. בכל מקרה ההצעות היו צריכות לבוא מצד ליברמן, ולא לליברמן. הבדל מהותי. נקודת ההתחלה, אין על מה לדבר.
ליהדות-התורה אין מה לפחד מבחירות חוזרות. אדרבא, עמידה איתנה על עקרונותיה הבסיסים, יכולה להחזיר הביתה חוגים שפרשו, ולחזק הכוח הפרלמנטרי. סוד גלוי שלבחירות האחרונות נערכו בשבוע, מקסימום בשבועיים האחרונים. הערכות מסיבית חודש, חודשיים קודם! הוצאת גדוה״ת לרחובה של עיר ולא רק במקומות בודדים, יכולה להוסיף אלפי קולות. לפעמים נראה, שלא מעוניינים. כל ח״כ מדברר את עצמו ומחפש תפקידון לעצמו, אין סיעה ואין מדיניות אחידה. פדרציה של זרמים. לא מחפשים צרות. התפקידים לראשי הסיעה, מוגדרים וקבועים. גם באם יהדות התורה תהיה 10 חכי״ם, דבר אפשרי. גפני יישאר בכספים וליצמן בבריאות. אין שאיפה לקידום אישי וקבלת תפקידים משמעותיים מרכזיים. סוג של עייפות החומר, מהול באי פרגון לאחרים.
כיום המפלגות החרדיות נמצאות בשיא כוחם. גם באם בעתיד יעלו במנדט או שניים, כוחם הסגולי לא יתחזק יותר. בלעדיהם אין. תפוח ביד עדיף על שניים על העץ. כעת נוצר זמן איכות לקבע עובדות לדורות. העובדה שנתניהו עומד בראש הליכוד משחקת לידי החרדים. את כל הצד השני של המפה הפוליטית מובילה אג׳נדה: ׳רק לא נתניהו׳. לנתניהו אופציה יחידה לקואליציה, הימין והחרדים. ביום שאחרי נתניהו, מכל סיבה שהיא, יהיו אופציות נוספות ומרובות לקואליציה ללא חרדים. חקיקת חוק גיוס חדש NOW, הופכת להיות חוב-קדוש, לא רק כמטבע לשון לבחירות.
מי שמעז מצליח, בפרט כשהוא מחזיק במפתחות, השלטר בידיו. אין קואליציה לנתניהו ללא החרדים. גם באם יגררו לבחירות חוזרות. אסור לדחות סיכומים ואסור להשאיר דברים פתוחים. עידן האג׳נדה ׳רק לא נתניהו׳ חייב להיות מנוצל, ע״י מי שבנימין נתניהו אצלו לכתחילה. אין חשש אמיתי מתוצאות שונות בבחירות חוזרות, האג׳נדה של החצי השני לא תשתנה ולנתניהו בראשות הליכוד אין קואליציה אחרת. אסור לקחת צאנסים בחוק הגיוס, ׳ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמה לא תפנה׳. היום הזמן.