דף יט
*נקיבה לעולה ואשם ובילדה.
א. המפריש נקיבה לעולה וילדה זכר לר''א יקרב בעצמו לעולה ולחכמים ירעה, והשמועות 1. ברישא אמרינן תמורת עולה וולדה קרבים לעולה וטעונין הפשט וניתוח דרבנן לא פליגי, לרבב''ח תלוי במחלוקת זו ולרבא רבנן מודו דקרב בעצמו כיון שההקדש הראשון קרב בעצמו. 2. תמורת אשם וולדה לת''ק ירעו לר''א ימותו ולרבי אלעזר יביא בדמיהן עולה ולא בעצמו, לרב חסדא קאמר לדבריהם דרבנן ולרבא אינו קרב דשונה ממפריש נקיבה לעולה שיש שם עולה על אמו. 3. המפריש נקיבה לפסחו וילדה אחר הפסח לת''ק תרעה ולר''א יקרב שלמים בעצמו אף דליכא שם שלמים על אמו, ותירץ דמותר הפסח קרב שלמים לאחר הפסח, ונחלקו האם ר''א פליג גם לפני הפסח. 4. המפריש נקיבה לפסח ולדה לת''ק ירעה ולר''א יקרב אף שאמו קדושה לדמי, ותירץ דאיירי שהקדיש בהמה מעוברת וכר''י דאפשר לשייר את הולד ולכן חלה בו קדושת הגוף. 5. אמרינן דר''א מודה שהמפריש נקיבה בנה אינו קרב אשם אף שראוי להקרבה, ונקט אשם דאף שהקדיש את אמו לכך אין בנה קרב לאשם וכ''ש דלא קרב לעולה.
ב. המפריש נקיבה לאשם ודין תמורה בהפריש נקיבה 1. לת''ק תרעה ויביא בדמיה אשם ואם נתכפר יביא עולה, וצריכה רעיה דאמרינן מיגו שהתקדש קדושת דמים נתקדש קדושת הגוף, וקסבר שעושה תמורה וה''נ בהפריש נקיבה לעולתו ופסחו. 2. לר''ש נמכרת שלא במום דסובר שאין קדושת הגוף אם לא חזי לגופיה, ובעשה תמורה באשם ופסח לא חל כיון שא''צ מום להמכר ורק בעולה עושה תמורה כיון שצריכה רעיה. 3. לרבי פסח עושה תמורה כיון שמותרו קרב שלמים אבל אשם מותרו הולך לקרבן צבור ואין בזה תמורה. משא"כ עולת יחיד שייכא בנקיבה להו''א משום שעולת העוף באה נקיבה ומקשינן מפרת חטאת ושעיר נשיא, ולמסקנא כיון שהמתחייב עולה יכול להביא עוף נקיבה.
שאלות לחזרה ושינון
א. המח' במקדיש נקיבה לעולתו וילדה זכר והשמועות (5)
ב. הפרשה ותמורה בנקיבה לאשם (3)