הנכד - הרב דוד שפירא
הפנים המזוהות ביותר עם מרן הגראי"ל שטיינמן, עד לפני כשבע שנים, היו פניו הבוערות של משמשו בקודש רבי יצחק לוינשטיין זצ"ל, שגדל כשכן למשפחת שטיינמן ברחוב חזון איש 5 בבני ברק. מיום שנחלה, הוא הותיר אחריו לצד ישיבות שבהן כיהן, גם את האחריות על בית הגראי"ל. עם הזמן, התרגל הציבור לדמות חדשה, שהופיעה בציבור לצד הגראי"ל ומשמשו הרב איסר שוב. היה זה אברך צעיר, בתחילת שנות ה-30 לחייו, העונה לשם הרב דוד שפירא, נכד ראש הישיבה, בנו של הגאון דב שפירא, משגיח ישיבת 'יד הלוי' שעל ידי ישיבות בריסק.
שפירא הצעיר, בוגר ישיבות קמניץ ובריסק, הפך עד מהרה למי שכל ניהול הבית עובר דרכו. הוא מצוי בכל החלטה וטביעות אצבעותיו ניכרות למשל בסדרי קבלת הקהל שהפכו לדבר מסודר המחולק לשעות קבועות. בשל היותו האדם אולי הקרוב ביותר לראש הישיבה, אישי ציבור ורבנים רבים מבקשים את קרבתו על מנת לזכות ב'זמן איכות' אצל סבו, ובכלל כמי שאמון על שמירת זמנו של סבו ראש הישיבה שגילו נושק ל-102 ושומר לבל יכבידו עליו יותר מדי, הרי שכח רב ישנו בידיו. זאת ועוד, אופיו הדומיננטי והחקרני לא מאפשר לאיש 'לעקוף' אותו בדרך לרצון כלשהו. היותו למשב"ק-העל, לא באה כמובן על פי בחירתו, אלא 'אושרה' על ידי סבו, שעל אף היותו דקדקן לגבי אנשי סודו, הביע מספר פעמים את שביעות רצונו מהיותו של נכדו ר' דוד לצידו, כשהוא אף מסביר בטון מחויך כי לכל אדם ישנו אינטרס, אבל יש כאלה שהוא מעדיף את קרבתם היות שהם לפחות אינם מסתירים או מתרצים את נגיעותיהם.
עדות לאהבה שחש כלפיו ראש הישיבה, מצויה במקרים שבהם מתבצע דבר מה שמתקבל בתמיהה אצל הגראי"ל (כצביעת חדר בבית למשל..) וכאשר אי מי מסביר כי זוהי הוראה של הנכד - מחייך ראש הישיבה ונחה דעתו. לרוב לא יתבטא שפירא באופן פומבי או רשמי, ויותיר את העניין לדוברים אחרים, למעט מקרים ספורים כמו דיון מסוים לגבי דעת הגראי"ל כלפי עזיבת ישיבה כלשהי, בה בשעת ליל מאוחרת פורסמה הקלטה שבה הוא מסביר את דעת סבו ראש הישיבה.
החברותא - הרב משה יהודה שניידר
"מספיקים לי בסך הכל שני כרטיסי טיסה", התבטא מרן הגראי"ל שטיינמן לקראת מסע החיזוק הראשון בארצות הברית לפני כ-17 שנה, "אחד לי ואחד לרבי משה יהודה". ואכן, במצטבר, מי שהיה על יד ראש הישיבה ברוב שעות הטיסות למסעות לחוצה לארץ, היה החברותא - רבי משה יהודה שניידר, שמיום היותו תלמיד ישיבת 'גאון יעקב' בראשותו של הגראי"ל, הוא מצוי בקרבת רבו, כשעטו מרצד על מחברת, רושם את כל מוצא פיו של ראש הישיבה. כמעט 30 שנה שידו כותבת את כל השיעורים הנמסרים בידי מרן הגראי"ל, זאת במקביל להיותו חברותא, אולי החברותא המפורסם ביותר, של ראש הישיבה, ומי שאיתו ישב מרן הגרא"ל לפני הכנת שיחה או שיעור כללי, במשך שעות.
בשל בקיאותו ההלכתית ונאמנותו של הרב שניידר, הוא היה נשלח פעם אחר פעם להעלאת שאלות הלכתיות להכרעת מרן הגרי"ש אלישיב. לימים, ימליץ עליו ראש הישיבה לארגון העוסק בטהרת המשפחה כמומחה למעשה בהלכות מקוואות, דבר שהפך לתפקידו בשנים האחרונות.
