דף מ
*ירושה ביבם. *קרובות החלוצה. *שניות בחלוצה.
א. דיני ירושה ביבם 1. החולץ דינו כאחד מן האחין, וקמ"ל להו''א שאינו יורש הכל אף דחליצה במקום יבום, ולמסקנא מלשון הרי הוא שמעינן דאין לקנסו הואיל ולא ייבם. 2. כנסה זכה בנכסים משום דקם על שם אחיו, ולרבי יהודה הנכסים של האב שנא' והיה הבכור והיינו כבכור דליכא במקום אב, והלכה כחכמים. 3. אינו כבכור שנוטל פי שתים לאחר מיתת האב, דיקום ע''ש אחיו ולא אביו. 4. כשאין אב ג''כ מייבמים, דיבום לא תלוי בנחלה.
ב. דיני קרובות החלוצה 1. החולץ אסור מדרבנן באמה, אם אמה, אם אביה, בתה, בת בתה, בת בנה, ואחותה כשהיא קיימת, והאחים מותרים. 2. היבמה אסורה באביו, אבי אביו, בנו, בן בנו, אחיו, ובן אחיו. 3. קרובת צרת חלוצתו שרי, וצרת קרובת חלוצתו אסור מכיון שקרובתה באה עמה לב''ד. 4. צרת חלוצה, פליגי לעיל אי איסורה מדאורייתא או מדרבנן.
ג. בעי אי גזרו שניות בחלוצה, ומייתי 1. אם אם אמה לא תני, ותירץ משום אחין וקשיא א"כ לימא שמותרים בכולן. 2. אבי אביו, ודחי משום שהיא כלת בנו המת. 3. בן בנו משום המת, ולאמימר הסובר שלא גזרו מוקי בבן בן הסבא ותני אחיו מהאב ואחיו מהאם. 4. לרבי חייא איכא שניות מדברי סופרים באבי אביו, אבי אמו, בן בנו ובכולהו קורבה משום המת, ובבן בתו איכא שניות רק משום החולץ ולא משום המת, ש''מ דגזרו שניות בחלוצה.
שאלות לחזרה ושינון
א. דיני ירושה ביבם (4)
ב. דיני קרובות החלוצה (4)
ג. השמועות אי גזרו שניות בחלוצה (4)