"אצלנו לא אוספים כסף": סודות פורים בישיבות הדתיות 

לקראת חג הפורים, ראיון מיוחד בתוכנית 'דבר ראשון' בהשתתפות אריה יואלי, עורך אתר "סרוגים", בו שפכנו אור על הדרכים הייחודיות שבהן הציבור הדתי-לאומי חוגג את ימי הפורים.

בשיחה מרתקת, יואלי חשף את ההבדלים בין החגיגות במגזר החרדי, שבו נהוג לראות בחורי ישיבות אוספים תרומות ברחובות, לבין העולם הסרוג, שמתנהל אחרת.

"נעשה סדר" אמר יואלי " יש קהילות של בעלי בתים ויש ישיבות התיכוניות וגבוהות. "בקהילות של בעלי בתים", סיפר יואלי, "נהוג לערוך מסיבות פורים קהילתיות, לפעמים עם אמנים אורחים, ולעיתים אף בסמינרים או בתי מלון שבהם מתקיימות שבתות פורים משותפות". לדבריו, המטרה היא ליצור חוויה משפחתית וקהילתית שמחברת את כולם סביב קריאת המגילה והאווירה החגיגית.

כשעבר לדבר על עולם הישיבות, יואלי חילק את החגיגות לשני סוגים עיקריים: ישיבות תיכוניות וישיבות גבוהות (כולל ישיבות הסדר). "בישיבות התיכוניות יש ממש קרנבל", הוא תיאר בחיוך, "עם הכתרת 'רב פורים' והצגות שבהן התלמידים מביאים את הכשרונות שלהם לידי ביטוי, ולפעמים גם 'סוגרים חשבון' עם המורים בצורה הומוריסטית". הוא הדגים כיצד תלמידים מחקים מורים למתמטיקה או להיסטוריה, תוך שמירה על רמה מכבדת שמאפשרת גם צחוק וגם הערכה. "פעם אחת", הוסיף, "מי שהפיק את ההצגה בישיבה שלי, הפך לסמנכ"ל שיווק בחברת פרסום גדולה – הציונים שלו לא היו הכי גבוהים, אבל הכישרון שלו פרץ שם".

בישיבות הגבוהות והסדר, לעומת זאת, האווירה משתנה. "שם זה יותר רציני", הסביר יואלי. "יש 'רב פורים', אבל התפקיד שלו הוא לא רק להצחיק, אלא גם לבקר – להצביע על דברים שצריך לשפר בישיבה". הוא הדגיש כי הביקורת נעשית בטוב טעם, לעולם לא על הרבנים, אלא על הרגלים של תלמידים – כמו קימה מאוחרת – והיא מוגשת בדרשה הומוריסטית עם נגיעות תורניות. "זה מקובל לגמרי", אמר, "הרב קוק בעצמו שימש כ'רב פורים' בישיבת וולוז'ין, והיו שם דרשות מבריקות ששילבו בדיחות עם לימוד, כמו פרשנויות על מסכת בבא קמא".

החגיגות עצמן מתחילות בערב פורים עם קריאת מגילה ארוכה במיוחד, במיוחד בישיבות הסדר שבהן מצטרפים חיילים ומבוגרים. "זה יכול להימשך שעתיים", ציין יואלי, "ואחר כך יש מסיבה עם ריקודים עד השעות הקטנות". למחרת, התלמידים ממשיכים את השמחה: קמים מאוחר, מתפללים, אוכלים ארוחת בוקר קלה, ואז יוצאים לביקורים אצל רבני הישיבה. "יושבים שם עם עוגיות ודברי תורה", הוא תיאר, "ואחר כך עושים סיבוב בעיר – רוקדים ברחובות, אבל לא כדי לאסוף כסף, אלא פשוט לשמח".

בניגוד למסורת החרדית של איסוף תרומות, בציבור הדתי-לאומי התרבות הזו כמעט לא קיימת. "המודל הכלכלי של הישיבות שלנו לא בנוי על זה", הסביר יואלי, "ובמקום, אנחנו משקיעים את היום הזה בתורה ובשמחה". הוא סיפר על מקומות כמו מרכז הרב או ישיבות בדרום, שבהן התלמידים ממשיכים את החגיגות גם ביום השני, לעיתים עם נסיעה לירושלים לבקר רבנים גדולים כמו הרב טאו או הרב שפירא.

אחד הסיפורים המרגשים ששיתף היה על הרב משה בלייכר מחברון, שנהג לחגוג יומיים ברצף. "הוא התחיל לשתות בי"ד, רוקד עם התלמידים עד שתיים בלילה, קם בבוקר לעוד יום של חגיגות, ואז בט"ו עשה הכל שוב", סיפר יואלי. "במוצאי פורים, בשש וחצי בערב, הוא היה כבר מותש לגמרי – אבל תוך כדי הוא היה מצטט דפי גמרא שלמים בעל פה". לדבריו, הרב בלייכר הפך לדמות מופת במרכז הרב, וסיפורו ממחיש את עוצמת החג בציבור הסרוג.

לסיום, יואלי פנה לקהל בהזמנה חמה: "בואו לחגוג איתנו בישיבות הסרוגות – אפשר אפילו להתחפש לחייל! אבל לא לקוזקים או לפרטיזנים, אלא לחיילי צה"ל – זה תמיד טוב". השיחה הסתיימה בברכת "פורים שמח" ובתקווה שהציבור יצטרף לשמחה הדתית-לאומית המיוחדת הזו.