הרב שניידר בקיא באופן מעורר השתאות בתורתו של מרן הגראי"ל, והוא יכול 'בשליפה' להשיב על כל נושא מה אמר בעבר הגראי"ל, ואולי אף 'מראי מקומות' - מה יגיד על כך בעתיד. הוא הוציא לאור ספרים רבים משיחות הגראי"ל ואמון על עריכת שלושת כרכי 'איילת השחר' על מסכת זבחים. מדי שבוע הוא מוציא לאור עלון בשם 'פרי חיים', בו הוא מביא את דברי הגראי"ל על אקטואליה בכלל, ומן השבוע האחרון בפרט. העלון זוכה לפופולאריות מרובה, ובעת החלפת הנהלת ביטאון דגל התורה בהוראת הגראי"ל, אמר לו ראש הישיבה בסרקזם: "זה בסדר, אתה יכול להמשיך לשלוח להם את העליון".
ה'חוזר' - הגאון רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי
בהנהגת הציבור הליטאי בדור האחרון, היו שתי דמויות שתמיד הקדימו לדבר לפני רבם או מקריאים את מכתבו באירועים הציבוריים שמהם הוא נעדר. האחד, הגאון רבי יוסף אפרתי - נאמנו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, והשני הוא הגאון רבי חזקיהו יוסף מישק ובסקי - נאמנו של מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א. הגר"ח מישקובסקי השני, נכדו של רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי - נאמנם של גדולי ליטא כמרן החפץ חיים ומרן הגרח"ע גרודזנסקי ממקימי עולם התורה בליטא ובארץ - תלמיד ישיבת 'חברון', משמש כמנהלן הרוחני של כל הישיבות שבראשות מרן הגראי"ל, מ'אורחות תורה' שבבני ברק ועד 'רנה של תורה' שבכרמיאל. הוא מנסה באופן כמעט בלתי אפשרי להיות אביהם הרוחני של מאות תלמידים כמו גם שאר שומעי לקחו, ומנגד, להיות זמן רב לצד רבו מרן הגראי"ל, שהקשר עמו החל בהיותו של רבי חזקיהו שכנו של ראש הישיבה וכמשגיח ישיבת 'גאון יעקב' מיסודו.
פעמים רבות משמש הגר"ח מישקובסקי כפה למרן הגראי"ל, ומביא את דבריו ומסריו בעיקר בנושאים רוחניים ציבוריים, כשאופן דיבורו הלוהט, משווה לדבריו הרגועים של ראש הישיבה נימה של סער. בעת שהיו מי שתקפו את בית הגראי"ל בהאשמות שונות הנוגעות להנהגה, היה זה הרב מישקובסקי שכתב מאמר שבו תיאר כיצד לאחר פטירתו של מרן הגראמ"מ שך, נשלח על ידי הגראי"ל לביתו של מרן הגרי"ש אלישיב לבקשו כי ייטול על עצמו את עול ההנהגה.
ניתן לראות הבעת אמון של ראש הישיבה בתפקידו של הרב מישקובסקי כחבר בוועד החינוך העצמאי וכמי שבעצמו נוסע לחוץ לארץ לגייס כספים ל'קרן ההסעות'. בכלל, זאת יש לדעת, מרן הגראי"ל מודע לכל מקורביו, לרמת השפעתם הציבורית ואף להאשמות שונות כלפיהם, כביכול הם מנסים להשפיע על דעתו. אירע ומאן דהוא אמר באזני ראש הישיבה כי מקורביו מטעים אותו ומציגים בפניו משאות שווא. בתגובה, שלף מרן הגראי"ל מהארון את ספר משלי, החווה בידו על הפסוק "קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו", והצביע על דברי המפרשים שגם אם יהיה מי שינסה להסתיר דבר מה, הרי שקסם - הכרעותיו תהיינה נטולות טעות...
הנאמן בדרכים - הרב יצחק רוזנגרטן
בשקט ובצנעה כבר ארבעה עשורים שפניו הממושקפות עם הזקן הלבן-כתמתם של הרב חיים יצחק עוזר רוזנגרטן ניבטות מעם ההגה כל אימת שמרן הגראי"ל נצרך לרכב. את משפחת רוזנגרטן הכיר מרן הגראי"ל עוד מתקופת לימודיו בישיבת 'מונטרה' שבשוויץ, אליה הגיע יחד עם ידידו מנוער הגאון רבי משה סולובייצ'יק. הנגיד רבי וולף רוזנגרטן דאג לבחורים הצנומים שבאו מבריסק, ותמך בהם כשהוא אף מממן להגראי"ל את נישואיו, ואולי אף תומך בו בהמשך הדרך. בתקופת ארץ ישראל, עוד היה מקבל ראש הישיבה מעטפות תמיכה שהגיעו מר' וולף ונועדו למרן הסטייפלער.
