דף יב
א. מקדיש נכסיו ובהם בהמה הראויה למזבח 1. לר''א זכרים ונקבות ימכרו והדמים לבדק הבית, ואיש כי יקדיש ביתו קדש. 2. לר''י זכרים עצמן עולות והדמים לעולות, שנא' בבקר לרבות. 3. לר''פ המקדיש בפירוש כר''א וסתם כר''י. ופליגי רק במקדיש נכסיו אבל עדרו לכו''ע למזבח, או בעדרו ונכסיו לכו''ע לבד''ה, או בבבל.
ב. המקדיש 1. דברים ראוין למזבח, ימכרו לצריכים והדמים עולות. 2. דברים הראוין לקרבנות צבור וזה קטורת, לר''ע ינתנו לאומנין, ולבן עזאי מחללין דהקדש מתחלל רק על המעות.
ג. תמורה בנקיבה 1. לת''ק עושה בעולה פסח ואשם. 2. לר''ש רק בעולה, דאיכא עולת העוף נקיבה. 3. לרשב''י לא עושה כלל תמורה, מאשם בן שתים דמינו. 4. לרבי, פסח עושה דמותרו שלמים משא''כ אשם, ופליג על ר''ש אי הקדיש גופו או דמים.
ד. יד הקדש על העליונה 1. התחיב בד' בסלע והתיקרו לג', יספק ד'. 2. ג' לסלע והוזל לד', יספק ד'. 3. התליעה והחמיץ, למוכר. 4. מקבל מעותיו אחר הרצוי.