שימוש וטלטול סירים ומחבתות בשבת

(צילום: שאטרסטוק)

א. מקור הדין

מסוגיית הגמרא במסכת שבת[1] עולה כי מדוכה (עלי ומכתש המשמשים לכתישת תבלינים) מוגדרת ככלי שמלאכתו לאיסור (איסור טוחן) וממילא שאין לטלטל את המדוכה משום איסור מוקצה, אך ככל שבמדוכה יש שום או תבלין אחר שנכתש במדוכה, הרי שמותר לטלטל את המדוכה עם האוכל המצוי בתוכה.
נחלקו הראשונים בביאור היתר טלטול המדוכה עם האוכל המצוי בה. הרשב"א[2] מבאר כי אומנם כלי הכתישה נאסר בטלטול שכן הוא מוגדר ככלי שמלאכתו לאיסור (מלאכת כתישת התבלין), אך ככל שבמדוכה יש תבלין הראוי לאכילה הרי שהמדוכה כעת איננה כלי למלאכת איסור וממילא שהשום שקודם אסר את המדוכה בשל הצורך לכתוש אותו כעת הוא זה שגם מתיר את המדוכה בשל היותו דבר מאכל המותר בטלטול.

במיוחס לר"ן[3] הוסיף לבאר כי היתר טלטול המדוכה אגב השום הינו דווקא במקרה שהשום היה מצוי במדוכה כבר מערב שבת ובמקרה זה המדוכה נטפלת לתבלין כפי שקדירה טפלה לתבשיל המצוי בה, אך אין היתר לתת לתוך המדוכה בשבת עצמה פירות או אוכל כדי להתיר את טלטול המדוכה בשבת.

הרא"ש[4] מבאר כי היתר טלטול המדוכה עם השום המצוי בה נלמד מההיתר הכללי של טלטול מוקצה אגב כיכר או תינוק, כפי שחכמים התירו טלטול מת אגב כיכר או תינוק המצוי על גביו (שבת מג ע"ב). אומנם היתר הטלטול המקורי על ידי כיכר או תינוק נאמר דווקא במת ומחמת שמירת כבוד הנפטר, אך מאחר ועל המדוכה חל תורת כלי והיא איננה מוקצית מחמת גופה כמו אבן וכדומה, הרי שחכמים הקילו בה ולכן יהיה מותר לטלטל את המדוכה אגב דבר היתר כגון אוכל.

מדברי הראשונים עולה כי לשיטת הרא"ש מותר יהיה לטלטל בשבת כלי שמלאכתו לאיסור על ידי דבר מאכל המותר בטלטול וזאת אף אם דבר המאכל ניתן על גבי הכלי (או לתוך הכלי ) בשבת עצמה ולצורך היתר הטלטול, אבל לשיטת הרשב"א והמיוחס לר"ן, היתר טלטול כלי שמלאכתו לאיסור אגב אוכלין יהיה מוגבל למקרה בו הכלי האסור בטלטול משמש את האוכל, כפי שהמדוכה נועדה לכתישת השום ומשמשת את השום, אך ככל ויינתן בתוך המדוכה דבר מאכל אחר שלא נכתש בה או דבר מאכל שאינו נצרך לכתישה, הרי שלא יהיה בכך כדי להתיר את טלטול המדוכה (כלי שמלאכתו לאיסור) שכן היתר טלטול על ידי כיכר או תינוק לא נאמר ביחס לכלי שמלאכתו לאיסור.

ב. פסק השולחן ערוך והעולה מהדברים

השולחן ערוך[5] בהלכות שבת הביא את שיטת הרא"ש בלשון של יש אומרים: "יש מתירים לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אפילו מחמה לצל על ידי כיכר או תינוק"

ובמשנה ברורה[6] כתב כי הרבה מהאחרונים פוסקים כשיטת הראשונים החולקים על הרא"ש וסוברים שאין לטלטל קדירה אגב כיכר או תינוק וממילא שאין לטלטל את הקדירה על ידי נתינת חפץ המותר בתוך הקדירה, אך אם מצוי בקדירה דבר מאכל המיוחד לה כגון שום במדוכה, אזי לכולי עלמא יהיה מותר לטלטל את הקדירה אגב האוכל שניתן בה.

