דף פד
*סופן להקשות. *שבירת עצם בפסול.
א. דיני החלקים שסופן להקשות 1. במשנתינו כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך ומשמע למעט מה שסופו להקשות וקאמר ראשי כנפים והסחוסים ש"מ דנאכל, ואמרינן דזהו תרי תנאי או דקאמר שאם נאכל בשור בגדול בשלקא נאכל בגדי ע"י צלי. 2. גידין שסופן להקשות לרבי יוחנן נמנין עליהן דאזלינן בתר השתא ולר"ל אזלינן בתר לבסוף, ופליגי האם תנן ראשי כנפים דווקא או ה"ה לגידין שסופן להקשות, ולמסקנא הדר ביה רבי יוחנן וקאמר שעור הראש של עגל הרך אינו מטמא ש"מ דאזלינן בתר לבסוף.
ב. השובר עצם בקרבן פסח שנפסל פטור וילפינן לת"ק שנאמר בו ואתי למעט פסול ורבי יליף שנאמר בבית אחד יאכל למעט מה שאינו ראוי לאכילה. ומפרשינן מאי בינייהו 1. פסח הבא בטומאה דראוי לאכילה, ודחינן דרבי אתי לאקולי. 2. היה שעת הכושר ונפסל, ודחי דאכתי פסול הוא. 3. שבירת עצם מבעוד יום, דאין נמנים על עצם שבקולית ע"י גחלת גזירה משום פקע או הפסד קדשים, ודחי דלכו"ע חייב שהרי ראוי לערב. 4. באבר שיצא מקצתו, ודחי דלכו"ע אבר זה פסול. 5. השובר עצם בנא, ודחי דראוי ע"י צליה. 6. שבירת האליה, ודחי שאינו ראוי לאכילה שהרי הולך לגבוה. 7. אבר שאין בו כזית, ודחי שאין בו שיעור אכילה. 8. למסקנא באבר שאין עליו כזית בשר במקום זה ויש עליו במקום אחר שהרי הוא כשר ומאידך ליכא שיעור אכילה במקום שבירה, וכן פליגי בה רבי יוחנן ור"ל ואמרינן שעצם שאין עליו כזית בשר היינו שאין מבחוץ אלא מבפנים במקום שבירה, ואבר שיצא מקצתו אינו שוברו לרבי יוחנן כיון דיש בו שבירה ולר''ל בקולית או דלמא פקע.
שאלות לחזרה ושינון
א. דיני החלקים שסופן להקשות (2)
ב. המח' מ"ט פטרינן השובר עצם בפסח פסול ומאי בינייהו (8)