דף יז
*החומרא ושוגג. *טריפה.
א. קדשים חמירי מתמורה שעושים תמורה ושייך בצבור ושותפין בעוברים ואיברים, ותמורה חמורה שחלה על בעלת מום קבוע ולא יוצא לחולין, ולר''י בר''י אף בתמורה עשה שוגג כמזיד משא''כ בהקדיש בעל מום אינו לוקה. והמקרה 1. כסבור שמותר ובתמורה לוקה שנאמר יהיה קודש, ולל''ב בקדשים לא נקדש. 2. כסבור לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים. 3. כסבור להמיר על שור שחור ויצא שור לבן. 4. באומר תצא זו ותכנס זו. 5. אמר שיכנס לבית זה ויקדיש וימיר מדעתו ובסוף עשה שלא מדעתו.
ב. לר''א כלאים טריפה יוצא דופן טומטום ואנדרוגינוס לא נעשים תמורה ואם הם קדושים לא עושים תמורה. והשמועות 1. האופן שנעשו הקדש, בטריפה שהקדיש בהמה ואח''כ נטרפה, ביוצא דופן שהקדישו ויצא דופן, ובכלאים בולדי קדשים וכר''י שהולד עושה תמורה. 2. ר''א סובר שדינם כבהמה טמאה, להו''א שאינה קריבה ואין בה קדושת הגוף וקשיא מבעל מום, פסול הגוף ודחי משרוע, ולמסקנא כמו בהמה טמאה דליכא במינה וטריפה שונה מבעל מום בכך שאסורה באכילה. 3. המקדיש טריפה לשמואל איכא קדושת הגוף ולרב אושעיא הויא כעצים ואבנים, ומייתי דטריפה קדושה אליבא דר''א רק אם נטרפה אחרי שהוקדשה, ושמואל תירץ דקסבר כרבנן.
הדרן עלך פרק שני דתמורה!
שאלות לחזרה ושינון
א. החומרא בקדשים ובתמורה והמקרה בשוגג (5)
ב. דיני תמורה בטריפה והשמועות (3)