ג. קדירות בישול בימינו

לאור האמור הרי שסירים ומחבתות שהשימוש בהם הוא רק לבישול ואין רגילות לאחסן בהם את האוכל שבושל בהם, ממילא שהם מוגדרים ככלי שמלאכתו לאיסור ואין לטלטל אותם אלא רק לצורך גופם או מקומם כדין כל כלי שמלאכתו לאיסור.

סירים ומחבתות אשר פעמים מאחסנים בהם מאכלים וממילא שעושים בהם שימושים מעורבים של בישול ואחסנה ביחד, כתב המשנה ברורה[7] כי יש לדון את הקדירות הנ"ל לפי עיקר שימושן שנועד לבישול וממילא שהן מוגדרות ככלי שמלאכתו לאיסור ואין לטלטל אותם אלא רק לצורך גופם או מקומם, אך אם בקדירה מצוי דבר המאכל שבושל בה הרי שיהיה מותר לטלטל את הקדירה וכפי דברי הראשונים שהובאו לעיל (רא"ש רשב"ר ומיוחס לר"ן) ופסק המשנה"ב שהובא לעיל.

כדברי המשנה ברורה הביא הפסקי תשובות[8] בשם חוט השני ועוד פוסקים כי סירים מחבתות ותבניות אפיה על פי הנוהג שבימינו, הגם שפעמים מאחסנים בהם את האוכל שבושל או שנאפה בהם, למרות זאת עיקר שימושם הוא הבישול והאפייה וממילא שיש להתייחס אליהם ככלי שמלאכתו לאיסור וכן יש להתייחס אל הכיסויים שלהם ככלי שמלאכתו לאיסור.

לאור האמור הרי שסיר, מחבת או תבנית אפיה ריקים ללא דבר מאכל בתוכם, אסורים בטלטול סתם ומותרים בטלטול לצורך גופם ומקומם.

ככל ומצוי בסיר או בתבנית האפייה דבר המאכל שבושל או נאפה בהם, הרי שיהיה מותר לטלטל את הסיר או את תבנית האפיה וכאמור לעיל.

יש מהפוסקים[9] שכתבו כי גם אם לא מצוי בסיר או בתבנית דבר המאכל שבושל או נאפה בהם, אלא מצוי דבר מאכל הראוי להם ואשר נהוג לבשל אותו בסיר או לאפות אותו באמצעות שימוש בתבנית האפייה, ממילא שדבר המאכל מוגדר כראוי להיות מבושל או נאפה בהם ויש להקל ולהתיר את טלטול הסיר, המחבת או תבנית האפייה על ידי דבר המאכל הראוי להם.

במקרה ומצוי בקדירה או בתבנית האפייה פירות חיים או דבר מאכל שאינו מבושל או שאינו ראוי להיות מבושל בקדירה ובתבנית האפייה, אזי שבאנו למחלוקת הפוסקים ולשיטת המשנה ברורה והפוסקים שהובאו לעיל, אין לטלטל קדירה ותבנית על ידי ניתנת פירות חיים או דבר מאכל שאינו מבושל. (לעניין סירים ותבניות אפיה חד פעמיות בעז"ה יורחב בשבעות הבאים).

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה

[1] שבת קכג ע"א.

[2] חידושי הרשב"א מסכת שבת דף קכג עמוד א "ולא אמרו כאן אלא בשום וכיוצא בו הנדוכין בתוכה, והיינו טעמא משום דכיון דאין זו אסורה אלא מחמת מלאכה ועכשיו משמש היתר במלאכתה הרי מה שאוסרה הוא מתירה והוה ליה כקדירה המטלטלת עם התבשיל."

[3] חידושי הר"ן (מיוחס לו) מסכת שבת דף קכג עמוד א "וטעמא משום שום דאית בה והוא דאיתי' בה מערב שבת דאלו בנותן בה בשבת לא מהני כלל דלא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד אבל כי איתי' מערב שבת הויא המדוכה טפלה לשום כקדירה לתבשיל דאית בה דלכולי עלמא מותר לטלטלה באוכל עצמו ואפי' מחמה לצל ואוקימנא לה כר' נחמי' דאין תשמישה המיוחד אלא לדור בתוכה אבל לפצוע אגוזים לא."

