דף פ"ו.
והא דאמרו רב ושמואל כליו של אדם קונה לו בכל מקום, י"ל דאיירי באמר ליה זיל קני דכמאן דמשאיל לו מקום הנחת כליו דמי, והספק הוא בסתמא.
קנין מטלטלין במשיכה ובהגבהה הגמרא מבארת אלו דברים נקנים במשיכה, ואלו דברים נקנים דווקא
בהגבהה. נכסים שיש להם אחריות (-שהם קיימים לעולם) נקנים בכסף שטר (שכתב לו שדי מכורה לך או נתונה לך ומסר לו את השטר) וחזקה, ושאין להם אחריות (-מטלטלין) במתני' איתא שאינם נקנים אלא במשיכה לרשותו או לרשות שיש לו חלק בה כסימטא וחצר השותפין, וכ"ש שקונה בהגבהה, דהגבהה קונה בכל מקום ובכל דבר. ובסורא ונהרדעא מתנו שדווקא דברים שאין דרך להגביהם מפני שהם כבדים נקנים במשיכה, אבל דברים שדרך להגביהם אין נקנים אלא בהגבהה.
ולפי זה הא דתני שהגונב כיס בשבת והוציאו לרה"ר חייב מיתה וממון, ולא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה, מפני שכבר נתחייב ממון משעת הגבהה לפני חיוב מיתה שזה בשעת ההוצאה (והיינו במושך לרה"ר וצירף ידו למטה מג' (דליכא הגבהה) וקיבלה, וידו של אדם חשובה כד' על ד' ואינה בטילה לרה"ר), אך אם גרר את הארנקי פטור דקנאו בשעת הוצאתו לחוץ שהיא שעת חיוב מיתה, וקם ליה בדרבה מיניה, צ"ל דאיירי בכיס שאינו בר הגבהה, אלא צריך רצועה כדי למושכו. והא דתני שיכול לקנות פירות או בהגבהה או במשיכה, הכונה שיקנה במשיכה דברים שדרכם במשיכה ולא בהגבהה.
דף פ"ו:
והא דאיתא במתני' שאפשר לקנות פירות במשיכה, איירי בשליפי רברבי שאין דרך להגביהם, (וכ"ש שקונה בהגבהה), ומה שבפשתן נקטה המשנה שלא קנה עד שיטלטלם ממקום למקום, הטעם הוא מפני שפשתן משתמט (-מחליק), ולכן עושים ממנו חבילות קטנות, והכונה שיגביהם, ונקט ממקום למקום כיון שדרך המגביהים שלא להחזיר למקום הראשון אלא לקחת וללכת לרשותו. ור"ח מפרש שמישתמט הכונה שאם ימשכנו הוא יתנתק ונקרע, ולפ"ז מיירי גם בחבילות גדולות ומ"מ אין דרכו במשיכה.
והא דאיתא בקידושין שבהמה דקה לחכמים נקנית במשיכה, הטעם הוא מפני שהיא נסרכת בקרקע וקשה להגביהה, ור"ח מפרש שהיא שורטת, (ולר"מ ולרשב"א נקנית בהגבהה. ובהמה גסה נקנית במסירה)
דיני מקח וממכר וקניינים עד מתי יכולים לחזור בהם- אם סיכמו למכור כור
בשלושים, יכול לחזור בו אפי' בסאה האחרונה, מפני שהמוכר צריך מעות בשווי כור ולא נתרצה למכור פחות מכך או יותר מכך, ואפילו בכליו של לוקח וברשות לוקח או במשיכה לא קנה אלא כשמדדו כור, ואם אמר המוכר הין בי"ב סלעים אני מוכר לך לוג בסלע, ויש שנתות (-כעין בליטות בכלי לסימן בכל לוג) קנה אע"פ שלא נתמלאה המידה, דכל לוג ולוג נקנה בפני עצמו, וכגון כשהמידה של הלוקח והם בסימטא, או ברשות מוכר ואמר לו מעיקרא שהכלי יקנה לו ברשותו. ואם המידה אינה של שניהם אף בכהאי גוונא לא קונה עד שתתמלא כולה, דאינה שאולה ללוקח עד שתתמלא כולה, דעל מנת כן שאלוה שהמוכר ימדוד וכשתתמלא יקחנה הלוקח וישפוך ממנה לכליו.