כעבור שנים, יבוא הבחור יצחק רוזנגרטן לארץ הקודש ללמוד בישיבת פוניבז', תוך שהוא זוכה לקרבה גדולה מראש הישיבה לצעירים, מרן הגראי"ל, שיזכור לאביו את חסדי ימי שוויץ, ויקרב את בנו אליו ללימוד בחברותא, שיהפוך לקשר עז. כעבור שנים, שנזקק הגראי"ל לנסוע לרופא עיניים בירושלים, הציע הרב רוזנגרטן את רכבו לצורך כך, אך נתקל בסירוב מוחלט של הגראי"ל שלא רצה ליהנות ממנעמי העולם הזה והתעקש לנסוע בתחבורה ציבורית. בכמה הזדמנויות נוספות, ניסה שוב ושוב רבי יצחק להסיע את ראש הישיבה, ולבסוף זה השתלם. הוא לקחו פעם אחת, פעם שניה, ולבסוף הפך לנהגו הקבוע עד עצם היום הזה, מלבד פעמים שבהן מחליפו הרב יצחק ויזל.
מלבד זאת, מופקד הרב רוזנגרטן על כל ענייני בריאותו של מרן הגראי"ל, ומתוקף כך היה מעורב היטב בסידורי ודרכי הטיסה בכל מסע של ראש הישיבה לחו"ל. בנוסף, כל מי שחפץ כי מרן הגראי"ל ישמש סנדק לבנו, באחת מהבריתות המתקיימות מדי יום בבית, הרי שעליו לתאם זאת עם הרב רוזנגרטן. בעת הקמתה של ישיבת 'ארחות תורה', היה הרב רוזנגרטן אחד מעמודי התווך של ביסוס תשתיות הנגידים שיסייעו בהקמתה.
בעת יציאתו לאחת מטיסותיו של הרב רוזנגרטן לארצות הברית לצורך ישיבתו של הרב לבל ברוסיה, ליווהו מרן הגראי"ל עד לפתח ביתו והרעיף עליו איחולים. בעת הטיסה, אירעה תקלה בכנף המטוס ורבי יצחק מצא את עצמו אומר פרקי תהלים בחרדה כשהוא משחזר את הליווי החריג שזכה לו מראש הישיבה. לא היה לו מושג שבאותן הדקות בדיוק, עדכן מארחו את בית מרן הגראי"ל בסכנה שבה מצוייה הטיסה, וראש הישיבה ישב לאמירת פרקי תהלים עד שהתבשר כי בחסדי שמיים הטיסה נחתה בשלום.
המבצע-המנהל - הרב יעקב וירז'בינסקי
מאותו פורים, לפני קרוב לעשרים שנה, השתנו חייו של הרב יעקב וירז'בינסקי לבלי הכר. הטלפון בביתו צלצל, ועל הקו היה יהודי שהודיע כי הוא מחפש אותו מספר שעות בדחיפות. סלולארים עוד לא היו מצויים אז בכל כיס, ולמצוא יהודי ביום הפורים - זו היתה משימה בלתי אפשרית. לקראת שקיעת החמה, נמצא הרב וירז'בינסקי בביתו של אביו. "ראש הישיבה קורא לך", אמרו לו, "הוא חפץ לברך אותך עוד ביום הפורים עצמו. ר' יעקב הופתע, אך לא שאל דבר. הוא זינק אל רכבו ועשה את הדרך במהירות האפשרית לבית ברחוב חזון איש. מאותו הרגע שבו זכה לברכה חמה ומלאת לבביות, הוא נותר שם לצד ראש הישיבה כשהוא מהווה עד היום איש אמונו של ראש הישיבה לניהולם של מוסדותיו ועוד פרוייקטים רבים נוספים.
מספר שבועות לאחר אותו פורים מפתיע, הוא נקרא לראש הישיבה, ואז נחתה עליו בקשה, אף היא לא צפוייה: "ברצוני להקים ישיבה", אמר מרן הגראי"ל, "אתה, זה שמתאים להיות מנהלה". המום ומופתע, מתוך ציות מוחלט, קיבל על עצמו וירז'בינסקי את התפקיד, ובאלול תשנ"ח כבר הייתה הישיבה לעובדה. בתשע"ו היא כבר מונה מספר מוסדות ובהם למעלה מ-2,500 בחורים ואברכים.
