איש התקשורת הוותיק. מי שרבים מהעיתונאים החרדים כיונו אותו 'זקן השבט' ר' יצחק נחשוני ז"ל נפטר השבוע והותיר את העיתונות החרדית עם חלל גדול בלב.
כל המספידים חזרו ואמרו כי הוא היה מענטש אמיתי. בכתבה שלפנינו נאיר בעוד זווית על דמותו הנפלאה של ר' יצחק ז"ל ויהיו הדברים לעילוי נשמתו.
היועץ האסטרטגי אברמי קרויזר מספר: "בשנתיים אחרונות גרתי בפתח תקווה והצטרפתי לקהילת צאנז, איפה שר' יצחק היה מתפלל. כבר בשבת הראשונה שהגעתי הוא הראשון שקרא לי וסידר לי מקום לשבת. הוא עשה לי הכירות עם הגבאי. 'שלום עליכם' כזה ידידותי, שלא אשכח לעולם.
"חברי הקהילה מספרים כי הוא היה ממייסדי בית הכנסת והיה זה שדואג לשמר את הנוסח והנהגים כימי עבר. התקיפות שלו על המסורת לא באה על חשבון החיוך – אבל זה היה חשוב לו מאוד.
"היה לו רגישות מטורפת בעניינים של 'בין אדם לחברו'. ברמה האישית הוא היה מתקשר אחרי ראיונות כדי להחמיא. הוא הדגיש שהוא נהנה לשמוע וכל הכבוד על הדברים שאמרתי. הוא תמיד היה שם לעודד ולפרגן, שזה לא הדבר הכי מקובל בברנז'ה שלנו...
"כאשר הייתי עושה בביתי ערבים עם אישי ציבור והייתי מזמין גם אותו, הוא היה היחיד, אבל היחיד, ששאל מה להביא והאם צריך להכין משהו.
"חברי הקהילה מספרים שביתו היה בית של חסד בגופו ממש. עוד לפני שהיו את כל הארגונים הגדולים, הוא היה פותח את ביתו לכל מי שנתקע במרכז הרפואי 'בלינסון'.
"מה אומר", שח קרויזר, "אני בעולם התקשורת מזה כשני עשורים ולא מצאתי אדם מיוחד כמהו. התקיים בו הנאמר: "מה נאים מעשיו ומתוקנים דרכיו".
ספר לנו משהו מיוחד שאולי לא יודעים עליו?
קרויזר חושב לרגע ומיד אומר: "חשוב לציין כי הוא היה תקיף נגד הרפורמים. היה 'מכניס להם' את האמת בפנים והם עדיין כיבדו אותו כי הוא עשה את זה בנעימות.
"הוא זכור בעובדה שהיה בו מרדנות ועצמאות, כזאת שלא מוכנה לקבל את מה ש'העסקונה' אומרת. אבל, וזה מה שחשוב שידעו, הוא היה הראשון שלימד אותנו שלא קודחים חור בספינה ואם אתה כועס על פוליטיקאי חרדי לכשהו, אתה לא הורס את מה שעשוי לעזור לרבים ולכן לעיתים יש לגנוז את מה שאתה חושב על מישהו באופן אישי.
"אסכם זאת כך, כשם שהוא ידע מה לכתוב הוא ידע מה לא לכתוב, כמאמר: 'מילה בסלע שתיקה בתריי'. לנצח אזכור את דמותו והלוואי שאקח איתי לדרך מעט מהארת פנים שלו", חותם קרויזר.
אנחנו עוברים לדבר עם פנחם אלימלך שלמד בבית ספר ללימודי תקשורת שהקים ר' יצחק ז"ל: "קשה לדבר על ר׳ יצחק בלשון עבר, אך חש אני חובה לשתף מקצת בהיכרות הקצרה עם ר' יצחק. היכרות ששינתה את חיי.
"את ר' יצחק פגשתי לראשונה ביום עיון שנערך לקראת הפתיחה של בית הספר החרדי לתקשורת. כבחור צעיר מלא מרץ שרוצה להיכנס לעולם העיתונאות והתקשורת, הגעתי ליום העיון כדי להתעניין, לשמוע ולהחליט. אחרי שר' יצחק סיים לדבר החלטתי שממנו אני רוצה ללמוד.
