הקריטריון 'להיות מקובל' // שלמה קוק

שלמה קוק עם הגר"מ אליהו זצ"ל (באדיבות המצלם)

1.

מה לכהן בבית הקברות? ליו"ר ועדת הכספים – פתרונים.

השבוע השתתף ח"כ מוישה גפני בוועידת שמאל מובהקת של עיתון 'הארץ' (ובשמה המכובס: "ועידת ישראל לשלום"). גם אני הופתעתי מנאום 'מה יפית' נלהב שנשא גפני. "הפלסטינים היו פה לפנינו ואנחנו אלה שהוצאנו אותם מכאן במלחמה או בשלום", אמר גפני – וזכה, איך לא, למחיאות כפיים במבואות המלון התל-אביבי בו היא התקיימה. רגע, השיא עוד לפנינו. מחיאות הכפיים סנוורו את גפני והוציאו ממנו את האמירה הבאה: "השמאלנים יותר אינטליגנטיים מהימין". אכן, משפט אינטליגנטי נגד ציבור ענק בישראל. המארח הוא, למי ששכח, העיתון לאנשים חושבים.

סביר להניח שהציטוטים מדויקים, שכן גפני לא הכחיש אותם, רק ניסה – באמצעות עוזרים ודוברים – לחדד ולהיתלות באילנות גבוהים. האמירות של גפני, שגרמו שוב להרחבת השסע עם הימין הדתי, מסבירות בפעם המי יודע כמה מדוע אין תפקידם של ח"כים חרדיים להתבטא בנושאים מדיניים. תהליך ריפוי הנזקים מול בני בריתנו בימין, יהיה ארוך וכואב.

אהבתי את הכנות של עמיתו למפלגה. סגן שר החינוך אמר בתמצית את מה שכולם חשבו. "אולי גפני הגיע אחרי הפלסטינים", אמר פרוש בירושלמית עתיקה. "אני נמצא כאן שמונה דורות. ההתחבקות עם השמאל תמוהה, מרגיזה ואין בה כל תועלת".

אני הקטן יותר מודאג מסדר-היום החדש של גפני. למחרת ועידת השלום הוא כיכב בוועידת 'דה מרקר' וחוזר חלילה, ושוב עוזריו דאגו לשלוף ציטוטים לאומה הישראלית, כאילו השלים היו"ר הנכבד את שורת המשימות שבגינן נשלח על-ידי הציבור החרדי לכנסת. מה עם מצוקת הדיור? ומה חדש בגזרת חילולי השבת במרכולים וברכבות? מה מתקדם בחוק נגד מזימת 'הכותל הרפורמי'? ואיך, אם בכלל, הוא פועל לקדם את התחבורה הציבורית של חברו הנמרץ לסיעה, יעקב אשר, שעשוי לסייע להוזלת עלויות הנסיעה של תלמידי הישיבות? בשורה התחתונה, כיצד הועילו האמירות של גפני למצביעים בפועל והמצביעים בפוטנציאל של 'יהדות התורה'? ובכן, לא רק שלא הועילו, כי אם הזיקו.

מילה בסלע, אמרו חז"ל, שתיקה בתרי. לא צריך להגיד כן לכל הזמנה, גם אם השמות המשתתפים בה נוצצים.

ובכל-זאת, שכר שיחה נאה – ושמא גם שכר פרישה מהוועידות הבאות – מגיע לו, לגפני. "הדבר הראשון החשוב במעלה היא שמדינת ישראל תהיה מדינה יהודית. אחרת, אין לנו זכות לנהל משא ומתן עם הפלסטינים", אמר בנאום ב'הארץ'. אני חותם על כל מילה.

2.

ביום שני הקרוב, כ"ה בחודש שניתנה בו תורה, יעלו המונים לציונו של הראשון לציון הגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל בהר המנוחות. שבע שנים חלפו מהסתלקותו של הענק שבחייו (וגם במותו) לא זכה לכבוד הראוי בקרב הציבור החרדי, רק בגלל מכת ה'קיטלוג' הפושה גם בקרב מחננו.

זכיתי להתבשם מהודו של הרב זצ"ל, בראיון שהעניק לי חודשים אחדים טרם הסתלקותו. הוא נפל למשכב, המונים התפללו לרפואתו של רבי מרדכי צמח בן מזל ("זו טעות", תיקן הרב בראיון. "לאמא קראו מזל. לא מזל טוב"), והוא קם ממיטת חוליו. הגעתי לביתו בקריית משה בימים הספורים שבין ההתאוששות להתמוטטות השנייה ממנה לא קם. למפרע התברר כי היה זה הראיון האחרון שהעניק עלי אדמות.

מה ההבדל בין לימוד התורה של היום ללימוד התורה של פעם? שאלתי.