הרב וירז'בינסקי משמש כיום גם חבר מועצת עיריית בני ברק ומחזיק את אחד ממשרדי יועצי המס הנחשבים בישראל, כשבעצמו כיהן מספר שנים כנשיא לשכת יועצי המס. התבטלותו וצייתנותו להוראות ראש הישיבה וכישרונו המוכח, הביאו אותו להיות האיש המבצע בכל פרויקט שיטיל ראש הישיבה. בתחום אחריותו גם כספי הצדקה הרבים המגיעים למרן הגראי"ל על ידי נדיבים מהארץ ומחו"ל, וכבר יותר מפעם אחת נמנע הגראי"ל מלחתום על קריאת תמיכה בגופי צדקה גדולים, משום שהרב וירז'בינסקי בירר את הנושא והגיע למסקנה כי הניהול הכספי לוקה בחסר.
חיבת מרן הגראי"ל אליו באה לידי ביטוי בין היתר במצות מן החבורה של ראש הישיבה שהוא מקבל בערב פסח בשליחותו של מרן הגראי"ל, באתרוג המהודר שנשלח אליו בכל ערב סוכות, כמו גם בשיחות הטלפון של 'גוט שאבעס' של ראש הישיבה, כל אימת שהוא נמצא בחוץ לארץ לצורך החזקת מוסדות התורה.
הפוליטיקאי-איש הציבור - הרב יעקב אשר
לקראת הבחירות הראשונות לעיר אלעד שהתקיימו בחודש אלול תש"ס, הגיע הרב יעקב אשר, איש ציבור העובד בעיריית בני ברק, די אלמוני במושגים ארציים - יש שבכלל חשבוהו לנציג 'מרביצי התורה הספרדים' - וביקש לשכור דירה בעיר לקראת התמודדותו על ראשות העיר. את הבחירות הוא הפסיד בכמה עשרות קולות, ומאוחר יותר יוחזר לבקשת הגראי"ל לבני ברק, בה יכהן כממלא מקום ראש העיר וכראש העיר נטול בחירות, כשהוא מתגלה כבעל יכולות עשייה אדירות וכמי שדעת התורה חשובה לו, לא פחות.
אשר, כיום מזכ"ל 'דגל התורה' ולשעבר חבר כנסת וראש עיריית בני ברק מטעמה, התחיל את שליחותו הציבורית המשמעותית בעולם הפוליטי כשאוזנו כרויה לדעתו של מרן הגראי"ל בכל צעד ועם השנים הפך לאיש הציבור המקורב ביותר לראש הישיבה, כשהוא אף משובץ במקום השלישי בדגל התורה, מה ששם אותו כחבר כנסת במקום השביעי מטעם רשימת 'יהדות התורה' בכנסת ה-19.
הרב יעקב אשר מקפיד להתייעץ עם מרן הגראי"ל שטיינמן לא רק בענייני עשייתו הפוליטית, כי אם גם כתלמיד ממש, על כל ענייניו האישיים.
בבחירות האחרונות, בשל תנודות אחוז החסימה והמסתעף, למרות עלייה בפועל במספר קולות המצביעים, הרי שיהדות התורה ירדה במנדט ואשר נותר מחוץ לכנסת. כאשר נכנס לחדרו של ראש הישיבה, אמרו לו הגראי"ל בחביבות כי "עכשיו אתה כמוני. לא חבר כנסת ולא ראש עיר". אשר שמע את הדברים ואמר בהתחכמות כי "בסופו של דבר, לראש הישיבה באים לקבל ברכות, ואלי לא". על כך הגיב הגראי"ל: "זה שאנשים לא באים לקבל ממך ברכות, זו כבר טעות שלהם"
המקרב - הרב אליעזר סורוצקין
הרב אליעזר סורוצקין, הוא האיש שנכנס אל חדרו של מרן הגראי"ל שטיינמן עם השאלות הצבעוניות ביותר. הוא עומד בראש ארגון הפעילים הגדול 'לב לאחים' העומד בנשיאותו של מרן הגראי"ל ויקר ללבו, והינו הזרוע המבצעת של אחד הדברים החשובים ביותר לראש הישיבה: קירוב רחוקים. תפקידו השולח אותו אל מקומות מגוונים, מציג בפניו שאלות רגישות ומקוריות שהכרעתן מגיעה מיידית אל שולחן ראש הישיבה. תחת חיקו של הרב סורוצקין - נכדו של הגר"ז סורוצקין, שכיהן, בין היתר כיושב הראש של מועצת גדולי התורה, ועד הישיבות והחינוך העצמאי - מצויות שעות אין ספור של עצה ושיח עם ראש הישיבה שנמלא שמחה בכל פעם שבה הוא מתעדכן על הפעילות האדירה.
