העיר ערד סוערת: סכסוך חריף בין חסידי חב"ד בעיר, לבין חסידי גור, הביא בשבועות האחרונים למספר אירועים חמורים ביותר של אלימות, הכל כמובן בשם הדת, כשהויכוח הינו סביב השאלה, מי ישלוט בבית הכנסת המקומי.
מבנה המריבה הינו בית הכנסת המשמש כ'בית הכנסת המרכזי' של העיר ערד. זהו מבנה מכובד המכיל כ-200 מקומות ישיבה. הוא נבנה לפני כ-40 שנה על ידי עיריית ערד, ומנוהל על ידי אנשי "עמותת בית הכנסת המרכזי".
המדובר בבית הכנסת המשמש בתפילות היומיומיות עבור מתפללים מהציבור הדתי לאומי. לצד אלו, משמש המקום גם לעלייה לתורה של תושבים החילונים הבאים לערוך שם את הבר מצווה לבניהם, וכן גם לסיורים של תלמידים מבתי הספר והגנים בעיר, הבאים לבית הכנסת בכדי ללמוד מעט מושגים יהודים, ובפרט בתקופת החגים.
הכל החל לפני כמה חודשים, כאשר רב העיר הרב בן ציון ליפסקר זצ"ל, שהוא חסיד חב"ד ידוע, חלה ואושפז. מחלתו הותירה אחריה חלל עצום. לא רק בכהונת הרב בעיר ורב בית הכנסת, אלא גם בעצם היעדרו של האיש שהיה הרוח החיה מאחורי כל הפעילות היהודית בבית הכנסת.
בעקבות כך, פנה וועד בית הכנסת אל שליח חב"ד בעיר – הרב אברהם זלמנוב, וביקש את עזרתו בכך. ואכן, הרב זלמנוב נענה לפנייה. במשך כל ימי האלול ערך שליח חב"ד בבית הכנסת, פעילות יהודית גדולה, כשהוא מארח במקום רבים מתלמידי העיר, מסביר להם על משמעות הימים הנוראים, תוקע בשופר, ועוד ועוד.
עם פטירתו של הרב ליפסקר, ובעקבות בקשת וועד בית הכנסת מהרב יעקב מנדלסון – חתנו של הרב ליפסקר – למלא את מקום חמיו, עלה גם רעיון נוסף: בית הכנסת שסבל מהידלדלות במספר המתפללים, יתמתזג עם בית הכנסת של חסידי חב"ד, אלו יעברו לבית הכנסת המרכזי ויאכלסו אותו באורח קבע, וכך יתמלא בית הכנסת מחדש במתפללים רבים.
הרעיון הזה לא עלה סתם בחלל ריק. במשך כל השנים, שימש הרב מנדלסון ממלא מקום של חותנו, וכאשר חותנו נעדר מבית-הכנסת, מילא הוא את מקומו ונשא דרשות והנהיג את בית-הכנסת. חסידי חב"ד היו במשך השנים הקוראים בתורה, תוקעים בשופר ומילאו תפקידים נוספים בהתנהלות בית-חב"ד.
באותה עת בדיוק, בית הכנסת החב"די סבל משורת בעיות במיקומו הישן, ואף עמד בפני פינויו משם. הצעת האיחוד עם בית הכנסת המרכזי, הייתה עבורם פתרון לבעיה.
אלא שבעיות רבות היו בדרך לאיחוד בין בית הכנסת המקומי - לבין 'בית חסידים חב"די'. כך למשל, וועד בית הכנסת לא אבה לשמוע על אפשרות לאיחור שעות התפילה בשבת, בהתאם לנוהג החב"די.
אולם כידוע, אין דבר העומד בפני הרצון, וכך, ישבו להם שני הצדדים למשא ומתן, כל צד התגמש מעט וויתר על חלק מדרישותיו, הסכם מפורט נכתב ונחתם כדין, ובא לציון גואל.
בעקבות הסיכום, פרסם וועד בית הכנסת מודעה גדולה בעיתון המקומי, בה הוא מברך את חסידי חב"ד על המעבר. "הננו מקדמים בברכה את שובם של החברים הוותיקים 'קהילת חב"ד' לבית הכנסת המרכזי. אנו מאחלים להם התאקלמות קלה ושמחה והמשך שיתוף פעולה, על מנת שבית הכנסת יהווה מגדלור של טוב וחסד לתושבי ערד".
על המודעה האמורה חתם ישראל פשטיצקי יו"ר עמותת בית הכנסת המרכזי, יחד עם חברים נוספים בעמותה.
מכאן הדרך לאיחוד בפועל הייתה קלה. חסידי חב"ד סגרו את המקום ששימש להם עד כה כבית כנסת, והעבירו לבית הכנסת המרכזי את כל הריהוט והציוד שהיה ברשותם.
בימים הראשונים היה הכל טוב ויפה. אלא שהיה מסתבר מי שהאיחוד הזה לא נשא בעיניו חן. קבוצת חסידי גור בעיר, שלטשו עיניהם אל מבנה בית הכנסת, הודיעו כי לא מקובלת עליהם הענקת המקום לחסידי חב"ד. "אנו קבוצה גדולה הרבה יותר, ועל כן המקום הזה צריך להגיע לנו".
הטענות הללו נותרו בעינם, גם נוכח הודעת וועד בית הכנסת, כי הוא החליט לקבל את חסידי חב"ד, ולא את חסידי גור. "חסר לנו מקום ובית הכנסת הזה צריך להיות מגיע לנו" טענו בגור.
הודעת וועד בית הכנסת לא הרשימה את הגערר'ס, והם לא אמרו נואש. בהוראה מלמעלה, סגרו השטיבלאך בעיר את שעריהם, ומאות חסידי גור הגיעו להתפלל בית הכנסת המרכזי, תוך ניסיון לקבוע עובדות במקום.
וזו הייתה רק ההתחלה. מהר מאוד הגיעו ההפרעות לתפילה, אחריהן גם תגרות הידיים, זריקת ריהוט, ועוד מעשים שאין מקומם בין יהודים יראים, ובוודאי לא בתוך היכל בית הכנסת.
בשלב זה נאלצה גם המשטרה להתערב במלחמות היהודים, כאשר גם כמה 'צווי הרחקה' חולקו בדרך למען הרגעת הרוחות, אולם ללא הועיל. כל צד התבצר בעמדתו.
בתווך נעשים כל העת ניסיונות פשרה וגישור בין החסידים הניצים. גם אמש, נערכה פגישה טעונה בין הצדדים - בניסיון להביא לפתרון בדרכי שלום, אולם זו התפוצצה בלא כל תוצאה.
וכך, עשרים שנה אחרי שחסידות גור יצאה למען חסידי חב"ד בקמפיין של "גם אני נגד החרמת עדה קדושה בישראל", יוצאת אותה חסידות ממש, למאבק אלים הרבה יותר נגד חסידות חב"ד. הפעם על הפרק - אין "משיחות", רק נדל"ן פשוט.
הצגת כל התגובות