סביבת מגורים עשויה להיות אפופת עשן לא בריא ואף מזיק ומסוכן. מפעלי ייצור הפולטים עשן מארובות וכן מתקנים להספקת אנרגיה המשחררים עשן לסביבתם, עשויים לגרום לזיהומי אוויר סביבתיים. כחלק ממטרדי העשן ניתן אף לזהות את מתקני צליית הבשר הנפוצים אשר אומנם מזהמים בהיקף מופחת אך עדיין עשויים בנסיבות מסוימות להוות מטרד מעיק.
מאמר זה יסקור בקצרה את ההיבטים ההלכתיים של זכות מייצרי המטרדים לקיים את פעילות ייצור העשן וכן את זכות הניזוקים אשר בדרך כלל הינם דיירים הגרים בסמיכות למנוע התקיימות המטרדים.
א. מקור הדין
הגמרא במסכת בבא בתרא (כג ע"א, נ ע"א) מסיקה כי ביחס למטרדי עשן, ריח ואבק לא ניתן לרכוש חזקת שימוש או חזקת הפעלת מטרדים באמצעות קיום הפעילות המטרידה מחד, ושתיקת המוטרדים מאידך. בדרך כלל שתיקת הניזוק יכולה ליצור חזקת שימוש וזאת בהתייחס לנזקים ממוניים או לנזקים שרוב בני האדם עשויים לסבול אותם, אך נזקי עשן, ריח ואבק אין דעת האדם סובלתם וממילא לא ניתן לרכוש ביחס אליהם חזקת שימוש וקיום הפעילות המטרידה.
הראשונים (תוס' , נימוקי יוסף, ריטב"א יד רמ"ה, ב"ב כג ע"א) נחלקו מהו היקף מטרד העשן אשר ביחס אליו נקבע כי לא ניתן לקנות בו חזקת תשמיש.
תוס' (ד"ה בקוטרא) סוברים כי לא ניתן לקנות חזקת שימוש בהתייחס לעשן הכבשונות שהוא עשן רב וחזק, אבל עשן בהיקף קטן יותר ניתן לקנות בו חזקת שימוש באם הניזק שתק ולא מיחה. נימוקי יוסף (ד"ה והאי) סובר כי העשן שאין בו חזקה הוא עשן הכבשונות שמתקיים תדיר וממילא לא ניתן להסתגל אליו, אבל מטרדי עשן זמניים ניתן לקנות ביחס אליהם חזקת שימוש.
להלכה פסק השו"ע (חו"מ סי' קנה סעי' לז) "עשן שאמרו דוקא בעשן תדיר כגון כבשונות של נחתומין ושל יוצרים וכיוצא בהם אבל תנור שהיחיד אופה בו פת וכן כירה כיון דלא שהי קוטרא רובא דיומא לאו תדיר הוא וברמ"א הוסיף אבל אי שהי רובא דיומא מקרי עשן תדיר ודינן כשל נחתומין ויוצרים"
ב. מחלוקת הראשונים אם בעשן שניתן לקנות בו חזקת שימוש קיימת לניזק זכות למנוע את הפעילות שיוצרת מטרד
הטור (סי' קנה סע"ק נה) מביא את שיטת הרמ"ה כי במקרה של זנקי עשן שאינם תדירים כגון עשן הנוצר מתנור אפיה של אדם פרטי אזי למרות שהנזק הוא אינו תדיר וניתן לקנות בו חזקת שימוש, בכל זאת לניזק קיימת זכות למנוע מיצרן העשן להתחיל בפעילותו המזיקה. זכות המניעה מבוססת על העובדה שהמזיק מייצר נזקי עשן וממילא ניתן למנוע ממנו לייצר נזק כזכות התגוננות מפני נזקים. אבל בתרומת הדשן (פסקים סי' קלז) הביא את שיטת המרדכי ועוד ראשונים הסוברים כי שבמקרה של עשן שאינו תדיר אין לניזק זכות לעכב או למנוע מיצרן העשן את פעילותו המזיקה.
להלכה נחלקו השו"ע והרמ"א במחלוקת הראשונים. לשיטת השו"ע ניתן למנוע ממזיק עשן שאינו תדיר את פעילותו המזיקה והרמ"א חולק וסןבר כי בעשן שאינו תדיר אין כל זכות מניעה או עיכוב, ובנתיבות המשפט (סי' קנה חידושים סע"ק סז) כתב כי מאחר ושאלת זכות העיכוב נתונה במחלוקת הפוסקים (עי' ש"ך קנה סע"ק יט המכריע לפסוק כשיטת השו"ע, ועי' רעק"א המובא בפת"ש סעק"ז המכריע כשיטת הרמ"א) אזי על המזיק להביא ראיה כי מותר לו לייצר את מטרד העשן אשר מזיק לדיירים בסביבתו.
ג. עישון במקום ציבורי
בשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"ב סי' יח) כתב כי עישון סיגריות במקום ציבורי אשר חלק מהסובבים רגישים לעשן (וריח) הסיגריות ואף נגרם להם צער מכך, הרי ברור שמלבד חשש הנזק הרפואי אין כל היתר לעשן במקומות אלו ונזקי העשן במקרה זה הם ממש נזק בידים מפני שבפיהם הם מוצאים את העשן אל החלל הציבורי.
עוד כתב האגרות משה כי על אף שכל מעשן בפני עצמו יכול לטעון כי מיעוט העשן שהוא מוציא אין בו בהכרח כדי ליצור נזק או הפרעה ממשית, משום שבמקום ציבורי גדול העשן נמוג בחלל האוויר במהירת, אך למרות זאת כיוון שהמעשן יודע כי קיימים מעשנים נוספים בסמיכות אליו ממילא אין לו לעשן באזור הציבורי.
ד. עשן צליית בשר בגריל (מנגל)
לאור האמור לכאורה היה מקום לומר כי לשיטת השו"ע (וכן ע"פ דברי נתיבות המשפט שהובאו לעיל) דייר יכול לעכב את שכנו מלצלות בשר באופן שהעשן מטריד, ובפרט במקרה בו העשן מזיק ממש, כגון עשן המזיק לכביסה המתייבשת באוויר הפתוח וכדומה, אך יש פוסקים הסבורים כי מאחר והנזק אינו תדיר (ואף היקף העשן קטן) אזי במקומות בהם קיים נוהג לצלות בשר בגריל , לא תהיה לניזוק זכות למנוע משכנו לעשות זאת, משום שהמנהג יוצר מעין חזקת מחילה מכוח מנהג המקום.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה אשר משתנית בהתאם לנסיבות הפרטניות של כל מקרה לגופו, ובכל שאלה יש לפנות למורה הוראה.
לתגובות stern1416@gmail.com