את מעמדו הציבורי התחיל בהיותו רב שכונה בנתניה, תפקיד שבו הוא משמש עד היום. הרב הצעיר ומלא הכריזמה, חתנו של הגרי"מ לאו, מלפנים רב העיר, נקרא על ידי מרן ה'אבי עזרי' לעמוד בראש הארגון החדש שהוקם כהמשך לארגוני הפעילים שקדמו לו.
במערכת הבחירות האחרונה לכנסת ה-20, משהו השתנה. הרב סורוצקין התבקש על ידי מרן הגראי"ל להצטרף לרשימת יהדות התורה כנציג הרביעי של 'דגל התורה' ולהפעיל את כוחותיו בקרב עמך ישראל לטובת המערכה. למרות מעמדו כיושב ראש 'לב לאחים', אמנם היה מעורב בבחירות המקומיות בנתניה, אך השתדל להיות אדם א- פוליטי המקורב לכל הזרמים והחצרות, ולכל חלקי האוכלוסייה. למרות הסיכויים הבלתי ריאליים של המקום השמיני ברשימת 'יהדות התורה' ולמרות הפגיעה שיכולה להצטרף לתדמיתו, קיבל הרב סורוצקין את הציווי וציית בלא עוררין, הציב את מועמדותו ועבר מעיר לעיר על מנת לעשות נפשות להצלחת הרשימה.
ראשי 'לב לאחים' עלו עם רבי אורי זוהר לביתו של הגראי"ל והביעו את חששם מפגיעה בעולם הקירוב עם הפיכתו של הרב סורוצקין לחבר כנסת, הגראי"ל שמע אך נותר איתן בדעתו. "אפשר לקיים את שניהם", פסק, "הדור צריך אותו".
לאחר הבחירות, צורף כחבר המזכירות הארצית של 'דגל התורה', מה שמותיר את האפשרות פתוחה בעתיד
הנגיד - הר"ר שמעון גליק
באחד מערבי ראש השנה, ממטוס פרטי שנשכר במיוחד לצורך טיסה זו ונחת בנמל התעופה בן גוריון אחר שעות טיסה רבות מניו יורק, ירד יהודי אמריקני אפור זקן, ועלה על רכב שייקח אותו בנסיעה מהירה לרחוב חזון איש בבני ברק. הוא נכנס להתברך ב'כתיבה וחתימה טובה', ומשם יצא בחזרה אל נמל התעופה, עושה שוב את שעות הטיסה חזור לניו יורק. זו, אם תרצו, רמת הדבקות שיש לנגיד רבי שמעון גליק במרן הגראי"ל.
גליק, עשיר ניו יורקי, היה תלמידו וקרובו של מרן הגראמ"מ שך, שבעצמו היה זה ששלחו להתייעץ בענייני צדקה עם מרן הגראי"ל. אחד הפעילויות הראשונות של גליק בהוראת הגראי"ל, הייתה בעת שהמדינה הפסיקה את המימון למערך הסעות ילדי 'החינוך העצמאי', דבר שהשפיע בעקיפין גם על אפשרויות הקירוב. כחתנו של רבי עמוס ביונים ז"ל, מחשובי יהדות ארצות הברית שדאג רבות לחינוך העצמאי, התגייס גם ר' שמעון גליק למשימה, ולבקשת ראש הישיבה שינה מן העיקרון שלו לתרום אך ורק ללימוד תורה נטו.
כבר שנים ארוכות שהוא עושה את פעילותו הציבורית ותרומותיו רחבות ההיקף בכפוף למרן הגראי"ל, אלא שבאופיו הוא נוהג בצניעות ונמלט מכל אפשרות של פרסום. רק בשנים האחרונות, שמו נחשף בצורה נרחבת לאחר החלפת הנהלת ביטאון 'דגל התורה', צעד שיכול היה להתבצע בזכות הגב הכלכלי שהעניק גליק לפי בקשת ראש הישיבה, אז, גם החלו לרדוף אחריו צלמים ולתעד אותו למרות אי הנוחות שחש בכך.
