בפתיחת של ספר בראשית, זלמן מסביר את עניין בורא עולמות ומחריבם, החידוש בעולם שלנו בו הקב"ה הפסיק לבנות ולהחריב, הוא האדם, היצירה שהיא עצמה יוצרת מחדש.
אחרי ההבדלה, זלמן שר את 'השיר לבוקר הבאה של שלמה קרליבך, השיר בו כל יום ביצירה מחכה ליום הבא, בהשתאות, כדי לראות מה תהיה היצירה הבאה, ובתקווה שכל יום יישאר לנצח.