היום (רביעי) חל יום היארצייט החמישי לפטירתה של הרבנית הצדקנית מרת בת שבע קנייבסקי ע"ה, אשת חבר למרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי.
לרגל היארצייט מובא בעלון "דברי שיח" נקודות מיוחדות שבלטו אצלה, בפרט בחייה עם שר התורה. "כיכר השבת" מביא את הנקודות הבולטות שבהן.
בשני עשורים האחרונים לחייה, היתה הרבנית ידועה ומפורסמת מאוד, ומאות רבות של נשים (וגם אנשים) צבאו לפתחה לעיצה ולברכה, לחיזוק ולעידוד. נדמה היה כי 'החיים האירו לה פנים' וכי הכל הלך לה בקלות... אך לא רבים יודעים כי ההיפך הוא הנכון.
פעם, בשעה של זמן רגוע ושקט, חשפה הרבנית ע"ה לאחד מבני הבית, את הסוד הגדול שטמון בה: "מיום שנישאתי לבעלי הגדול הרב שליט"א, כל הזמן עמדה דמותו לנגד עיני! בכל פעולה, בכל מעשה, אני חושבת אם זה יועיל לו בלמוד התורה - או - חלילה, יפריע לו מלשקוד על דלתות היראה.
''כך זה היה בכל הלידות של הילדים שיחיו, הרב שליט"א לא היה מעורב כלל, כך זה היה בכל צורכי הבית, בקניות, בבישולים, בהכנות, הוא היה טרוד בנושאים אחרים, בנושאים של סדרי לימוד וכתיבת חידושי תורה, כך זה היה גם בגידול הילדים, בהכל דבר ראשון השיקול הוא מה יהיה טוב עבור הרב.
''כך גם כל סדר היום היה סביבו, החל מהשכמת הבוקר מוקדם מוקדם, ובהמשך היום כולל תפילת מנחה גדולה וערבית עם הזמן, וכן בכל דבר''.
This browser does not support the video element.
חיי הרבנית • תיעוד נדיר בווידאו (מתוך סרט בהפקת 'נטיה דקה' - netiyadaka@gmail.com.)
בספר 'בת שבע' מובא עוד כי הרבנית ע"ה סיפרה ששנים רבות היתה מכינה בעצמה אפילו את היין. היא היתה סוחטת בעצמה אשכולות של ענבים כדי לייצר יין במו ידיה, וכן לא ויתרה על שום טירחה במאכלי השבת ועשתה הכל לבד.
פעם אחת הזדמנה לבית אשה מחוץ לארץ, היה זה ביום חמישי סמוך לשבת, לפתע היא מבחינה כי הרבנית מנפה קמח ומכינה תבשילים לשבת. תמהה האשה בפני הרבנית: ''האם את צריכה לעשות הכל לבד, וכי אין לך עוזרת?''. הרבנית ע"ה השיבה לה כשבת שחוק על פניה: "אני העוזרת... מה לא טוב בי?...".
עוד מובא בעלון "דברי שי"ח" כי במשך כל השנים הייתה קמה מבעוד לילה כשהגר"ח קם להגות בתורה כדי לראות אם הוא צריך משהו. גם בליל שבועות לא הייתה ישנה שמא יצטרך את עזרתה.
הרבנית סיפרה כי מרן הגר"ח היה מכה את הילדים אם היו מעורבים במכות, כמו כן היה נותן מכה למי שקורע את הספרים. פעם אחת, אחת מהילדות בגיל שנתיים קרעה דף מספר, ואמרה לגר"ח: "עשיתי מעשר". הגר"ח צחק ולא הכה אותה.
הרבנית סיפרה כי היה בחור בן 25 שהגיע לרבינו הגר"ח ואמר לו שמציעים לו בחורה כהה והוא לא רוצה אותה. אמר לו הגר"ח: "מי שמגיע כמה ימים לפני סוכות, יש לו מבחר גדול של אתרוגים והוא יכול לבחור ולהחליט מה לקחת ומה לא... אבל מי שמגיע ביום האחרון חייב לקחת את מה שיש...".
פעם אחת, לפני חג הסוכות, חזר הגר"ח הביתה ואמר לרבנית בטרוניה כי כל הבית הפקר וכל אחד עושה בו כרצונו וסיפר לה שלקחו לו את הלולבים. הרבנית סיפרה כי במהלך הלילה הרב לא נרדם בשל הדאגה ללולבים. בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר התעוררה וראתה שהגר"ח לא במיטה, היא חיפשה אותו בכל הבית ולפתע הוא נכנס הביתה, ואמר לה שחיפש בפחים את הלולבים ולא מצא אותם. הרבנית חזרה לישון ולאחר זמן מה העיר אותה הגר"ח בשמחה עצומה וסיפר לה שמצא את הלולבים. הרבנית סיפרה כי "כשמצא את הלולבים שמח שמחה גדולה ועצומה" וכי לא זכור לה שהיה שרוי בשמחה גדולה כל כך מעולם.
הרבנית סיפרה עוד כי עשר שנים לאחר החתונה שלה עם הגר"ח, היא הייתה צריכה את הרב והוא היה בבית של ר' בערל ויינטרוב. "הלכתי לשם, חיים פתח את הדלת והוא שאל: 'מה את רוצה?'", סיפרה הרבנית, "אמרתי 'אותך', והוא נורא נבהל שאישה צריכה אותו". בסוף, כששם לב שזו הרבנית אמר: "אהה, זו את". כששאלו את הרבנית האם נבהלה כשראתה שהחתן שלה לא מכיר אותה, השיבה: "לא, לא נבהלתי. הייתי רגילה לזה מהבית של אבא שלי (מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל. ש"כ) שהוא לא מכיר אף אחד".
במרוצת השנים, חשפה הרבנית סגולה בדוקה לשידוך, וסיפרה כי כשהייתה ילדה בת 12, אביה מרן הגרי"ש לא הרגיש טוב והתפלל בבית. "ראיתי", היא סיפרה, "שכשהוא גמר שמונה-עשרה, אחרי 'עושה שלום', לפני ה'יהי רצון', הוא אמר פסוקים. שאלתי אותו מה הוא אמר, והוא סיפר שאמר 'שיר למעלות' ושזה סגולה לשידוך - כך אמר בעל ה'לשם' זי"ע.
הרבנית הוסיפה וסיפרה כי היה מעשה בחברון שהיו עשרה בחורים בני 25 שכשהתחילו לומר את ה"שיר למעלות" לאחר "עושה שלום" ולפני ה"יהי רצון", התארסו כולם בתוך חודש.
נפטרה לבית עולמה ביום שבת קודש דחול המועד סוכות, י"ז בתשרי ה'תשע"ב, לאחר תפילת מנחה, מיד לאחר שהכינה את הסעודה השלישית כשלפתע נדם לבה והשיבה את נשמתה ליוצרה.
הצגת כל התגובות