כך, בכל פעם שטס מרן הגראי"ל במטוס שחכר עבורו הרב גליק, היה מחכה האחרון במטוס עד שאחרון הצלמים שהמתין לבואו של מרן הגראי"ל ילך לדרכו, ורק אז היה יורד ונוסע במונית למקום שבו התאכסן, שלרוב היה בית מלון ולא האכסניה שבה התאכסן מרן הגראי"ל, כדי לא להיחשף יותר מדי לכבוד ולפרסום כמקורב. באחד מן המסעות הללו, הבחין כי צלם שהתלווה אל הפמליה צילם גם אותו לצד ראש הישיבה. הוא ניגש אל הצלם והודיע לו בצורה ברורה: 'או שהתמונה נמחקת, או שאינך משתתף במסע'.
הבנים - הגאון רבי משה שטיינמן / הגאון רבי שרגא שטיינמן
מה לעשות עם חינוך הילדים? זו השאלה שהציב מרן הגראי"ל בפני מרן החזון איש בעת מעברם לבית הקטן ברחוב כרמל שבכפר סבא, שם שימש בהוראת מרן החזון איש כראש ישיבת 'חפץ חיים'. הוראת החזון איש הייתה כי הבן הגדול, הגאון רבי משה, כיום מראשי ישיבת 'אור אליעזר', יישלח לתלמוד תורה בפתח תקווה, שם גם יתאכסן בימות השבוע (!) בביתו של הצדיק רבי וולוול איידלמן ידידו של הגראי"ל מבריסק, בעוד את הילד הקטן, שרגא, ישאיר בבית וילמד עמו. "גם אני למדתי עם אבי", סיפר החזון איש, "ואינני חושב שזה הזיק לי..."
הילד שזכה למלמד פרטי כזה, היה צועד עם אביו לתפילת שחרית בישיבה, ולאחר מכן יושב ולומד עמו כשהחברותא מופרעת מדי פעם על ידי תלמידים הבאים עם שאלותיהם לראש הישיבה. מרן הגראי"ל מצידו, היה מעודד את בנו להאזין לשאלות, ולפעמים גם היה אומר - "נו, תענה להם אתה..."
אחד מתנאיו של הגראי"ל להיות מראשי ישיבה פוניבז' לצעירים שנפתחה כעבור כמה שנים, היה כי יוכל להביא את בנו כתלמיד מן המניין למרות גילו הצעיר.
הגאון רבי משה שטיינמן עושה מדי שבוע כמה פעמים את ציר ירושלים-רמת בית שמש-בני ברק. הוא מתגורר במקום אחד, מלמד בעיר אחרת, ומגיע לעיתים קרובות לבית אביו בבני ברק. ניתן לראות את מעורבתו בענייני הבית ואת היותו הבן שישהה לצד אביו במסעות ברחבי הארץ ומחוצה לה. הרבה ידונו בבית כיצד ומה לעשות, אבל בסופו של דבר, את האישור יצטרכו לקבל מהבן הגדול רבי משה.
הגאון רבי שרגא שטיינמן, חתנו של שר התורה מרן הגר"ח קנייבסקי, משמש ראש ישיבת 'קהלות יעקב'. מרן הגראי"ל סומך מאוד על שיקול דעתו בנושאים רבים כמו גם בנושאי ממונות, ויש האומרים כי הוא מזכיר את אביו בתכונות רבות באופיו ומידותיו. לפני מספר שנים, כאשר עבר ראש הישיבה טיפול שהצריך הרדמה, ציווה על בנו רבי שרגא שייטול שליחותו להעברת כל כספי הצדקה ליעדם. בדומה לזה, כאשר נפרצה הכספת בבית הגראי"ל ונגנבו ממנה כספי צדקה רבים - ביקש הגראי"ל דווקא מבנו לשחזר מזיכרונו את הסכומים שהיו בה לפרטיהם.
אומרים, כי לרוב כאשר בספרי 'איילת השחר' ישנה אמרה המתחילה ב'והעירו', הכוונה היא לגר"ש שביקש להשמיט את שמו. בנושאים ציבוריים, ימעט רבי שרגא להתערב. כשנשאל על כך - הסביר: "למדתי מאבא, שלא בכל דבר מוכרחים להתערב, מלבד במקום שזה מוכרח להציל עשוק מיד עושקו". וגם תגובה זו, מלמדת הרבה.