במסכת סנהדרין דף ל"ז הגמרא דורשת "מיום שפתחה הארץ את פיה וקיבלתו לדמו של הבל, שוב לא פתחה,” שנאמר: "מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק" (ישעיה כד, טז), "מכנף הארץ" — ולא "מפי הארץ"
בעלי התוספות (ד"ה - מכנף הארץ זמירות שמענו) מביאים על כך מדרש מעניין: כתוב בתשובת הגאונים שאין בני א"י אומרים קדושה אלא בשבת דכתיב (ישעיהו ו) גבי חיות שש כנפים לאחד וכל כנף הוא אומר שירה אחת ביום בששת ימי החול וכשיגיע שבת אומרים החיות לפני המקום רבש"ע אין לנו עוד כנף והקב"ה משיב להם יש לי עוד כנף אחד שאומר לפני שירה שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענן.
עם עמך ישראל - הקדושה של המלאכים
כתב בכלבו: תפלת המוסף אבות וגבורות וקדושת השם וקדושה רבה כו', וכתב ה"ר יוסף וז"ל ומה שאנו אומרים בכל הקדושות נקדש את שמך או נקדישך ונעריצך מלכנו שאנו עושין המלאכים עיקר ובקדושת מוסף אנו אומרים המוני מעלה עם עמך ישראל כו' כלומר הרי אנו עושין ישראל עיקר. על פי המדרש ניתקן כולם קדושה לך ישלשו
נוסח תפילתם של בני עדה זו שונה מנוסח תפילתם של בני עדה אחרת, ויש שינויים רבים בנוסחאות התפילה. נתמקד כאן באחד מהם, אשר בא לידי ביטוי ב"קדושה" הנאמרת בחזרת הש"ץ.
בני ישראל הנמצאים בארץ אומרים "קדושה" בשבת. במסכת סופרים (פרק כ' הלכה ז') נאמר: "כל יום שאין בו מוסף אין בו קדוש", ו"נחלת יעקב" מציין כי דברי בעלי התוספות תומכים בכך ש"קדושה" נאמרת רק בשבת וביום טוב הנקרא "שבת".
מעיון בתשובות הגאונים ובחיבוריהם עולה כי הכוונה אינה שבני ארץ ישראל אמרו "קדושה" רק בשבתות, אלא ב"קדושה" הנאמרת בתפילת המוסף של שבתות וימים טובים, "נעריצך ונקדישך" לפי נוסח אשכנז ו"כתר" לפי נוסח ספרד. בני בבל, לעומת זאת, אמרו "קדושה" זו בכל תפילה מימות השבוע. גם בסידורו של רב עמרם גאון, "קדושת כתר" נאמרה בתפילת שחרית של כל יום חול, כמנהג יהודי בבל.
הטעם לזמירות שבת
מטעם זה כותב האור זרוע הלכות שבת סימן מב אות ד תקנו רבותינו לומר בסדר התפילה מזמורים ופיוטים לכבוד השבת לפי שלא בחר הקב"ה ביום השבת לשמוע את שבחם של מלאכי השרת כי אם את שבחם של ישראל וזה פירוש הכתוב דברים כ קיח את ה' האמרת היום וה' האמירך היום' שעל ידי שכלל ישראל האמיר את ה' אליו היום' הוא יום המיוחד דהיינו שבת לכן גם ה' האמירך היום וחפץ בשבתך יותר משל מלאכי השרת.
מקורות | סידור מתיבתא, מאורות הד"ה