"זכור לטובה ר׳ יצחק שניגש אלי בחיוך, לחץ את ידי בחמימות ושאל אותי מי אני ומה אני רוצה לעשות ואיך הגעתי לקורס הזה. עניתי לו ששמעתי על הקורס אצל חבר משותף של שנינו בזמן שהתארחתי אצלו לסעודת שבת ושם נודע לי על הקורס. הוספתי בחצי קריצה שאני מאוד רוצה להתקבל לקורס, ואם צריך אני אדבר עם אותו חבר שהוא ידבר איתך...
"ר׳ יצחק חייך את חיוכו המפורסם ואמר לי שאני לא צריך לפנות לאף אחד. 'אעזור לך בכל מה שתצטרך', הוא אמר. כזה היה ר׳ יצחק, ליבו מסור לעזר ונתינה לכל הנקרים בדרכו. לא פעם ולא פעמיים הוא פנה אליי ושאל אותי 'האם הכל בסדר?' 'האם חבריך ללימודים בסדר?' 'יש משהו שצריך לשנות/להוסיף?'".
יש לך אנקדוטה שזוכרה לך במיוחד עם ר' יצחק ז"ל?
"באחד הימים התקשר אליי בן משפחה וסיפר לי ששדרן רדיו מוביל מחפש עורך לתוכנית שלו, ומכיוון שאני לומד עיתונאות הוא הציע לי להתמודד על התפקיד. עוד באותו היום קבעתי להיפגש עם השדרן. בדרכי לפגישה שלחתי הודעה לר' יצחק ושיתפתי אותו בחששות שעלו לי, אולי התפקיד גדול עליי, הרי מעולם לא התנסיתי בתחום.
"ר׳ יצחק השיב לי כדרכו ואמר 'הכל טוב אתה יכול ואתה מסוגל קפוץ למים! אני כאן בשביל לעזור לך אם אתה צריך משהו, תעדכן ותמסור ד"ש לשדרן'. אותה פגישה עם השדרן לא נשאה פירות וחששתי לכתוב על זה לר' יצחק. אולם כעבור כמה ימים הוא חלף מולי במסדרונות בית הספר לתקשורת, עצר ושאל "נו. יש חדש עם אותו שדרן?". השבתי לו נבוך שהעניין לא הסתדר ואותו שדרן לא רצה אותי בסוף. ר' יצחק טפח על שכמי, חייך אליי בחיוך אבהי ואמר "ההפסד כולו שלו. אתה עוד תצליח".
"על אף היותי בחור צעיר בתחילת דרכי, הרגשתי בכל שיחה עם ר' יצחק, כיצד הוא דואג לי בכנות, משל לא היו לו טרדות אחרות מלבד ההתקדמות האישית שלי והדאגה לפרטים הקטנים. הוא תמיד דיבר איתי בגובה העיניים כאילו אני חבר וותיק שלו".
מה אתה מרגיש כעת, אחרי לכתו?
"כאחד שהתייתם בגיל צעיר מאבא, לא אגזים אם אומר שאני מרגיש כאילו איבדתי אבא פעם נוספת. אבד לי מורה דרך שהאמין בי ללא תנאי, שמח בשמחתי וייחל להצלחתי. אולם יודע אני כי בעת הזו רק יצחק רוצה ממני ומכלל תלמידיו הרבים, שנמשיך ללכת עם הראש למעלה, ונחתור לנצל את כישרונותינו ללא התפעלות מהסביבה. והעיקר לזכור מהיכן באנו ואת מי אנו מייצגים.
יהיה זה רעיון מעולה לקבל על עצמנו, לע"נ ר' יצחק לומר מילה טובה, בייחוד לבחורים צעירים בתחילת דרכם, שכל עתידם יכול להשתנות ממחמאה כנה, ואמונה אמיתית ביכולותיהם", חותם פנחס את שיחתנו.