[4] שו"ת הרא"ש כלל כב סימן ח "המין הרביעי דבר המוקצה מחמת מלאכתו שהיא מלאכת איסור כקורנס הנפחים וכיוצא בהן מותר לטלטל לצורך גופו ולצורך מקומו אבל מחמה לצל על ידו לא, אבל יש לו היתר אפילו מחמה לצל על ידי ככר או תינוק. וזהו ששנינו (שבת קכג) מדוכה אם יש עליה שום מטלטלין. ואף על גב דלא אמרו (שבת קמב:) ככר או תינוק אלא במת התם במוקצה מחמת מלאכה אבל במדוכה כיון שיש עליה תורת כלי שרי לטלטלה אגב אוכלין שעליה."

[5] שולחן ערוך אורח חיים סימן שח סעיף ה.

[6] משנה ברורה סימן שח ס"ק כו "לאו דוקא ככר הוא הדין אם נתן שאר חפץ המותר בתוכה והנה דעה זו היא דעת הרא"ש אבל הרבה מהראשונים חולקין ע"ז וס"ל דלא התירו ככר ותינוק אלא למת בלבד לטלטלו על ידיהם וכדלקמן בסימן שי"א ס"א אבל לא בשאר דבר מוקצה אף שהוא כלי וכן הכריעו הרבה אחרונים וכ"ז דוקא אם יניח בתוך הכלי שאר דבר שאינו מיוחד לה אבל אם מונח שם דבר המיוחד לה כמו שום במדוכה ששוחקין בה או שמונח בקדירה קצת מהתבשיל לכו"ע מותר לטלטל הכלי אגב המאכל"

[7] משנה ברורה סימן שח ס"ק כ "וקדרה שמלאכתה הוא לבישול ורק לפעמים משתמשין בה למים ולפירות היא בכלל כלי שמלאכתה לאיסור אם לא שיש בה מהתבשיל."

[8] פסקי תשובות אורח חיים סימן שח אות יט "וכן הדין גם בזמנינו בכל סוגי קדירות בישול ומחבתות ותבניות אפיה (בין רב פעמיים ובין חד פעמיים), ומיחמי מים וסמווארים למיניהן (בין רגילים ובין חשמליים, וכן סירים חשמליים), והכיסוי של כל קדירות אלו דינם כהקדירה עצמה. והגם שמצוי מאד שהקדירות משמשות גם לאיחסון מאכלים לאחר הבישול, מכל מקום עיקר יעוד הקדירות הוא לבישול ואפיה, ואין כל כך מצוי בזמנינו שיניחו תבשיל בתוך קדירה לאיחסון בלא שבישלו או חיממו אוכל זה בקדירה זו, ולכן אין זה אלא שימוש טפל הנמשך מהשימוש העיקרי של הקדירה שהוא הבישול והאפיה.

ואשר על כן יש ליזהר שלא לטלטל קדירה ותבנית אפיה וכו' ריקנית מהכא להתם, אלא אם כן צריך לה לצורך גופה (כגון להשתמש בה לאחסן איזה תבשיל, כשאין לו תחת ידו כלי איחסון אחר של היתר), או לצורך מקומה, אבל לא לצורך סידור הבית והמטבח גרידא (וכשיש לו הפרעה ואי נעימות מהימצאות קדירה ריקנית במקום שנמצאת - עיין לעיל אות י'), ולא כדי להצילה מהפסד או גניבה ואבידה, אא"כ נשתייר בה מהתבשיל שנתבשל בה מערב שבת.

וכשיש בתוכה תבשיל מותר לטלטלה אפילו שלא לצורך כלל, כי הקדירה טפילה להתבשיל שבתוכה, ודינה כדין אוכלין (דלעיל אות י"ז). ובמקום הפסד מרובה (קדירה יקרה) אפשר להקל להניח בה בשבת גופא איזה דבר מאכל (או שאר דבר של היתר) ולטלטלה אגב ההיתר, וכמבואר להלן בשו"ע (סעי' ה')"

[9] אורחות שבת חלק ב פרק יט סע"ק ס.