דף ק"י
הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה, דכתיב "אחות נחשון", ותנא רוב בנים דומים לאחי האם.
יהונתן ופסל מיכה- כתיב "ויאמרו לו מי הביאך הלום, ומה אתה עושה בזה, ומה לך פה", והיינו שטענו לו שהוא בא ממשה שכתוב בו "אל תקרב הלום" ו"מה זה בידך" ו"אתה פה עמוד עימדי". והא ענה להם שקיבל ממשה שלעולם ישכיר אדם עצמו לע"ז ואל יצטרך לבריות, (וכוונת משה היתה לעבודה הזרה למי שעוסק בה, וכמו שאמר רב שעדיף להשתכר מפשיטת נבילה בשוק ולא להצטרך לבריות, ולא לומר שהוא גברא רבא וזילא ביה מילתא), ולבסוף כשראה דוד שהממון חביב עליו ביותר מינהו על האוצרות, דכתיב "ושבאל בן גרשם בן מנשה נגיד על האוצרות" ונקרא שבאל ששב לקל בכל ליבו.
המקור שהבן קודם לבת- כתיב "ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו" מכאן שאם יש לו בן הוא קודם לבת, ואין לומר שכוונת הפסוק שאם אין בן תירש רק הבת, אבל אם יש בן שניהם יירשו יחד, דלא איצטריך קרא לומר שאם יש רק בן אחד הוא יירש הכל, ולא איצטריך קרא לומר שבת שייכת בירושה, דהא כתיב "וכל בת יורשת נחלה".
דף ק"י:
וא"א ללמוד שבן קודם לבת מדכתיב "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן", די"ל שכך אמרו בנות צלפחד, אך אח"כ נתחדשה ההלכה שבן ובת יורשים יחד.
ואין ללמוד שבן קודם לבת מדכתיב "הקרוב", דאין לנו מקור שבן נחשב יותר קרוב, דמה שבן קם תחת אביו ליעוד זה לא שייך במציאות בבת, ומה שבן קם תחת אביו בשדה אחוזה, אין יודעים דין זה אלא מסברת כלום יש יבום אלא במקום שאין בן וסברא זו שייכת גם בבת. עוד אפשר ללמוד שבן קודם לבת מדכתיב "והתנחלתם אותם לבניכם", ואמנם הא דכתיב "למען ירבו ימיכם וימי בניכם" זה כולל גם בנות, דברכה שאני שהיא לכל ישראל.
ירושה באחים- אחים מן האב יורשים זה מזה, אבל לא אחים מהאם, דכתיב "ממשפחתו וירש" ורק משפחת האב קרויה משפחה, ומה שאמר רבה שלומדים אחוה אחוה מבני יעקב, ושם היו אחים מהאב ולא מהאם, היינו לענין יבום.