במסכת סנהדרין דף מ"ז, אנו עוסקים בדיני קברות הרוגי בית הדין ובמשנה שלא היו קוברין את הרוגי בית דין בקברי משפחתם אלא בתי קברות מיוחדים היו.
ומבארים: וכל כך למה — לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק. שאמר ר' אחא בר חנינא: מנין שאין קוברין רשע אצל צדיק — שנאמר: "ויהי הם קברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו" (מלכים ב' יג, כא), שנעשה לו נס זה כדי שלא יהא אותו איש, שלא היה צדיק, קבור ליד אלישע.
מדוע אין קוברים רשע אצל צדיק?
בשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' שמ"א) כתב שהוא איסור דאורייתא, וממילא בספיקו הולכין להחמיר.
כתב מהרי"ל (הל' שמחות) הטעם שאין קוברין רשע אצל צדיק, לפי שלהצדיק מגלין רזין מאחורי הפרגוד, ואם יש רשע לידו, נמנעין מלגלות להצדיק כדי שלא ישמע הרשע, נמצא שהצדיק מפסיד מזה.
וכתב הים של שלמה (יבמות פ"ג סי' ט"ז) שאותם עשירים שמפזרין ממון רב כדי להקבר אצל צדיקים, יצא שכרן בהפסדן, שאם אינם ראויים לכך, הרי הם נענשים.
ובשו"ת פרי השדה (ח"ג סי' כט) כתב טעם אחר לגבי הא דאין קוברים צדיק אצל רשע, דהוא משום שהרשע סובל יסורים ועונשים גם בקבר. והצדיק הסמוך אליו – מצטער בצערו מפני רגש הרחמנות שבו, ולפי"ז כתב שם לדון, דאם קברו בטעות עכו"ם אצל צדיק א"צ לפנותו. כיון שאין הצדיק מצטער כשרואה את העכו"ם כשהוא נענש ע"ש היטב.
קריעה וישיבת שבעה על עובר עבירה
הגמרא במסכת סנהדרין דף מ"ז (ע"א) דורשת: "מזמור לאסף וגו’ נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ" (תהלים עט, א–ב).
והגמרא שואלת מה משמעות המלה "עבדיך" ומה משמעות המלה "חסידיך"? ומפרשת הגמרא: "חסידיך" הם חסידיך ממש, שהם יראי ה' תמיד, ו"עבדיך" הם אלה שהיו חייבים בדין מתחילה משום חטאותיהם, וכיון דאיקטול (שנהרגו) — הריהו קורא להם "עבדיך", משמע שמתוך שנהרגו נתכפרו להם עוונותיהם.
הרמא ביו"ד סי' ש"מ (סעיף ה') כתב: שהרגיל לעשות עבירה אין קורעין ואין מתאבלין עליו וכ"ש מומר לע"ז שאין מתאבלין עליו.
ועוד כותב הרמ"א וי"א שמומר שנהרג בידי גוים מתאבלים עליו, ואם נהרג מומר בידי גוים, בניו אומרים עליו קדיש. וכתב שם הט"ז והש"ך (הנ"ל) שבמקור הוא מהגמרא כאן שכיון שנהרג יש לו כפרה ומתאבלין עליו. וכתבו בספרים שמכאן המקור שכל אותם שנהרגים בידי גוים מכנים אותם "קדושים".