"היום", השיב הרב בחיוך שלא אשכח, "יש להם מחשבים. במחשבים אפשר הרבה ללמוד. זה טוב. אבל זה מטמטם את המחשבה. מקודם, אם היה צריך לחפש איזה גמרא, היה הולך לארון ספרים. היום, הכול במחשב. בשבת, כשאין מחשבים, לא יידע כלום".

כבר באותם ימים החלו לככב מקובלים בגרוש, שכל קשר בינם לבין תורת הנסתר מקרי בהחלט. התעניינתי אצל הרב – שזכה לשמש את גדולי המקובלים ונודע גם כמקובל בפני עצמו – מהו בעיניו הקריטריון הבסיסי 'להיות מקובל'.

"קודם כל", השיב הרב, "צריך לעבור ארבעים שנה. שנית, צריך להיות 'מלא כרסו בש"ס ופוסקים".

- יש מקובלים מקלים, ניסיתי. הם אומרים: בדורנו המיותם גם לצעירים מותר ללמוד תורת הנסתר.

"אלה מקובלים מודרניים", השיב הרב.

- הרב היה מקורב לבבא סאלי.

"מאוד".

- שמעתם ממנו את דעתו בנושא?

"הוא היה בעד שילמדו קבלה. היה אומר: 'ילמדו קבלה – ואחר-כך יתמלא כרסם בש"ס ופוסקים'".

- הרב חולק עליו?

"המציאות, שהיום זה לא כמו שהיה בזמנו. צריך לדעת. כל דור, יש לו את המציאות שלו. הדור הקודם היה אחרת. היום אנשים שואלים שאלות. היום יש אנשים שרק פתחו ספר קבלה וכבר מכריזים על עצמם מקובלים. אם הבבא-סאלי היה חי בדורנו, היה אומר שצריך קודם להיות בן ארבעים ולמלא כרסו בש"ס ופוסקים ורק אז ללמוד קבלה".

כששאלתי את הרב אליהו על שמירת המסורת, אמר: "כל אחד צריך לזכור שיש לו אבא וכל אחד צריך לנהוג כפי שנהגו אבותיו מבלי לשנות. אני נגד זה שכשספרדי עולה שליח ציבור אצל אשכנזים, הוא מבטא חזנות כמו האשכנזים, או אשכנזים שעולים אצל ספרדים ומבטאים כמו ספרדים. לא כך! איך שנהגו אבותיך – כך תעשה".

שאלתי גם על הקשיים שמערימים מנהלי המוסדות על תלמידים ותלמידות המבקשים לבוא בשערי מוסדותיהם, ובפרט בסמינרים. 'חכם אליהו' דפק על השולחן בעוצמה. ניכר היה כי הנושא בנפשו. "לא תמיד הסיבות לאי-קבלת תלמידות הן אמיתיות. צריכים להקים בית דין של שלושה דיינים מכל העדות והחוגים. כל בת שלא תתקבל לסמינר, יוזמן המנהל והנושא יבורר לעומק. הסמינרים חייבים לקבל את הסמכות של בית-דין זה, כי אחרת זה לא שווה כלום".

3.

ספרים, רבותי, ספרים. שבוע הספר בעיצומו, ועיקרו הוזלת ספרים והוקרת סופרים. ושוב נשמעים הספדים על עולם של נייר-עץ שחור-לבן ההולך ונכחד לטובת מסכים צבעוניים עם כיתובים מרצדים.

ויש את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המבקשת, כמו תמיד, להצדיק את קיומה. האם עם ישראל ראוי עדיין לתואר 'עם הספר'? ביקשו הסטטיסטיקאים, העושים לביתם מהמסים שאנחנו משלמים, לברר. ובכן, הם גילו את אמריקה: חרדים קוראים הרבה יותר ספרים לעומת החילונים! בעוד שבקרב ציבור החרדים 72% קוראים ספרים לפחות פעם בשבוע, רק 40% מקרב האוכלוסייה החילונית קוראת ספרים פעם בשבוע.

הם, כמובן, מדברים על ספרות פנאי. זו מבחינתם ההוכחה להיותנו 'עם הספר'. אך זו טעות איומה ומגוחכת. עם כל הכבוד לספרות הכללית, עם כל הכבוד אפילו לספרות החרדית ההולכת ומתפתחת, לא בזכותה נהיינו ל'עם הספר'. האיכות ולא הכמות, המעשה ולא המדרש, הם-הם הקובעים. שוו בעצמכם מישהו שמכור לקריאת ספרי טלפונים. היעלה בדעתכם כי הוא נחשב לתולעת ספרים?!

לכינוי 'עם הספר' ראוי מי שחי על-פי ספר הספרים. נקודה.

• טורו של שלמה קוק מתפרסם בעיתון ' בקהילה'