החברותא של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן, הגאון רבי משה יהודה שניידר, מספר כי בימים אלו תוך כדי שיחה שופעת, נתכרכמו לפתע פניו של ראש הישיבה והתחיל להזיל דמעות...
"ואמר בקול בכי", מתאר הרב שניידר, "בימים אלו לפני שנה רצחו הגויים כמה יהודים בירושלים בהר נוף... אוי וויי וויי.. ועוד יהודים נרצחו... אוי וויי וויי... ונאנח עד מאד...".
ומתאר זאת הרב שניידר כי ראינו בחוש להרגיש מה זה "לבן של ישראל" כלשון הרמב"ם שהוא "לב כל ישראל", עד שמרגיש בעצמו את הצער הנורא של המשפחות השכולות, מהאסונות הנוראיים רח"ל.
כמו כן מספר החברותא כי לאחרונה נשאל מרן הגראי"ל על בחור ובחורה ששמותיהן אותו דבר, "כגון שמחה, שהוא שם המצוי קצת גם אצל נשים, ובפרט השמות "החדשים" שהמציאום לאחרונה, ושייך בהחלט שיקראו אותו שם לזכר ולנקבה".
והשיב מרן ראש הישיבה שהוא קל וחומר, "אם כלה וחמותה הקפיד רבי יהודה החסיד שלא יקראו בשם אחד, קל וחומר החתן עצמו, והמחיש בדרך צחות שאם יכנס אחד לבית ויקרא "שמחה" לא ידעו למי כוונתו לאיש או לאשה. אמנם מקום שיש עוד שם, היקל".